התאבדות מוני פנאן | הבנק של המדינה פשט את הרגל

העובדה שהיו כאן אנשים, רובם צעירים, עם משכורות גבוהות שגילו דרך לעשות עוד כסף, קל כביכול, אצל דמות שכולם סמכו עליה, מזכירה את אותו סיפור פונזי ישן. גם על ברנרד מיידוף סמכו כל הארגונים היהודיים, קשישות וזקנים, נשים וגברים, הרי הוא "אחד משלנו". גם אם פנאן היה רק "צינור" לכספים של לוין וגם אם כוונותיו היו תמימות וטהורות, ב"אחד משלנו" הזה מתחילה הבעיה.



משפחה כן בוחרים



פנאן נהפך למנהל מיתולוגי במכבי תל אביב בצורה קצת בעייתית. הוא היה אחרון האוהדים ביציע, או הראשון שבהם בעצם, כזה שיושב במקום הכי טוב - שער תשע, שורה ראשונה - ולא יודע את נפשו מכל ניצחון או הפסד, סל או החטאה, עבירה שנשרקה או שופט שלדעתו עשה טעות. שופטי הכדורסל האירופים (והישראלים כמובן) כבר הכירו את זה שצורח בלי פרופורציות, מנופף ידיים ומקלל. כל אוהד יכול להזדהות עם איש כזה. לכל קבוצה בעולם יש אוהדים כאלה, טוטאליים לחלוטין, שרואים את הכל בצבעי שחור-לבן. הרבה פעמים זה עובר בגיל עשרים ומשהו, אבל ללא מעט אנשים הטירוף הזה נשאר לתמיד.



אין עוררין על ההשקעה העצומה של פנאן בשחקנים ובמכבי - באהבה, בזמן, גם בכסף מכיסו הפרטי, בלי קשר לפרשה שהתפוצצה עתה. כאשר המאמן הקרואטי נוון ספאחיה, שהיה פה למשך שנה אחת לא ממש מוצלחת, ממרר בבכי ואומר שהוא מרגיש כיום כמו ביום שאבא שלו הלך לעולמו, זה אולי ממחיש עד כמה פנאן היה איש אוהב ואהוב, עד כמה הוא היה מסור וטוטאלי ולא מעט אנשים קרובים אליו יודעים לספר על אדם מקסים וטוב לב.



אבל זה לא העניין, כי כאשר מנהלים קבוצת ספורט מקצוענית במאה ה-21, צריך יותר מאהדה, אהבה וטוטאליות. זה היה מצוין בשנות ה-70 וה-80, כאשר שמואל (שמלוק) מחרובסקי, איש ישר דרך שעזר למכבי להפוך ל"קבוצה של המדינה" היה המנהל, אך כיום צריך יותר מכך. מנהל צריך, אם לא תואר בניהול או בכלכלה, לפחות את היכולת להפריד בין האהבה לקבוצה לצורך לקבל החלטות ולפעול בצורה רציונלית.



האב, הבן, הבת ורוח הקרב



פנאן הקדיש את כל זמנו למכבי תל אביב, אבל הוא לא קיבל משכורת עבור עבודתו המסורה, גם לא סמלית. זהו דבר שנהוג לעתים בקבוצות ומועדוני ספורט לגבי היו"ר, אבל לא לגבי תפקידי ניהול זוטרים יותר, כמו של פנאן. לרוץ עם מגבות, לארגן כל דבר לכל שחקן זר או ישראלי, גם אם זה באמצע הלילה, לעשות את זה במשך שנים וכל זאת בלי שכר, הופך אותך לכזה שמוכן לעשות הכל למען המועדון - וכזה שלא יודע להפריד בין הדברים.



זה לא מקרה שבנו של פנאן, רגב, היה שחקן במכבי תל אביב ולאחר מכן עוזר מאמן הכושר, ובתו לירון היתה מנהלת השיווק של המועדון. ככה זה כשאין הפרדה, כשהכל טוטאלי מדי. אחד מבעלי מכבי תל אביב, דייוויד פדרמן, חתך את הדברים כשהגיע לקבוצה. קשה להניח שאת מה שזיהה פדרמן מיד, לא ראו אחרים שהיו שנים ארוכות בתוך המערכת.



לאהוד קבוצה זו אהבה גדולה, אבל לנהל אותה זו כבר מערכת יחסים, שלא לומר נישואים, ילדים ומשכנתא. גם אם התשוקה הגדולה ממשיכה, הרי יש אחריות ומטלות. להיות טוטאלי זה רומנטי ונוגע ללב - אבל בספורט, כמו באהבה, זה לפעמים הרסני.