>> בתים רדופי סיוטים קיימים לא רק בסרטים. גם בירושלים ידועים לשמצה כמה וכמה בתים שתעתועי הגורל הוציאו להם שם רע. כאלה הם בית החתן המת מול משטרת מחנה יהודה, הבניין המקולל באגריפס, הבית המכושף ברחוב הנביאים, ואולי יותר מכל - בית מגורים בשדרות בן מימון שקורותיו המצמררים סימנו אותו כמלכודת אסונות: בעלת הבית הראשונה נשרפה למוות, בת צעירה של אחת הדיירות נפטרה מסרטן, בת של דיירת אחרת שהלכה לעולמה חטפה שיתוק ומתה גם כן, ואחד ממזכירי הכנסת נפטר זמן קצר אחרי שעבר לגור כאן.
את הבית הקטלני תיווכתי לפני כמה שנים לשני עורכי דין מפורסמים שבנו עליו תוספת של ארבע קומות שטרם הושלמו עד היום. כשהקשישה אורט שמחה מדר נעלמה וכל ירושלים חיפשה אחריה כמעט שבועיים, הציעה מישהי לנסות לאתר אותה בבית הזה. גופתה אכן נמצאה בגרם מדרגות בבניין הלא גמור. השמועה אומרת שמקובל מקומי טען שייתכן שמתחת לבית יש קברים עתיקים ולכן רובצת עליו קללה.
בטרם נבחרה לחברת מועצת מטולה, פנתה אלי העיתונאית רונית אנטלר שאמצא לה דירה לרכישה ברחביה. לקחתי אותה לבית בסמוך לקבר יאסון, לא רחוק מהבניין רדוף הסיוטים בבן מימון. היא אהבה מאוד את הדירה והחליטה לקנות. כשיצאה לרגע להתרשם מחזית הבית, טילפנתי לבעל הדירה ובישרתי לו שיש עסקה. פתאום היא חוזרת, כולה חיוורת, ומודיעה: "מצטערת, לא קונה! זה מספר 8". אני אומר לה "אבל זה 26", והיא עונה: "בוודאי, 2 ועוד 6 זה 8, ובמספר 8 קורים כל האסונות. תמצא לי בית שסיכום הספרות שלו 1, 3 או 5. ככה לימדה אותי מרים בנימיני".
אני מתקשר מיד לאסטרולוגית הידועה וזו מאשרת את התיאוריה. "דרך אגב", היא מוסיפה, "גם מבית מספר 11 הייתי נמנעת. זה לא מתחבר, אתה מבין?".
בינתיים מופיע בעל הנכס בשביל לסכם תנאים עם הקונה ונדהם לשמוע שהעסקה התפוצצה. "זה מספר 8. קשה למכור כאלה", אני מסביר לו, "אנרגיות שליליות, אתה יודע". בעל הבית מביט בי בלגלוג ואומר: "מונשיין, אתה חבר קופת חולים? רוץ מהר ותקבל שם כדורים, זה בחינם".
תסריט די דומה עבר עלי לא מזמן, כשהצגתי דירה יפהפייה לזוג עולים חדשים בשנות השישים לחייהם. הם נראו היפיז בדימוס, שזופים ומגודלי שיער, כמו ילדי הירח מהשיר. הדירה הקסימה אותם, אבל לפני לחיצת היד הם נזכרו שעוד לא ראו את המטבח. הם נכנסים אליו, ופתאום נופלת תוגה על פניו של הגבר. "אנחנו מתחרטים", הוא מכריז. אני יוצא משם, מסכם את הספרות של הבניין, מקבל מספר טוב מאוד לפי תורת בנימיני, וממשיך למשרד אפוף בתעלומה.
איך שאני מגיע מצלצל הטלפון. "אני חייבת לך הסבר", אומרת ההיפית בלחש. "לפני 40 שנה, אחרי וודסטוק, כשהיינו צעירים ויפים, נולד ג'ימי שלנו. הסתובבנו איתו בכל העולם ועשינו חיים משוגעים. לבן זוגי היה מנהג להעיף את ג'ימי גבוה באוויר ולתפוס אותו. השעשוע הזה הוציא מהילד צחוק גדול ומתגלגל. יום אחד, במלון דרכים בהודו, הוא העיף אותו גבוה מדי ולא שם לב לוונטילטור עם להבי מתכת שהשתלשל מהתקרה. לאמריקה חזרנו בלי ג'ימי".
"זה מצער מאוד", הגבתי, "אבל מה בדיוק הפריע לו בדירה?"
"במטבח", השיבה האישה, "הוא הבחין באותו ונטילטור בדיוק".
-
הכותב הוא מתווך נדל"ן ירושלמי, מחבר "אגדות מונשיין". davidmoonshine@gmail.com
בתים מקוללים
דוד מונשיין ,
9.10.2009 / 7:26