ומי ינהל את צי"ם? אתם?

    ההצעות להעביר את השליטה בצי"ם ובאפריקה ישראל לידיהם של בעלי החוב פופולריות אבל בעיקר מדאיגות. ד"ר דפנה פפר מציעה לחשוב פעמיים לפני שזורקים ניהול של חברות ענק לידיים אקראיות

    ד"ר דפנה פפר

    התקשורת הכלכלית עוסקת בימים האחרונים ברחבה בהצעות וברעיונות לקחת את השליטה מלב לבייב באפריקה ישראל כמו גם למנוע הזרמת הון מהחברה לישראל להצלת צי"ם: יש טעם בהצעות האלה, שכן ברור שמי שנוטל חוב מהציבור חייב לפורעו במלואו – מה גם, שכלל לא ברור האם הזרמת הון לצי"ם תסכן את יציבות החברה לישראל.

    גם ההסברים שלאדם פרטי הבנקים לא יוותרו על חוב זעום, בעוד שלטייקונים שוקלים למחוק מיליארדים – הם הגיוניים וצודקים, בעיקר אם נניח בצד לרגע את הנזקים שעלולים להיגרם למשק מפירוק או מכינוס.

    עכשיו, לא באופן תיאורטי, בואו ניקח את צי"ם מהאחים עופר ואת אפריקה מלבייב בכדי לפרוע את החובות לבעלי האג"ח: מי בדיוק ינהל את צי האוניות של צי"ם? בעלי האג"ח המוסדיים? הידע המקסימאלי שלהם בהעמסת קונטיינרים או מכוניות מהמזרח אינו גדול בלשון המעטה וליתר דיוק מסתכם בערך בשיט-תענוגות לקפריסין או תורכיה. אם כך אולי נמנה מנהלים מקצועיים מענף הספנות לצי"ם? ספק אם נמצא כאלה. גם לא יהיה מי שיזרים הון לצי"ם לצוף.

    לחילופין, כדי לדאוג לחוסכים בואו ניקח את אפריקה מלבייב ונתחיל למכור, לפרק, לנהל במקומו - רעיון. רועי ורמוס מ"פסגות" ,מוכשר ככל שיהיה, לא בדיוק מעוניין בשליטה בנכסים במוסקבה או בטיפול בהשכרת משרדים ותחזוקתם בניו יורק או פלורידה. ורמוס רוצה, בצדק רב, להחזיר לחוסכים את מרבית השקעתם ולא להעסיק מפרק שינסה למכור קרקע באוקראינה בה העסקים כיום קפואים כקרח.

    הרעיון שהחלקים של אפריקה שווים יותר מהשלם ולכן מכירת אפריקה מגורים, תעשיות, דניה סיבוס, כביש 6 תניב את מרבית החוב לא עומדת במבחן המציאות. מהלך כזה גם נוגד את האסטרטגיה של הבנקים, בעיקר בנק הפועלים, להם משועבדות מניות אפריקה ישראל. הגענו אם כך לנקודה שקיים ספק בכדאיות ניתוק צי"ם מחמצן פיננסי ופירוק אפריקה. האלטרנטיבות, מסתבר, עשויות לעניין הרבה יותר:

    אחוזים ברווחים ודילול השליטה

    לבייב, מדליפים מקורביו, "לא יוותר על השליטה באפריקה". משפחת עופר מצידה מושקעת באמצעות חברות פרטיות בצי"ם ולכן יש לה אינטרס בשמירת צי"ם כחברה שתוכל בעתיד לפרוע חובות. מכאן אפשר להניח שלבייב יצטרך להתפשר ולהחזיק בסיס שליטה אחר – 40% לדוגמא. משפחת עופר מוכנה לתת זכות פירעון מוקדמת לבעלי האג"ח מהציבור והיא תצטרך לשפר את הצעתה בריבית גבוהה יותר, בהגדלת ההשתתפות ברווחים אם יהיו בענף הספנות וכן גם בירידה מהותית וחדה באחזקותיה בצי"ם לטובת בעלי החוב מהציבור.
    הסדר החוב שיתגבש בין הצדדים יהיה חייב להתבסס על עקרונות של הגדלת הריבית ככל שתקופת הפירעון מתארכת, קבלת נתח מהשליטה וקבלת חלק משמעותי מהרווחים בעתיד. בסיס כזה יהיה גם נקודת הפתיחה לדיון בעתיד בהסדרי חוב נוספים אם ידרשו כאלה. לגבי היקף הזרמת ההון החדש לחברות מצד בעלי השליטה ואיזה חוב בדיוק הוא ישרת - ראוי להגיע להבנה במהירות. יש לכך השפעה על דילול בעלי השליטה, תנאי האג"ח, ההסדר עם הבנקים, חיזוק ההון העצמי ועוד. אפריקה וצי"ם נהפכו לדגל במאבק הצודק של בעלי האג"ח והמוסדיים, אך ברור שלא מספיק להיות רק צודק אלא רצוי להיות גם חכם ולהיערך כראוי.

    ברגע שלבייב ועופר יבינו שהציבור אינו גורם שסופג בכל מצב ותנאי כל הסדר - כך תהיה הדרך להשגתו המוסכמת מהירה ותנאיו סבירים לשני הצדדים. הדרך להבנה לא חייבת להיות קשה ומייסרת ואינה צריכה לבוא מתוך התלהמות מיותרת, פשרות הגיוניות יסייעו להסדר הולם.

    ד"ר דפנה פפר, כלכלנית, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור-יהודה

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully