מניות הבנקים עדיין לא במחיר מנופח

בתחילת מארס 2009 נגע מדד הבנקים המקומי בתחתית, כשירד לרמה של 500 הנקודות. באותה תקופה חשש ציבור המשקיעים בישראל מפני הפסדים גדולים שיספגו הבנקים עקב גל של פשיטות רגל במשק. החשש ניזון גם מהמשבר בענף הפיננסים העולמי.

ברמה של 500 נקודות נסחרו מניות הבנקים במחיר נמוך מאוד ששיקף להם מכפיל הון ממוצע של 0.5, ופחות מכך. כל שקל של הון עצמי בבנקים ניתן היה לקנות במארס תמורת חצי שקל בלבד.

בינתיים השתנתה האווירה, ומניות הבנקים השלימו ממארס עלייה של 130%. אתמול ניצב מדד הבנקים ברמה של 1,140 נקודות. האם עלייה כה מהירה וחדה, משמעה שהבנקים נסחרים כיום במחיר גבוה מדי? לא בהכרח. כרגע, נראה שהבנקים נסחרים במחיר סביר - לא זול במיוחד, אבל בהחלט לא מנופח.

שווי השוק המצרפי של הבנקים הגדולים מגיע כיום ל-61.4 מיליארד שקל, הונם העצמי המצרפי הסתכם בסוף יוני ב-61.6 מיליארד שקל, וכיום הוא, מן הסתם, גבוה יותר. כלומר, מכפיל ההון הממוצע של הבנקים עדיין מגיע לקצת פחות מ-1. בעתות גאות מגיעים מחירי הבנקים בישראל למכפילי הון של כ-1.3-1.4, ובעתות שפל הם יכולים לרדת גם לרמה של 0.5. מכפיל של 1.0 נמצא בערך באמצע הטווח, ולכן נראה סביר.

השאלה היא איזו תשואה ישיגו הבנקים על ההון העצמי בעתיד. בעבר נהגו הבנקים לייצר תשואות שנעו בין 8% ל-12%. ייתכן שבעתיד תשואות אלה לא יחזרו על עצמן; הדבר נובע גם מתפישת הסיכון שתחייב את הבנקים לרתק יותר הון עצמי לכל שקל שהם מלווים.

לפי הנחה שמרנית, נראה כי התשואה הממוצעת של הבנקים על הונם העצמי תנוע בשנים הבאות סביב 8%-10% לשנה. מכיוון שהבנקים נסחרים במכפיל של 1 על ההון העצמי, התשואה על ההון העצמי זו גם התשואה שאותה רואים המשקיעים לנגד עיניהם.

תשואה של כ-9% בשנה היא כמעט כפולה מהתשואה שניתן לקבל כיום באג"ח ממשלתית שקלית. לשם השוואה, האג"ח השקלית של הממשלה שנפדית ב-2019, נסחרת כיום בתשואה ברוטו של 5%. השקעה בבנקים היא אמנם השקעה שיש בה גם סיכון, אבל כרגע, נראה שעודף התשואה שמגלמות המניות שלהם מפצה על סיכון זה במידה סבירה.