כבר מזמן לא "היהלום של הדרום"

>> במקביל לסיום הטראגי של מסורת הפסטיבל בערד, חלה ב-14 השנים האחרונות נסיגה במעמדה הסוציו-אקונומי של העיר והאסון, שהביא לגדיעתו של המפעל המוסיקלי, היה גם סימן לשנים שהעמידו אתגרים לא פשוטים בפני ערד. מי שנחשבה ל"יהלום של הדרום" סבלה מהגירה שלילית של צעירים, בעיקר לערי הלוויין שבקרבת באר שבע, כמו עומר, להבים ומיתר. האוכלוסייה הזדקנה והלכה, וכיום כ-17% מתושביה של ערד מוגדרים קשישים, לעומת ממוצע ארצי של כ-9%.



בשנות ה-90 קלטה העיר אלפי עולים חדשים מבריה"מ, תהליך שהביא למהפך דמוגרפי המורגש גם כיום, כאשר כ-40% מתושבי העיר הם עולים לשעבר.

הבידוד הגיאוגרפי של ערד וריחוקה ממרכזי התעסוקה לא הועילו, ועם הזמן הידרדר גם דירוגה החברתי-כלכלי מאשכול 7 מתוך 10 לאשכול 5 בלבד על פי הלמ"ס. לפני כשנתיים מונה גדעון בר לב, 65, רואה חשבון במקצועו ואב לשניים, למלא את מקום ראש העיר מוטי בריל, שהודח על ידי שר הפנים דאז, מאיר שטרית, לאחר שלא הצליח לאשר את תקציב העירייה.



בר לב לא צנח לתפקיד ללא רקע מוקדם. החל מ-1987 הוא שימש יועץ לענייני כספים לראש המועצה דאז, לימים שר האוצר, אברהם (בייגה) שוחט. לאחר מכן כיהן כמנכ"ל משרד הפנים והתמחה בתחום של שלטון מקומי. מאז שנכנס לתפקיד פעל במרץ לשמירת האיזון התקציבי של העירייה, והוא עוסק בניסיונות שונים להחזיר לה את מעמדה שאבד במעין מהפכה שקטה. כנראה שכל מהפכה צריכה סמל, כי בר לב ורבים מתושבי העיר תולים תקוות רבות בכך שחידושו של הפסטיבל יהיה הראשון בשורה של שינויים שיעברו על העיר ויעלו אותה שוב על המפה.