פסק דין: "מעריב ונמרודי הסכימו להיסחט בידי יו"ר ארגון המובילים בקבוצה בשביל שקט תעשייתי"

בית המשפט המחוזי בתל אביב כתב בפסק דין שניתן במסגרת תביעה שהגיש יו"ר המובילים לשעבר של קבוצת מעריב, יוחאי אהרוני, כי "עיתון מעריב ויו"ר מועצת המנהלים, עופר נמרודי, הסכימו 'להיסחט' על ידי יו"ר ארגון המובילים והמפיצים של קבוצת מעריב במידה מסוימת כדי לקנות שקט תעשייתי". בית המשפט הוסיף כי הדבר העשה מתוך "תקווה כי יו"ר הוועד יסייע להם להרע את תנאי עבודתם של המובילים ועובדים אחרים בשל צעדי התייעלות שננקטו".



אהרוני הגיש תביעה בסך 3.3 מיליון שקל נגד מעריב הוצאות מודיעין לפני ארבע שנים וחצי. עם זאת, בית המשפט קבע כי גרסתו של אהרוני בלתי אמינה, דחה את תביעתו והטיל עליו הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 50 אלף שקל.



אהרוני טען כי ב-1993 התחייב העיתון להעסיקו עד 2009 ולהעניק לו תנאים משופרים. ואולם, עבודתו הופסקה ב-2005 כחלק מתהליך התייעלות בעיתון והוא תבע הפרשי תגמול. נמרודי דחה את כל הטענות וטען להגנתו, באמצעות עו"ד רקפת פלד ממשרד מ. זליגמן ושות' כי ההסכם שהציג אהרוני מ-1993 אינו חתום ואינו מחייב. במסגרת עדותו בבית המשפט לפני כחצי שנה העיד נמרודי בבית המשפט כי הסכים לשלם לאהרוני 400 אלף שקל מאחר שלדבריו "אנחנו בתחרות קשה מול ידיעות אחרונות, אם העיתונים לא מגיעים לקיוסק בזמן, זה אבוד. כשכל המפעל עמד בפני פשיטת רגל והזרמנו הון, שקלתי שיקולי מוסר מול טובת החברה... תקופה ארוכה שהוא (אהרוני, ה"ר) טחן לי את המוח. הייתי מוציא לאור צעיר, בן 32, ונכנעתי לו. אלה היו דמי סחיטה מבחינתי, שילמתי כדי שהוא ישכנע את כל המובילים לחתום על ההסכם", אמר נמרודי מעל דוכן העדים.



השופט נסים ישעיה קובע כי עדותם של יעקב כפיר, מנכ"ל מעריב דאז ועופר נמרודי היתה מהימנה ושיקפה את ההתרחשויות והשתלשלות המגעים שהתקיימו בין הצדדים. השופט קיבל את גרסתם כי ההסכם מ-1993 היה טיוטה שלא נחתמה, לא חייבה את הצדדים ולא התגבשה לכלל הסכם מחייב. בית המשפט מציין כי לאהרוני ניתנו הטבות שלא ניתנו ליתר העובדים אותם הוא ייצג במשא ומתן ושלא בידיעתם, ביניהן מענק בסך חצי מיליון שקל ואי הפחתת התשלום לכל נסיעה, כפי שנעשה לגבי שאר העובדים.



לדברי השופט ישעיה: "אהרוני לא הסתפק בהטבות 'מפליגות' אלה, שניתנו לו כפי שהסביר עופר נמרודי כ'דמי שתיקה' או כ'שירותים מיוחדים', ללא ידיעתם של המובילים אותם ייצג ובשמם פעל מול ההנהלה, ולמעשה כדי 'לקנות' באמצעותו שקט תעשייתי, והוא ממשיך לתבוע סכומים נוספים בהתבסס על טיוטת הסכם שכלל לא התגבשה להסכם".