מי יגן על הפנסיה שלנו?

גיא רולניק טוען כי זו העת להיות ברורים וקולניים - למען הפנסיה של מיליוני אנשים שלא חברים במועדון האוליגרכים, בעלי השליטה והמנהלים הבכירים

גיא רולניק

עמי גינזבורג, עורך מדריך ההשקעות של TheMarker, הסביר בטורו שהתפרסם ביום ראשון מהם היתרונות הגלומים בניהול עצמאי של השקעות: דמי ניהול נמוכים, שקיפות, התמקדות בטווח הארוך והיעדר מגבלות החלות על מנהלים של כסף מוסדי.

היתרונות ברורים, גם החסרונות ידועים - אבל לכל קורא, ולו הדיוט, ברור שהרוב המכריע של הציבור הישראלי ימשיך להשתמש בשירותיהן של חברות הביטוח, קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות הנאמנות לניהול השקעותיו.

מכל הנימוקים בעד ניהול עצמי של השקעות, הבולט ביותר הוא כמובן גובה דמי הניהול. הדוגמה המספרית הפשוטה דוקרת את העין. הרווח של משקיע שיפקיד מיליון שקל אצל מנהל השקעות, הגובה דמי ניהול של 2.5% ומייצר תשואה שנתית ריאלית (לפני דמי ניהול) של 7%, יסתכם לאחר 15 שנה ב-968 אלף שקל. הרווח של מנהל ההשקעות שלו יסתכם בכ-600 אלף שקל.

משקיע שיצליח להוריד את דמי הניהול שלו (בניהול עצמי או בדרך אחרת) מ-2.5% ל-1.0% וישיג תשואה שנתית של 7%, יגדיל את שוויו של תיק התחלתי בן מיליון שקל ל-2.4 מיליון שקל תוך 15 שנה, כלומר הרווח שלו יגדל ל-1.4 מיליון שקל.

בגלל התנודות החדות של תיקי ההשקעות, רוב המשקיעים אינם רגישים לדמי הניהול הנגבים מהם. רק מי שבוחן את תיק ההשקעות לאורך זמן מבין שדמי הניהול יכולים לבלוע חלק גדול מהפנסיה שלו ולהשפיע דרמטית על גובה הקצבה שתעמוד לרשותו כשייפלט משוק העבודה.

דמי הניהול הגבוהים ביותר בשוק החיסכון לטווח ארוך נגבים כיום על ידי חברות הביטוח הישראליות בפוליסות הקרויות "ביטוחי מנהלים" או "משתתפות ברווחים". שני השמות מטעים: מדובר בפוליסות שרובן מצטיינות במחיר יקר ובתמורה נמוכה.

דמי הניהול בפוליסות הביטוח גבוהים בעיקר משום שכל המפקחים על הביטוח נכשלו בניסיונותיהם לאפשר לייצר תחרות אמיתית בענף - לאפשר לחוסכים הוותיקים להוציא את כספם במהירות, ללא קנסות מחברת ביטוח, או לנהל את כספם לבד.

תיאורטית, דמי הניהול הגבוהים צריכים לאפשר לחברות הביטוח להשקיע סכומי כסף גדולים בניהול השקעות, בשירות ובהגנה על האינטרסים של לקוחותיהם. אך באופן לא מפתיע מתברר שרוב חברות הביטוח הן הגרועות ביותר במרבית הפרמטרים האלה.

פרשת הסדר החובות בחברת אפריקה ישראל ממחישה זאת היטב.

אפריקה שבשליטת לב לבייב הודיעה בסוף אוגוסט שהיא לא תוכל לפרוע את מלוא ההלוואות שלקחה ממאות אלפי החוסכים לפנסיה בישראל, בהיקף 7.5 מיליארד שקל. את ההלוואות היא נטלה בדרך של הנפקת אג"ח ללקוחותיהן של חברות ביטוח, קופות גמל וקרנות פנסיה.

טוב לדעת (מקודם)

בי-קיור לייזר - האם זה באמת עוזר להעלים כאבים?

לכתבה המלאה

הבעיה של אפריקה - מינוף יתר

בניגוד לחברות רבות שנקלעו לקשיים, באפריקה ישראל הבעיה העיקרית היא מינוף יתר: נטילת הלוואות בהיקף עצום והשקעתן בנדל"ן בימי האופוריה בשוקי ההון. לכן שינוי מבנה ההון של החברה - הפיכת חלק מההלוואות להון מניות - עשוי לאפשר לאפריקה ישראל לחזור לפרוח בעתיד.

מצוקת הנזילות שאליה נקלעה אפריקה ישראל הפילה את מחירי האג"ח שלה, מה שגרם להפסדי "נייר" גבוהים לחוסכים - אבל גם יצרה הזדמנות עבור מנהלי חברות הביטוח, קופות הגמל והפנסיה לשפר את מצב לקוחותיהם: מנהלי ההשקעות, הקרויים "מוסדיים", הם עתירי נזילות, כוח ודמי ניהול. הגדולים שבהם מנהלים עשרות מיליארדי שקלים ונהנים מהפקדות של מיליארדי שקלים בשנה.

"המוסדיים", או בשמם האמיתי "מנהלי כספם של אנשים אחרים", יכולים לרתום את כל המשאבים האלה כדי לארגן ללקוחות שלהם עסקה מצוינת: לקבל לידיהם את רוב או את מלוא הבעלות על אפריקה ישראל. כשעסקיה של אפריקה ישראל יתאוששו - הלקוחות שלה ירשמו רווחים נאים שיפצו אותם באופן חלקי או מלא על ההפסדים שנגרמו להם כתוצאה מקריסת מחירי האג"ח של אפריקה ישראל בשנה האחרונה.

לא מדובר רק במקרה של חברת אפריקה ישראל. סוג הארגון מחדש שידרשו ויקבלו המשקיעים המוסדיים באפריקה ישראל והשיעור מהון המניות שלה שהם יקבלו, ישפיע על מבנה שוק ההון הישראלי בשנים הקרובות: אפריקה עשויה להיות תקדים שיקבע את פניו של השוק - אם זה שוק שבו למיליוני חוסכים קטנים יש את רוב הזכויות שיש לחברי המועדון של בעלי השליטה בחברות, או שוק שבו הסיכון הוא אצל הציבור והרווחים העודפים הם אצל בעלי השליטה והמנהלים.

אף שמדובר בהסדר תקדימי בהיקף עצום - נאלם קולם של רוב מנהלי חברות הביטוח, קופות הגמל וקרנות הפנסיה בחודשיים האחרונים. לא רק שהם נמנעים מלהכריז כיצד הם מתכוונים להגן על כספי לקוחותיהם, אלא שכמה מהם הפכו את זה לאידיאולוגיה והודיעו שאת הדיונים על הסדר החובות יש לנהל רחוק מעיני הציבור.

הסדר באפריקה - תקדים להסדרים עתידיים

הגישה הזאת מוזרה מאוד: אם מנהלי חברות הביטוח, קופות הגמל וקרנות הפנסיה נאמנים ללקוחות שלהם, הם צריכים להבהיר באופן פומבי וחד כיצד הם מתכוונים להגן עליהם.

הפומביות והקולניות חשובות במיוחד, מפני שההסדר באפריקה עשוי להיות תקדים להסדרים רבים אחרים בעתיד. המנהלים של "כספם של אנשים אחרים", הגובים מאתנו דמי ניהול גבוהים, צריכים להבהיר עכשיו ללקוחות שלהם - ולכל המנהלים, הדירקטורים ובעלי השליטה בחברות - שהם נחושים להגן על האנשים שהפקידו אצלם את כספם.

ככל שהשתיקה של "מנהלי כספם של אנשים אחרים" מתמשכת - כך גובר ומנקר החשש שהמנהלים של "החברות לניהול כספים של אנשים אחרים" ממוקדים יותר בקריירה האישית שלהם ובקשרים שלהם עם חברי מועדון האוליגרכים, המלווים, בעלי השליטה והמנהלים הבכירים במשק - ופחות ממוקדים בהגנה על כספי לקוחותיהם.

בהינתן שגם זאת אפשרות, לפחות לגבי חלק מהמנהלים של הגופים המוסדיים, עולה השאלה מדוע שותקים הרגולטורים המופקדים על שוק ההון הישראלי: הממונה על שוק ההון באוצר ידין ענתבי ויו"ר רשות ניירות ערך זהר גושן.

אלה האחרונים בוודאי מודעים לכך שחלק מ"מנהלי כספם של אנשים אחרים" נמצאים בניגודי עניינים שונים, המקשים עליהם להתמקד בטובת לקוחותיהם. לכן הם צריכים לרענן את זיכרונם באדיבות, בעקשנות ובתקיפות לגבי חובת הנאמנות שלהם.

גושן וענתבי לא צריכים להסתפק בדיבורים, אלא גם ליזום חוקים ותקנות שיאפשרו למנהלים המקצועיים בגופי הניהול של "כספם של אנשים אחרים" להיות מנותקים משיקולים לא ענייניים ולהתמקד בהגנה על כספי לקוחותיהם.

גושן וענתבי הם שני רגולטורים חריפים מאוד: האחד עורך דין והשני רואה חשבון. שניהם מבינים היטב שכישלון בהגנה על כספי החוסכים בהסדר החובות של אפריקה ישראל עשוי לפתוח סכר אדיר, והנחשול שיבוא בעקבות כך יביא למחיקה אטית של עשרות מיליארדי שקלים משווי הפנסיה של הציבור הישראלי בשנים הקרובות.

אנחנו בסוף 2009, וכיום כולם כבר יודעים שאם משאירים את השוק החופשי בידי הקפיטליסטים - התוצאות הן עגומות: העברה שיטתית של עושר מרבים למעטים ומשברים פיננסיים. זה הזמן של הרגולטורים ושל מנהלי כספם של אנשים אחרים להיות ברורים וקולניים - למען הפנסיה של מיליוני האנשים שלא חברים במועדון.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully