איל הנפט מרק ריץ' חושף את העסקות האפלות שלו בספר חדש

ניו יורק טיימס

>> מרק ריץ', סוחר הנפט ולשעבר עבריין נמלט שזכה לביקורות רבות בגין קשריו העסקיים עם מדינות כמו איראן, קובה וכן עם רפובליקת דרום אפריקה, הודה בספר חדש כי עסקיו עם מדינות אלה היו נרחבים מכפי שדיווח בעבר.



במשך יותר מ-30 שעות של שיחות עם העיתונאי השווייצי דניאל אמאן, ריץ', שלרוב מעדיף לשמור על שתיקה, תיאר במפורט את עסקות הנפט שביצע החל בשנות ה-70 ועד סוף שנות ה-90. עסקות אלה, שהצליחו להתגבר על גבולות אידיאולוגיים - מאיראן של אייטולה חומייני, דרך קובה של פידל קסטרו ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, ועד לממשלת הסנדיניסטס השמאלנית בניקרגואה - מתוארות בספר החדש של אמאן: the king of oil: the secret lives of marc rich, שהושק בארה"ב בשבוע שעבר.



ב-1983 הוגש נגד ריץ' כתב אישום בארה"ב בגין העלמת מס ובגין מסחר עם מדינת אויב - איראן. הוא ברח מארה"ב והיה לאחד העבריינים הנמלטים הידועים ב-20 השנה הבאות. ריץ' אמר לאמאן כי בשנים שבהן נחשב לנמלט, הוא סיפק מידע מודיעיני לדיפלומטים אמריקאים לגבי איראן, ברית המועצות ומדינות אחרות. ביומו האחרון של ביל קלינטון כנשיא ארה"ב, הוא בחר להעניק לריץ' חנינה, שעד היום שנויה במחלוקת.



בראיונות עם אמאן טען ריץ' כי דרום אפריקה היתה הלקוח הגדול והחשוב ביותר שלו. הסופר העריך כי ריץ' הרוויח יותר מ-2 מיליארד דולר ממסחר עם דרום אפריקה ב-1979-1993. ריץ' גם סיפק מידע על היקפי הנפט שרכש מאיראן לפני ואחראי המהפכה האסלאמית, וגם לאחר שהנשיא ג'ימי קרטר הטיל סנקציות על איראן לאחר שלקחו בשבי 53 אמריקאים בנובמבר 1979.



לאחר המהפכה האיראנית, חברת הנפט הלאומית של איראן המשיכה למכור 40-75 מיליון חביות נפט בשנה לחברה של ריץ', בהתאם להסכמים קודמים של ריץ' עם ממשלת השאה מוחמד רזא פהלווי. ריץ' המשיך לרכוש נפט מאיראן עד שמכר את חברת הנפט שלו ב-1994. "הם כיבדו את ההסכמים", אמר ריץ' לאמאן. "אנחנו סיפקנו להם שירות. רכשנו את הנפט, טיפלנו בהעברתו ומכרנו אותו. הם לא היו מסוגלים לעשות זאת בעצמם ואנחנו כן", אמר.



"לא אכפת לי לסייע לישראל"



ריץ' המשיך להזרים נפט איראני לישראל גם לאחר שהממשלה החדשה בטהרן ניתקה את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל. ב-1973-1993 ריץ' היה ספק הנפט החשוב ביותר לישראל, וסיפק לה 7-15 מיליון חביות בשנה. "בהיותי יהודי, לא היה אכפת לי לסייע לישראל", מצוטט ריץ' בספר.



אמאן, עורך מדור העסקים בשבועון השווייצי "די ולטווכה", אמר כי ריץ' אינו מצטער על מעשיו. "הוא לא הראה חרטה כלל", אמר אמאן בראיון.



לדברי ריץ', במשך כל התקופה סיפק מידע חיוני למשרד החוץ האמריקאי, כמו למוסד הישראלי. "סוכני המוסד היו בקשר מתמיד עם הסוחר הנמלט", נכתב בספר. "הם היו מעוניינים בדעותיו אודות אנשי מפתח בכמה מדינות רגישות מאוד מבחינה פוליטית, בהן לריץ' היו עסקים", בייחוד איראן, סוריה ורוסיה, לפי הספר.



אמאן גם מתאר את הניסיונות החוזרים ונשנים להעמיד את ריץ' לדין בארה"ב. לאחר שכשלו בהשגת הסגרה מממשלת שווייץ, סוכנים אמריקאים ניסו, ללא הצלחה, לחטוף את ריץ', לפי הספר. המחבר מתאר תוכנית שמעולם לא בוצעה, שהיתה כרוכה בהנחתת מסוק בצוג במטרה לחטוף את ריץ' במהירות.



כשנשאל מדוע בחר ריץ' להיחשף בפניו, אמר אמאן: "בגרמנית יש לכך מלה משעשעת: אלטרסמילדר, שפירושה חסד של זקנה. ייתכן כי מרק ריץ', 74, הבין שאם לא יפתח את פיו, אף אחד לא יכיר את הצד שלו לסיפור".