תרבות המעטפות גובה קורבנות

>> לפי עדויות שהתפרסמו השבוע, בשני העשורים האחרונים ניהל מנהל מכבי תל אביב בכדורסל לשעבר, מוני פנאן, "בנק" פרטי שבו השקיעו עשרות אנשים, בהם גם כדורסלני עבר ששיחקו בקבוצה, שראו מהשקעתם תשואות נאות.

הבנק שניהל פנאן מלמד שהכלכלה הישראלית מתקיימת לעתים גם מתחת לשולחן, דווקא במקומות שאמורים להיות סמל ומופת. אל תרבות זו, תרבות המעטפות, נחשפנו בשנים האחרונות במגזר הציבורי בפרשות שבהן היו מעורבים ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והשרים לשעבר אברהם הירשזון ושלמה בניזרי. בכל פעם למדנו משהו חדש: אצל אולמרט ראינו איך פוליטיקאי מקבל, על פי החשד, מעטפות של דולרים בבית מלון בניו יורק מיהודי בשם משה טלנסקי; הירשזון, שבימים אלה מרצה את עונשו בבית הכלא, לימד אותנו איך אפשר לגנוב מהקופה הציבורית באמצעות הוצאת אלפי שקלים במסעדות יוקרה, מלבד קבלת כסף במעטפות; ומבניזרי, שאף הוא מרצה את עונשו בימים אלה, השכלנו שכדי לקבל היתר להבאת עובדים זרים צריך לדעת לשחד את השר הנכון.



אלא שבפרשת פנאן מדובר לכאורה בפעילות כלכלית עניפה שהתקיימה ברציפות במשך שנים, מבלי שמישהו מצייץ. כלכלה בחושך. וזהו הדבר המטריד: כל כך הרבה אנשים ידעו ושתקו. חלק ידעו באמת וחלק ידעו "רק משמועות". אלו וגם אלו הם חלק מאותה המעטפת המאפשרת את תרבות המעטפות. הלך רוח שגורס כי כל עוד אין מישהו ספציפי שנפגע מכך בהווה - אז סימן שהכול בסדר, ולעזאזל נורמות ציבוריות ועניינים פעוטים כמו דיווח למס הכנסה.



זו תרבות שמגנה את המלשין, ובכל מקרה של מציאת תקלה דואגת לטאטא את הדברים מתחת לשטיח. והלכלוך קיים. בנקים פרטיים כמו זה של פנאן פועלים ומשגשגים בישראל בדירות פרטיות או משרדים, אצל ירקנים וחלפני כספים או במוסדות חוץ-בנקאיים הפועלים במסגרת החוק. במקרים רבים נשלטים בנקים אלו על ידי גורמים עברייניים העושים בהם ככל העולה על רוחם - ולעתים גם אנשי עסקים לגיטימיים מוצאים את עצמם קשורים אליהם. אלי רייפמן, למשל, היה כזה. רייפמן, פעם ילד הפלא של היי-טק הישראלי, הצליח להסתבך עם נושים מהשוק האפור ש"פועלים מהצד השני של אזור השיפוט", כפי שהסביר רייפמן לבית המשפט, ששלח אותו למאסר לאחר שלא נענה לצו שהורה לו להעביר את מניות אמבלייז למנהל המיוחד.



ויש הרבה אנשים שנמצאים מסביב - יודעים ושותקים. הדבר מתאפשר גם בזכות הישראליות הסחבקית המקדשת את חבורות הסוד, אבל גם בזכות תאוות הבצע, אותה התאווה שעמדה בבסיס המשבר הכלכלי האחרון. במקרה של פנאן, תאווה של כדורסלנים שמרוויחים כסף גדול בגיל צעיר, ורוצים לעשות כסף גדול עוד יותר, ואנשי עסקים שרוצים בכל הכוח לשמור על כספם - שהוא גם מעמדם וכבודם - גם במחיר השלמה עם מעשים שהשתיקה יפה להם. אלא שלפעמים השתיקה בעצם לא כל כך יפה. לפעמים היא פשוט הורגת.