ד"ר דוד ומיסטר קליין

מאת מוטי בסוק



עיתוני סוף השבוע התמקדו בדמותו של שר האוצר, סילבן שלום, ובצעדיו בשבוע האחרון; אבל סיפור הפחתת הריבית הוא דווקא סיפורו של נגיד בנק ישראל, דוד קליין. הנגיד, שסירב בעקביות להפחית את הריבית בשיעור של יותר מ-0.3%, הסכים בפתאומיות להפחתה חדה של 2%. השאלה הנשאלת היא למה בעצם?



מאז נכנס קליין לתפקידו לפני כשנתיים, הוא נוקט מדיניות ריבית זהירה מאוד; רבים יגידו, זהירה מדי. אך קליין בשלו. נגיד הבנק האמריקאי המרכזי, אלן גרינספאן, מוריד את הריבית במנות של 0.5% מדי חודש, אך קליין בשלו: הורדה של 0%, הורדה של 0.2%, ובמקרה הטוב - הורדה של 0.3%.



"אנחנו לא אמריקה", נהג לומר למתנגדיו. לדבריו, לא ניתן להפחית את הריבית ב-0.5%, כפי שדרשו המומחים הכלכליים, ובראש ובראשונה אלה שבאוצר, כי "אנחנו עדיין לא הפנמנו אינפלציה של 0%". "המשק הישראלי לא יציב", אמר קליין, והוסיף: "תנודתיות האינפלציה הבין חודשית בישראל גבוהה בהשוואה למדינות מערביות, אף על פי ששיעורי האינפלציה אצלנו נמוכים מאשר באותן מדינות".



קליין הדף בקלילות ראשי ממשלות ושרי אוצר. פעמיים החטיא, יש האומרים במתכוון, את יעד האינפלציה השנתי של הממשלה, מלמטה. זאת, מבלי שייתן דין וחשבון למעשיו לממשלה או לכנסת. המיתון והאבטלה במשק החריפו את הלחצים על קליין: מתנגדיו חישבו כי מדיניות הריבית של בנק ישראל בשנתיים האחרונות עלתה למשק מיליארדי שקלים בתוצר, בתוספת של עשרות אלפי מובטלים.



בנק ישראל דחה את ההאשמות, וחזר וטען כי ההחלטות בעניין הריבית מתקבלות על סמך מודלים כלכליים שפותחו בבנק. באירוע שערך הבנק לפני כחודשיים, בנוכחות כל כתבי הכלכלה המופקדים על כיסוי הבנק, קבעו כלכלניו כי בתנאי המשק הנוכחיים תרקיע האינפלציה ליותר מ-11%. מדבריהם השתמע כי יש עוד להעלות את הריבית במשק.



ביולי 2001 פירסם בנק ישראל את "דו"ח האינפלציה" האחרון. כל פרסום מסדר הגודל של דו"ח האינפלציה לא יוצא לאור מבלי שהנגיד יעבור בו על כל מלה. וכך נאמר בדו"ח: "הפחתות ריבית מהירות יפגעו ביציבות הפיננסית, יסכנו את השגת יעדי האינפלציה לשנים הבאות ויחייבו לשוב ולהעלות את הריבית - דבר שהיה פוגע באמינות הבנק. זאת ועוד, מכיוון שמרבית תחזיות האינפלציה לשנה ולשנתיים הבאות הן בטווח היעד, הורדה חדה יותר של הריבית ב-2001, שעיקר השפעתה תתבטא בשנים הבאות, יש בה כדי לסכן את השגת היעד בטווח הארוך".



אם כך, שואלים רבים, מה קרה לנגיד? כיצד קרה שהחליט פתאום להוריד את הריבית במשק ב-2%? האם ראש הממשלה הפעיל עליו לחץ שאי אפשר היה לעמוד בפניו? האם שלום איים עליו? האם ההחטאה השלישית ברציפות של בנק ישראל באינפלציה השנתית שינתה בו משהו בסיסי? האם מומחי בנק ישראל גילו דבר מה חדש במודלים הכלכליים?



ביום רביעי שעבר ניהל שלום משא ומתן עיקש עם הנגיד על הפחתת הריבית.



קליין הציע להוריד את הריבית ב-1.5%. בתמורה הציב שלושה תנאים, בהם ביטול הרצועה. צמרת האוצר, בעבר ובהווה, מתנגדת לביטול הרצועה. עם המתנגדים נמנים גם פרופ' אבי בן-בסט וציפי גל-ים, לשעבר בכירים בבנק ישראל, וד"ר מיכאל שראל, שעבר רק באחרונה מהבנק לאוצר. שלום לא הסכים לביטול הרצועה, וקליין הבהיר כי יפחית את הריבית רק ב-1%. לא חלף זמן רב, ובשיחה עם ראש הממשלה, אריאל שרון, סיכם קליין על הפחתת הריבית ב-2%. הרצועה לא בוטלה.



בעמדות של קליין תמכו הנגיד לשעבר, פרופ' יעקב פרנקל, ומי שהיה בעבר מועמד לתפקיד שר אוצר, פרופ' חיים בן שחר. שלום, למרות כל ניסיונו הפוליטי, לא ידע על כך.



את האפשרות ליצירת קואליציה עם ראש הממשלה למד קליין מקודמו בתפקיד, פרופ' פרנקל. ביוני 97' התפתח עימות קשה, כמעט פומבי, בין רה"מ בנימין נתניהו ונגיד בנק ישראל פרנקל, מצד אחד, לבין שר האוצר, דן מרידור, מצד שני. בסיום הקרב הודיע מרידור על התפטרותו מהממשלה. נגיד בנק ישראל כיום, ד"ר דוד קליין, ראה את הברקים ושמע את הקולות, עת כיהן כראש התחום המוניטירי בבנק. פרנקל שאב הרבה מאוד ביטחון מאותו אירוע. קליין למד שגם הוא יכול.



הפחתת הריבית צפויה עוד להסעיר את המערכת הכלכלית והפוליטית. לשלום יש עכשיו חשבון מדמם עם רה"מ ועם הנגיד. המערכת הכלכלית, מצדה, תמשיך לעקוב מקרוב ותפסוק מי צודק: קליין שעמד מאחורי האזהרות בדו"ח האינפלציה של בנק ישראל, או קליין שהתעלם מהן ביום רביעי האחרון. תשובות אין, אך דבר אחד אפשר לומר כבר עתה - באמינותו של קליין, נשקו העיקרי של הנגיד, נבעו השבוע סדקים.



אם כך, שואלים רבים, מה קרה לנגיד? כיצד קרה שהחליט פתאום להוריד את הריבית במשק ב-2%? האם ראש הממשלה הפעיל עליו לחץ שאי אפשר היה לעמוד בפניו? האם שלום איים עליו? האם ההחטאה השלישית ברציפות של בנק ישראל באינפלציה השנתית שינתה בו משהו בסיסי? האם מומחי בנק ישראל גילו דבר מה חדש במודלים הכלכליים?



ביום רביעי שעבר ניהל שלום משא ומתן עיקש עם הנגיד על הפחתת הריבית.



קליין הציע להוריד את הריבית ב-1.5%. בתמורה הציב שלושה תנאים, בהם ביטול הרצועה. צמרת האוצר, בעבר ובהווה, מתנגדת לביטול הרצועה. עם המתנגדים נמנים גם פרופ' אבי בן-בסט וציפי גל-ים, לשעבר בכירים בבנק ישראל, וד"ר מיכאל שראל, שעבר רק באחרונה מהבנק לאוצר. שלום לא הסכים לביטול הרצועה, וקליין הבהיר כי יפחית את הריבית רק ב-1%. לא חלף זמן רב, ובשיחה עם ראש הממשלה, אריאל שרון, סיכם קליין על הפחתת הריבית ב-2%. הרצועה לא בוטלה.



בעמדות של קליין תמכו הנגיד לשעבר, פרופ' יעקב פרנקל, ומי שהיה בעבר מועמד לתפקיד שר אוצר, פרופ' חיים בן שחר. שלום, למרות כל ניסיונו הפוליטי, לא ידע על כך.



את האפשרות ליצירת קואליציה עם ראש הממשלה למד קליין מקודמו בתפקיד, פרופ' פרנקל. ביוני 97' התפתח עימות קשה, כמעט פומבי, בין רה"מ בנימין נתניהו ונגיד בנק ישראל פרנקל, מצד אחד, לבין שר האוצר, דן מרידור, מצד שני. בסיום הקרב הודיע מרידור על התפטרותו מהממשלה. נגיד בנק ישראל כיום, ד"ר דוד קליין, ראה את הברקי