בבנקים לא משנים את תחזית הצמיחה ל-2002

מאת עמית שרביט



הורדת הריבית בשיעור של 2% צריכה להיות מגובה במדיניות פיסקלית מתאימה - כך אומרים הכלכלנים הראשיים של בנק הפועלים (פתחיה בר שביט), לאומי (גיל בפמן), והבינלאומי (חזי גוטמן). להערכתם, הורדת הריבית לכשעצמה לא תניע את הכלכלה ללא קיצוץ נכון בתקציב המדינה וחלוקת משאבים בצורה שתעודד צמיחה.



הכלכלנים אומרים שחריגה מגירעון של כ-3% בתקציב וחלוקת משאבים לא נכונה, כמו למשל השקעה או מתן כספים לתשלומי העברה במקום השקעה בתשתיות - עשויה לפגוע בניסיון להמריץ את המשק.



הכלכלנים לא משנים את תחזיות הצמיחה שלהם ל-2002, שנעות סביב 1.5%. לדבריהם, הריבית תומכת בסביבת אינפלציה יותר גבוהה, ולכן קטנו הסיכויים שבנק ישראל יחטיא את יעד האינפלציה ל-3%-2%) 2002).



לדבריהם, שוק המט"ח יעבור זעזועים בטווח הקצר - וצפוי פיחות. בר שביט מעריך כי שער השקל מול הדולר יגיע ל-4.45-4.40 שקלים. גוטמן אומר כי שער השקל ינוע בטווח הקצר ב-4.40-4.35. ביום ששי הגיע הדולר היציג לרמה של 4.32 שקלים. היום סגורים חדרי העסקות של הבנקים, למעט אלה של הבינלאומי.



בפמן מבקר את תהליך קבלת ההחלטות של בנק ישראל, וחושש כי עסקת החבילה פוגעת באמינותו: "לימדו אותנו שציפיות האינפלציה משוק ההון חשובות. לאחר מכן הציגו לנו מודל אקונומטרי שתמך אפילו לעתים בהעלאת ריבית. ואולם היום אנו למדים שהכל עניין של דילים - ולא תולדה של מסקנות כלכליות. לפוליטיזציה של התהליך, ואובדן האמינות של בנק ישראל, יש השפעה על העצבנות בשווקים".



חלק מההישגים של קליין היו הורדת הגבול התחתון של רצועת האלכסון ויישורה, והסרת ההגבלות על השקעות של גופים מוסדיים. בפמן וגוטמן מצדדים בביטול הרצועה לחלוטין. גוטמן טוען כי שער חליפין הוא משתנה שצריך להיקבע באופן חופשי על ידי השחקנים בשוק. בפמן טוען כי לא ניתן לשלוט בשני משתנים בו זמנית - אינפלציה ושער חליפין.



הסרת הרצועה תאפשר לבנק המרכזי לשלוט במדיניות המוניטרית בצורה טובה יותר. בר שביט, ששיטת האלכסון רשומה במידה רבה על שמו, סבור כי אמנם לא ניתן לשמור על שלושת היעדים של תנועות הון חופשיות, עצמאות מוניטרית (שמירה על יעדי אינפלציה), ושליטה בשער חליפין. ואולם לדבריו ניתן לבחור הרכב מסוים של שלושתם - ולא לוותר על אחד מהם (על שער החליפין).



בנוסף השיג קליין את ביטול התקרה של הנפקת המק"מים. המק"מ הוא אחד הכלים שבעזרתם מנהל בנק ישראל את המדיניות המוניטרית. הנפקת מק"מ סופגת כסף, ובעזרת רכישת מק"מ מזרימים כסף למערכת. בעולם מקובל לנהל מדיניות מוניטרית על ידי פעולות בשוק הפתוח (הנפקה ורכישה של מק"מ), וכן הלוואות לבנקים המסחריים.



כיום יש לבנקים בישראל פקדונות בבנק המרכזי. בפמן מעריך כי בנק ישראל מעדיף לשחרר את הפיקדונות של הבנקים, וכנגד כל שקל שישתחרר, הוא יוכל להנפיק מק"מ - וכך לספוג את השקלים. הוא אומר כי בכך ינהל בנק ישראל את המדיניות המוניטרית כפי שמקובל בעולם. לדבריו, היתרון בכך הוא שהריבית על תשלום המק"מ משולמת על ידי האוצר, ולא על ידי בנק ישראל. כלומר, בהנחה שיחליפו את כל ה-50 מיליארד שקל (פקדונות הבנקים), הריבית שישלם האוצר תהיה כ-2.5 מיליארד שקל לשנה (בהנחה של ריבית של 5%) ותעיק על הגירעון המתפתח. בעתיד בנק ישראל יוכל לתמרן מול גיוסי הון של הממשלה (שנועדו לממן את הגירעון), וברגע שהממשלה מגייסת יותר מדי לטעמו - הוא יוכל להאט את קצב ההנפקות.