"בנק השקעות לעולם הכדורסל" - זהו, על פי פרסומים, היה העיסוק של מוני פנאן, המנהל האגדי של מכבי תל אביב בכדורסל. לפי אותם פרסומים, ההסתבכות הכלכלית בעקבות המשבר העולמי היא שדחפה את פנאן להתאבד, לאחר שהבין כי לא יוכל להחזיר את הכספים שהושקעו אצלו בידי חבריו מעולם הכדורסל.
פנאן, על פי הפרסומים בימים האחרונים, נהג לפנות לשחקני כדורסל ולהציע להם להעביר לניהולו כספים. בתמורה הוא הבטיח להם תשואה חודשית קבועה של 1% 1.5%, משמע תשואה שנתית של כ 20%. הנקודה המעניינת בדיווחים על פנאן היא שעד למשבר הכלכלי העולמי הוא אכן עמד במילתו וזאת במשך שנים.
כידוע, אף מנהל השקעות בעולם, מוכשר ככל שיהיה, אינו מסוגל להבטיח תשואה קבועה וגבוהה למשקיעים שלו. מי שמשקיע באופן לגיטימי בשוק ההון אינו יכול להבטיח רווח למשקיעים, פשוט מכיוון ששוקי ההון הם תנודתיים ואין כל יכולת לחזות מראש את התנודות שלהם. גם גאון השקעות כמו וורן באפט אינו יכול להבטיח תשואה למשקיעים שלו. הוא אפילו לא יכול להבטיח להם מראש רווח כלשהו.
איך ניתן, אם כך, להבטיח תשואה של 20% בשנה? המשבר העולמי הגלובלי לימד אותנו כי ייתכנו שתי תשובות לשאלה. האחת, הונאת פונזי. בהונאה כזו מושך מנהל השקעות לקוחות באמצעות הבטחה לתשואות חלומיות, בשעה שהוא מממן את התשואה ללקוחות ותיקים מכספם של לקוחות חדשים. הונאת פונזי, כמו כל שיטת פירמידה, עובדת כל זמן שניתן להמשיך לגייס משקיעים חדשים. ברגע שהתזרים השוטף נעצר, כפי שקרה לברנרד מיידוף בעקבות המשבר העולמי, השיטה קורסת.
התשובה השנייה היא שוק אפור. במקרה זה מנהל השקעות יכול להבטיח ללקוחותיו תשואות חלומיות מהסיבה הפשוטה שמקור הרווח שלו כלל אינו מצוי בהשקעות לגטימיות בשוק ההון. מקור הרווח שלו נמצא בהשקעות אחרות, מחוץ לשוק ההון ומחוץ למערכת הבנקאות. השקעות לגיטימיות למחצה, ושעל פי הערכות יכולות לממן תשואות גבוהות במיוחד בשיעורים שנתיים של 20% ויותר - השוק האפור.
שוק פרוץ
פנאן, כפי שחשף TheMarker כבר לפני כמה שנים, עבד בחברת יושר פיננסים והשקעות, שעסקה בניכיון צ'קים ובהלוואות חוץ בנקאיות. כלומר, בשוק האפור.
אין בכך כל פסול. בניגוד לתדמית שנוצרה לו, השוק האפור הוא שוק לגיטימי שאפילו מוסדר בחוק. החוק קובע מהי הריבית המרבית המותרת לגבייה בשוק האפור (כיום כ 9% בשנה), מחייב את חלפני הכספים ומנכי הצ'קים לקבל רישיון מהמפקח על הביטוח, ואף מאפשר למי שחש נפגע משוק זה לפנות לבית המשפט ולתבוע החזר כספים בגין ריבית שנגבתה מהם מעל למקסימום המותר.
כל זה כתוב בחוק - אלא שאיש אינו אוכף זאת. לא המפקח על הביטוח, המעניק רישיונות לפעילים בענף. לא המפקח על הבנקים, שהשוק האפור הוא גם מתחרה שלהם וגם לקוח גדול עבורם. לא הממונה על הגנת הצרכן, שיודע להגן על הציבור בהרבה מאוד תחומים ורק לא על זכותו הקריטית לקבל מימון חוץ בנקאי הגון וישר, ואפילו לא המשטרה, שיודעת היטב כי השוק האפור נשלט בידי ארגוני הפשע, מהווה את אחד ממקורות ההכנסה החשובים שלהם וגם אמצעי עיקרי להלבנת כספי פשיעה. אף אחד מאלה אינו מטפל בשוק האפור, ואינו מוודא כי החוק אכן נאכף.
כתוצאה מהרפיון של המפקחים, השוק האפור שורץ פעילות עבריינית. זה לא סוד שמעמידי ההלוואות בשוק האפור משתמשים גם באמצעים אלימים כדי להבטיח את החזר הלוואותיהם. בשוק האפור פועלים אמנם גם גורמים לגיטימיים, המספקים צורך לגיטימי וחיוני, אבל גם לא מעט גורמים אלימים ומסוכנים. לנוכח זה, הסנקציה הקבועה בחוק של הגשת תביעה לבית המשפט נגד המלווים בשוק האפור מצטיירת במלוא הגיחוך שלה. זה לא מפתיע שכמעט מעולם לא הוגשו תביעות מעין אלה לבית המשפט.
ריבית של 400%
כתוצאה מאותו רפיון, הריבית הנגבית בשוק האפור גבוהה לאין ערוך מהריבית המרבית המותרת. על פי בדיקה של המרכז ללימודים אקדמיים, בעקבות המשבר הכלכלי זינקה הריבית בשוק הזה לממוצע של 400% בשנה (לפני המשבר היה הממוצע 230%), פי 44 מהריבית המותרת בחוק. עם ריבית כזו, הבטחת תשואה של 20% בשנה נראית כבר סבירה בהרבה.
לא ידוע האם התאבדותו של מוני פנאן קשורה לחובות שצבר, ואם החובות האלה היו קשורים בדרך כלשהי לעבודתו בשוק האפור. למעשה, לא ברור גם אם פנאן בעצמו נהפך, בעקבות הסתבכותו הכלכלית, לקורבן של שיטות הפעולה הפסולות של השוק האפור. כן ידוע, עם זאת, על רבים אחרים שהתאבדו לאחר שהסתבכו כלכלית ונאלצו ללוות כספים בשוק האפור. הגיע הזמן לשים לכך קץ. הגיע הזמן להתחיל ולהפעיל פיקוח אפקטיבי על הנעשה בשוק הזה.