עסקת קופרגייט עשתה לי רע בלב

>> בעקבות מכירת קופרגייט כתב גיא גרימלנד בשבוע שעבר טור במדור זה שכותרתו: "הרבה יותר טובה מעסקת אמ-סיסטמס". על פי חשבונו בקופרגייט הושקעו כ-25 מיליון דולר והחברה נמכרה ב-184 מיליון דולר. החזר של פי 7.4. זאת לעומת אמ-סיסטמס בה הושקעו, על פי הכתב, 394 מיליון דולר ועסקת המכירה בוצעה על פי 1.6 מיליארד דולר. "רק פי 4".

אין בכוונתי לבצע השוואות כדי לא לקחת חלק בתחרות חסרת הטעם של איזו עסקה היתה טובה יותר. אני מוריד את הכובע בפני יזמי ומנהלי קופרגייט וכל חברה ישראלית שהגיעה להצלחה. אני מלין על כך שנגררנו לתרבות של השוואות, אשר מקדשות את כמות הכסף שעשו היזמים ופחות את תרומתם הניהולית להצלחת החברה.



אני מודה שעסקת קופרגייט עשתה לי רע על הלב, שכן זו חברה מצוינת. אין לי ספק שבהשקעה נוספת עם הצוות הקיים והסתכלות בביטחון על צורכי השוק ועל סמך הניסיון שצברה החברה, קופרגייט היתה יכולה להיהפך לחברה ששווה יותר ממיליארד דולר. אבל לא היה לה מאיפה לגייס את הסכומים שנדרשו לה לצורך גידול והתפתחות.



עם כל הסימפטיה והאמונה בכוונות הטובות של הקונה, בעוד שנתיים יישאר מקופרגייט, במקרה הטוב, גרעין קטן של מהנדסי פיתוח. זו לא תעשייה. אין פה בישראל הכוונה רגולטורית לכך שתקום תעשייה. אין כאן גורמים שיודעים או מוכנים להשקיע בחברה שהיא אחרי שלב הסטארט-אפ ולפני שלב ההנפקה.



האם קרנות ההון סיכון מייצרות ערך למשקיעים? לדעתי זו אינה השאלה האמיתית. מעניין יותר לשאול לאן הולך ההיי-טק הישראלי. קופרגייט היתה אחת מאותן חברות בודדות שהיה לה פוטנציאל לצמוח לחברת ענק שמספקת תעסוקה לא רק לקומץ מהנדסים אלא גם לאנשי שיווק, לוגיסטיקה וקבלני משנה. ולספק מקומות עבודה ולא רק למהנדסים.



האם מכירת 10% חברות הטכנולוגיה המשוקמות בישראל יכולה להיחשב הצלחה? האם זו אכן תעשייה מלשון עשייה?



הכותב הוא מנכ"ל מודו ומייסד אמ-סיסטמס