והאחים עופר עדיין מחייכים

נציגי הציבור, שלו חייבת צים כ-350 מיליון דולר בגין איגרות חוב שהנפיקה חברת הספנות בעבר, צהלו אתמול עם פרסום פרטי הסדר החוב עם צים, החברה לישראל והאחים עופר.

"השגנו הסדר מצוין", הם אמרו, והציגו שורה ארוכה של הטבות, מקלות וגזרים שיקבל הציבור תמורת הסכמתו לדחות את תשלום החוב עד ל-2020. אבל האמת היא שמי שצריך לצהול הם דווקא האחים עופר, שמצאו את עצמם עם בעלות על פגר עסקי חסר ערך - ובעזרת סדרה של הסכמים יצלחו כנראה להוציא ממנו באופן פרטי הרבה יותר כסף ממה שיכניסו אליו.

מדוע? שלא בכוונה ושלא בטובתה מצאה את עצמה משפחת עופר עם חברת ספנות ענקית ועמוסת חובות דווקא בשיאו של המשבר הגדול ביותר שצנח על הספנות העולמית מזה עשורים רבים. התוצאה: צים, כיום, היא עסק כלכלי שאינו שווה אפילו אגורה אחת. למעשה, הערך שלו אפילו שלילי, מכיוון שמי שמחזיק אותו צריך לשלם כספים מכיסו באופן שוטף, בלי לראות סיכוי משמעותי לקבל את ההשקעה חזרה בעתיד הנראה לעין. המצב הוא לא מיוחד לצים: ישנן עוד חברות ספנות גדולות שנקלעו למשברים דומים, להסדרים ולפירוקים.

בעולם הקפיטליסטי האכזר, לו החברה הזו היתה מונחת על המדף, אף משקיע רציונלי לא היה קונה את צים או מזרים לה כסף. ובכל זאת, האחים עופר מוכנים לעשות הרבה ולהזרים לצים מאות מיליוני דולרים מכיסם הפרטי. מדוע? פשוט משום שבשנים האחרונות חכרה צים מהחברות הפרטיות של האחים עופר אוניות רבות. במסגרת ההסדר אמנם ויתרה משפחת עופר על חלק מהתשלומים וסכום התשלום עבור החכירה יפחת, אך עדיין, צים חייבת למשפחת עופר כספים בהיקף של עשרות מיליוני דולרים בכל אחת מהשנים בעשור הקרוב. זה כמובן הרבה מאוד כסף, ואם צים תיפול או תתגלגל לפירוק הם לא יראו מהסכום הזה אגורה.

למשפחת עופר משתלם אם כן ללכת להסדרים, להבטיח, לתת, להתקפל ואפילו להזרים מאות מיליונים בודדים - כי הם עצמם יקבלו כמעט מיליארד דולר מצים. אבל הצלת צים תהיה טובה יותר לעופר ככל שאחרים הם אלה שיממנו את ההצלה של החברה - ואת הבטחת עשרות מיליוני הדולרים השוטפים השנתיים שהיא תזרים לעופר.

איך עושים את זה? כמובן, רותמים את הציבור בכל דרך אפשרית. בעת שמנהלי קבוצת עופר מצהירים בגאווה שהחברה לישראל, בעלת השליטה בצים, תזרים לצים מאות מיליוני שקלים, הם לא מבליטים את העובדה שעל כל שקל שמוזרם לצים - 50 אגורות הן כסף של הציבור, מכיוון שהציבור עצמו מחזיק כ-50% ממניות החברה לישראל. זהו סיבוב ראשון על חשבון בעלי המניות, השותפים השקטים בחברה לישראל. השאלה המרכזית היא מה תהיה תגובתם של בעלי המניות מהציבור בחברה לישראל על אותו הסדר והזרמת כספים מצדם לצים. זו, אחרי הכל, עסקת בעלי עניין.

הסיבוב השני הוא על חשבון בעלי האג"ח והציבור: הם אמנם מקבלים ריביות גבוהות יותר ומנגנוני השתתפות ברווח במקרה של התאוששות ופריחה מחדש של החברה, אבל בשורה התחתונה הם מסכימים שלא לראות את החוב ("אם לא תהיה ברירה") בעשור הקרוב, עד 2020. ומה אם הכסף לא יהיה זמין גם ב-2020? אז לא יהיה.

בדרך, גם הבנקים הזרים הסכימו להפחית מהחובות של צים אליהם ואפילו להזרים סכומים גדולים כדי לשמור על צים כעסק חי, והתוצאה הסופית: משפחת עופר מרוויחה.

זהו הפוקר של העולם העסקי, או אם תרצו - השקשוקה. לכל אחד בגופים במו"מ היה ברור כי הליכה לפירוק תביא למצב גרוע עוד יותר. נציגי בעלי האג"ח, למשל, מצאו עצמם במצב שבו אם לא יסכימו להסדר - הם בוודאות לא יקבלו אגורה. מנגד, הם ידעו שהם יכולים לשרוף לאחים עופר את כל התבשיל, ולכן הצליחו להשיג תנאים נאים תמורת הסכמתם לחתום על ההסדר ולדחות את החוב.

אבל האם זו התוצאה הטובה ביותר שהציבור יכול היה להשיג? ספק רב. בעלי המניות מהציבור בחברה לישראל, בהסכמת בעלי האג"ח (שכאמור יכולים לאיים בפירוק ובתסריט של "תמות נפשי עם פלישתים"), יכולים היו לקבל תוצאה אחרת: ספין אוף - מכירה בחלוקת מניות של צים (דיווידנד בעין). זה הולך כך: כל בעל מניות בחברה לישראלמקבל מניה של צים ועושה בה כרצונו, וצים נרשמת למסחר בבורסה.

בעל מניות כזה יכול היה למכור, להחזיק או להיכנס למו"מ עם הנושים השונים. עם הנהלה ודירקטוריון עצמאי בראשות צים, היא היתה יכולה, למשל, להחליט שהנושה האחרון שלה הוא מחכירי האוניות, שלהם אין שום ביטחונות. הנהלה כזו יכולה היתה להחליט כי הכספים מהרווחים הנוכחיים והעתידיים יזרמו קודם לבנקים ולבעלי איגרות החוב, ולא לאוניות. ומה עם האוניות? חלקן ממילא אינו מתפקד בשל חוסר ביקוש, ואם הן כבר נידונו לעמוד "על העוגן" עם מנוע כבוי וללא צוות עד שיימצא להן עבודה, אזי שיהיה זה על חשבון האחים עופר, הבעלים של האוניות.

מדוע פתרון זה לא נבחר? משום שזהו הפתרון הטוב ביותר לציבור - בעלי המניות ובעלי איגרות החוב - והרע ביותר עבור החברות הפרטיות של משפחת עופר. אבל העופרים שולטים בכל החברות והם ממוקדים רק בדבר אחד: איך צים ממשיכה לשלם, כל יום ומדי יום, את דמי החכירה על האוניות הפרטיות שלהם.