נחמה: המשבר בארגנטינה חמור מבישראל

מאת רפי פרסיץ



לנוכח המיתון הפוקד את ישראל, המבוי הסתום בדיונים על תקציב-2002 ורינונים על כוונתו של שר האוצר להתפטר מתפקידו, יש משום נחמה בכך שהמצב הכלכלי הרעוע שאליו נקלעה ארגנטינה, העשירה באוצרות טבע, חמור לאין ערוך מזה שאליו נקלעה ישראל, הענייה במשאבים טבעיים.



כפי שצפו רבים, גררה התעצמותו של המשבר הכלכלי בארגנטינה, שהיתמר לשיאו בשבוע שעבר, לקריסת מערכות כללית: הנשיא, פרננדו דה-לה-רואה, שר הכלכלה ("האשף"), דומינגו קוואלו, ושאר השרים התפטרו; שביתות הציפו את המשק; שדות עלו באש; חנויות נבזזו; במהומות-רחוב נהרגו ונפצעו עשרות מפגינים; הוכרז על עוצר ועל מצב חירום (שבוטל בסוף השבוע).



הרקע לאנדרלמוסיה כלכלי: האבטלה בארגנטינה נושקת ל-20%, חובותיה החיצונים מרקיעים ל-132 מיליארד דולר (יש גורסים: 155 מיליארד דולר); שלושה בנקים התמוטטו; פיקדונות הציבור - למעט משיכות של כ-1,000 דולר לחודש - הוקפאו, במגמה למנוע בריחה לדולר; השכר בשירות הציבורי קוצץ ב-13% ומשולם חלקו באיגרות חוב שאינן סחירות; הממשל תוחב ידיים בקרנות פנסיה, לצורך מימון פעילותו השוטפת; איגרות החוב של ממשלת ארגנטינה נסחרות ב-27% משער פידיונן. קרן המטבע הבינלאומית נרתעת מהושט לה עזרה פיננסית.



לכל ברי שכפי שלא היה בכוחן של תשע תוכניות-צנע (שכשלו) להבריא את משקה של ארגנטינה, כך לא יהיה בהצמדת שערו של הפסו לדולר האמריקאי - שנחנכה לפני כעשור, וסייעה להשפיל את שיעור האינפלציה מרמה של 5,000% (חמשת אלפים אחוז) בשנה לרמות יותר שפויות - כדי לחלץ אותה ממצוקותיה. שכן בארבע השנים האחרונות, פגעה היצמדותו של הפסו לדולר בתחרותיותו של יצואה (שאמנם גדל ב-4% בשנה האחרונה) והוזיל את יבואה - הוזלה שפגעה בתורה בתעשייה המקומית.



בעידן הגלובליזציה, שבו משליך משבר כלכלי במדינה אחת על גורלן של מדינות אחרות, גובר חשש שבמוקדם או במאוחר, יגרור המשבר בארגנטינה זעזועים במדינות שכנות, בעיקר בברזיל, וירושש אלפי משקיעים זרים ברחבי העולם, שניתבו את כספיהם לארגנטינה.



יתר על כן, חזקה על חדלות-פירעונה של ארגנטינה שתסב נזקים לבנקים זרים שהילוו, בלא חשבון, עשרות מיליארדי דולרים ליישויות ארגנטיניות, שלא להזכיר את מצבת חובותיה של ארגנטינה למוסדות בינלאומיים.



לטווח ארוך, לא תיוושע ארגנטינה מתלאותיה אלא אם תשכין סדר בקופתה המחוררת ותבער את השחיתות הפושה בקרבה. לטווח קצר, שומה עליה לבחור בין ניוד מטבעה (= פיחות), או לדולריזציה מלאה (כמו באקוודור), הכרוכה בביטול מעמדו של הפסו כהילך חוקי.



בעוד דולריזציה מלאה תכפה יתר-משמעת על קברניטי המשק בארגנטינה, לא יהיה בה כדי לשפר את תנאי סחרה. ניוד הפסו, לעומת זה, ידרבן את יצואה ויאפשר הפחתת ריבית; אך יקשה על החזר הר-חובותיה נקובי המטבעות הזרים. הבחירה, דומה, היא בין דבר לטיפוס.