מאוחר מדי לחלק אופציות

בראשית 89', כשכיהנתי כסגן שר האוצר, הגיע אלי לשיחה אריה מינטקביץ. הכרתיו מתפקידו הקודם כיועץ המשפטי של המשרד, ובאותה עת הוא עמד בראש רשות ני"ע. נושא הפרטת הבנקים היה אז גבוה על סדר יומנו, שנים מעטות לאחר משבר מניות הבנקים שהוביל להלאמה המאסיבית. אף אחד מאתנו לא רצה שהממשלה תמשיך לשלוט בבנקים, והשאלה היתה כיצד להשתחרר משליטה זו בדרך הוגנת כלפי הציבור.

מינטקביץ פרש בפני את "תוכנית האופציות" שלו. הכוונה היתה ליצור סל גדול של חברות ממשלתיות ושל כל הבנקים שהולאמו, ולשלוח לכל אזרח ישראלי מגיל 18 ומעלה אופציה למניה בסל הזה. את האופציה אפשר היה לשמור בכספת, לקנות באמצעותה מניה בהנחה של 30% או למכור לזולת.

התוכנית היתה אמורה ליצור פיזור גדול של הבעלות על הנכסים שהממשלה מפריטה, להעניק לציבור פיצוי על הנזק שנגרם לו בעקבות פרשת מניות הבנקים וליצור גרעיני שליטה בבנקים ובחברות הממשלתיות לשעבר. גרעינים אלה היו נוצרים כתוצאה מקניית חלק מהאופציות שבידי הציבור על ידי גורמים עסקיים גדולים. די היה ב-6%-7% כדי לשלוט בבנק או בחברה גדולה, ודי היה בשיעור דומה כדי להוות אתגר לשליטה שכזו.

ישבתי עם מינטקביץ שעה ארוכה והתרשמתי מאוד מהרעיון, מכיוון שהחשש הגדול שלי היה מפני העברת הנכסים הממשלתיים - שהאמנתי כי יש להפריטם - לידי קבוצות קטנות, באמצעות מכרזים סגורים, ומיצירת פלוטוקרטיה חדשה, ללא שום הצדקה. החלטתי לכנס פורום רחב ולדון בתוכנית האופציות.

בתוך ימים מעטים התקיימה באוצר ישיבה בהשתתפות נגיד בנק ישראל דאז, פרופ' מיכאל ברונו, כמה אנשי אקדמיה, כל בכירי האוצר ובנק ישראל. לא היה זה הדיון הראשון בעניין, וברור היה שקיימת התנגדות לתוכנית, אך לא היתה אף פעם קודם לכן ישיבה רבת משתתפים שכזו וממושכת כל כך.

זה היה דיון מעמיק ומעניין, אבל השורה התחתונה היתה ברורה: כל הרעיון מבוסס על האפשרות להציע לכל אזרח הנחה של 30% במחיר המניה; מכרזים סגורים יאפשרו למדינה לקבל תמורה גדולה הרבה יותר, ולפצות בכך, ולו באורח חלקי, על הסכום הענק שהשקיעה כדי להציל את הבנקים. אין לנו, כאנשי ציבור וכפקידים בכירים, הסמכות המוסרית להקטין במודע את התגמול שתקבל המדינה.

הימים חלפו. את הבנקים לא הפרטנו אז, אלא בשנים הבאות, ורק את חלקם. לפני ימים אחדים קראתי שיש למדינה כוונה למכור את גרעין השליטה בבנק לאומי, דרך הבורסה ולא במכרז סגור. אני מברך על הכוונה הזו וחושב שזו הדרך הנכונה. אבל נכון היה עוד יותר לפזר את השליטה באמצעות תוכנית האופציות.

אבל עכשיו, כאשר יש פתאום נכונות לוותר על המכרז הסגור, כשכבר ברור מה קרה לנו בשנים האחרונות עם המשפחות העשירות שהתעשרו בממדים מופרזים כתוצאה מהפרטת נכסי המדינה, עכשיו כבר ברחו הסוסים מהאורווה. החברות הממשלתיות הגדולות כבר הופרטו, רוב הבנקים הופרטו, ועם מה שנותר כבר אי אפשר לחלק אופציות לכל אזרחי המדינה.

הכותב הוא נשיא חברת ביילינק - משרד החוץ העסקי