>> בעוד שסיעתה בכנסת גוועת, ח"כ שלי יחימוביץ' פורחת מתמיד. דווקא בשעה שמפלגת העבודה אובדת הדרך נמחקת מהמפה הפוליטית - היא מתחזקת, ונדמה שהדיכאון הקיומי של חבריה למפלגה פסח עליה.
בתוך פחות מארבע שנים מאז נבחרה לכנסת, הצליחה יחימוביץ' לבנות אימפריה תקשורתית-פוליטית מרשימה שמוציאה ניירות עמדה, מחוקקת חוקים, מובילה מלחמות, מגיבה על כל התרחשות חשובה - ובעיקר, נמצאת כל הזמן באוויר הציבורי הצפוף. והכל, עם שני עוזרים פרלמנטריים וכמה מאות מתנדבים צעירים.
היא מקבלת 200 מיילים ביום; במחלקת הדואר של הכנסת מתלוננים אצלה על הצפה; עורכים באינטרנט יודעים שכל ידיעה עליה תגרור אלפי כניסות ושובל של טוקבקים, מנאצים או מברכים. היא לוחצת על מתג מיוחד אצל הישראלים - והרייטינג שלה בשמים.
בין תחומי העניין של יחימוביץ' לא תמצאו את סוגיית המאחזים, דו"ח גולדסטון או האיום האיראני. את אלה היא משאירה לפוליטיקאים שאוהבים להגג בתוכניות אקטואליה במקום לעבוד קשה מדי. סדר היום שהיא מציבה הוא חברתי במובהק ונשען על אידאולוגיה סוציאל-דמוקרטית, כמעט דתית.
לאחרונה נכנסת יחימוביץ בצעדים מדודים, אך אמיצים, לתחומים מורכבים בהרבה, שדות מוקשים שבהם כמעט אף פוליטיקאי לא צעד לפניה - עימות חזיתי עם בעלי הון חזקים ומקושרים. לאחים עופר היא קראה להושיט יד לכיס לפני שהם מגלגלים את חובותיהם לציבורוהתנגדה לעסקת בעלי העניין שבה נוחי דנקנר מכר לחברה הציבורית שבשליטתו, אי.די.בי, את חברת ישראייר הכושלת שבבעלותו הפרטית.
אז מה, זיהית נישה של "אומץ", שאין בה מתמודדים ונכנסת אליה?
"לא. אני פשוט מטפלת במה שראוי בעיני".
איך החלטת שראוי לטפל בעסקת אי.די.בי?
"פרשת דנקנר התחילה כשמנהל מתוך אי.די.בי סיפר לי על כך ואמר לי לשים לב. היה לנו קשר טלפוני, היו חילופי מידע כולל חומרים אמיתיים ולא רק תיאורי אווירה. אחרת לא הייתי מודעת לעסקה".
היית אתו בקשר לאורך הדרך?
"כן, וגם עם אנשים נוספים. פניתי לממונה על שוק ההון, ידין ענתבי, וליו"ר רשות ניירות ערך, זוהר גושן. בעסקה הספציפית הזאת לענתבי היה יותר כוח כי גורמי המפתח היו המשקיעים המוסדיים, והוא היה צריך להיות אסרטיבי כלפיהם, לדרוש מהם לתאר את הניתוחים ואת הערכות השווי ולהפנות אליהם שורה של שאלות שהיתה מלחיצה אותם. יש כאן רפיסות מסוכנת של הרגולטורים עם שיתוף פעולה של המוסדיים. אני אומרת את זה אף שמגדל, הפניקס, דש וקופת הגמל של המורים הצביעו נגד העסקה, ומגיע להם שאפו. היתה לי תרומה לזה. זה לא שהמוסדיים גילו אומץ לב מופלא. אני יכולה להניח שהיתה הסכמה שבשתיקה שהם יצביעו נגד, כי ממילא לנוחי יהיה רוב".
ובסוף נוחי ניצח.
"הוא ניצח והוציא לפועל את העסקה, אבל זו דרך פשטנית להסתכל על הפרשה. היתה התעוררות ציבורית שלא היתה קודם. נוצרה מודעות ציבורית ראשונית ואני בטוחה שיסתכלו על עסקות כאלה בעתיד. themarker התחיל בכיסוי ואילץ גם עיתונים אחרים לעסוק בזה, ונוצר כאן גל ציבורי משמעותי. בפעמים הבאות המוסדיים יחשבו יותר וגם התקשורת תבין שהיא צריכה להיות לוחמנית יותר. המון אנשים כתבו לי במייל, שאלו אותי מה לעשות. מורות שאלו מה הן יכולות לעשות כדי להשפיע. אני לא מתפעלת יותר מדי, אבל בתור התחלה זה יפה".
את עונה לכל המיילים?
"אני או העוזרים שלי".
נוחי דנקנר שלח מייל?
"לא".
שלח שליחים, הפעיל לחצים?
"לא, כלום".
ניסית בכלל לדבר אתו לפני שיצאת נגד העסקה?
"אני לא מאמינה שהייתי צריכה לדבר עם אתו. יש מערכות שהידברות מסרסרת אותן. קיבלתי מידע ובדקתי אותו. אני כבר לא עיתונאית ואני פטורה מהצורך בקבלת תגובה. אני בוחרת צד באופן מובהק לגמרי ואני מגוננת על הצד הזה, אני לא צריכה להיות מאוזנת".
את לא מפספסת את האמת בגלל זה?
"אני לא מגיעה לדיון בלי לקרוא ולהיערך. אני בודקת את עצמי, אני משקיעה בלימוד מוקדם הרבה יותר מאשר לפני ראיון או כתבה".
צייתנות ופחדנות בכנסת
על אף ההתלהבות של יחימוביץ', נראה כי לפחות בכל הקשור למאבקה נגד עסקת גנדן של דנקנר, היא לא הצליחה לרתום למאבק שהובילה אף חבר כנסת, לפחות לא באופן פומבי.
החברים שלך בכנסת לא התערבו בנושא. הם בכלל מתעניינים בזה?
"זה נכון שכפוליטיקאית הייתי לבד. הם פשוט לא רוצים להיכנס לנושאים כלכליים, וזו טעות גדולה מאוד. הנושאים האלה מעצבים את צורת החיים שלנו יותר מכל נושא אחר. כשאדם קם בבוקר הוא לא חושב על האיום האיראני, הוא חושב על הפנסיה שלו, על ההורים המבוגרים שלו, על הילדים שלו, על הבריאות - כולם עניינים כלכליים שמתרחשים בתקציב המדינה. התפישה הלקויה שהדברים המדיניים הם החשובים היא מעוותת".
יש פוליטיקאים שיש להם אינטרס להשאיר את זה ככה.
"נכון. ויש אחרים שהנושאים האלה נראים להם משעממים ומורכבים. אני לומדת גם אם זה מורכב. גם בתור עיתונאית כך עשיתי - לקחת נושא מורכב ולהפוך אותו לסקסי ומובן. ויש גם פחד וחוסר חשק להתעמת. לא רק של פוליטיקאים, גם של עיתונאים ושחקנים בסקטור העסקי. לאנשים יש נטייה לא לירוק לבאר שהם הולכים לשתות ממנה. יש סימביוזה קשה בין פוליטיקאים לאנשי עסקים".
פוליטיקאים כמו דני נוה ורוני מילוא, שהיו שרים בממשלה, עובדים כיום אצל דנקנר. בייגה שוחט ואלי גולדשמיט מכהנים בתפקידים בכירים אצל משפחת עופר, וגם חיים רמון מקבל עכשיו תפקידים מבעלי הון.
"זה מצער אותי שאנחנו מתרחקים מהחזון. הסגידה לממון העבירה אותנו על דעתנו. אנחנו סובלים מהתפרקות מסוכנת מערכים ומהחלשה מתמשכת של כל מה שמדינתי. הכי מצער שהמשבר לא הזיז לאף אחד. לא למדנו דבר. מכה קטנה בכנף ונמשיך ביעף. מה שקורה עם לב לבייב באפריקה, משפחת עופר בצים, עסקת גנדן של דנקנר ואפילו מצנח הזהב לחיים רומנו - הכל אותן תופעות בעייתיות.
"הון זה דבר טוב ומבורך, אני רוצה יצירתיות ושאנשים יעשו כסף, אבל אני גם רוצה שהמדינה תרסן את הכוח ותתנהל עם איזון בין הציבורי לפרטי, ואנחנו חצינו את הגבול הזה. הכוח של ההון הוא בריוני וחודר לכל מקום. כמו שהמדינה מנסה לגרום לכך שאדם חזק לא ירביץ ברחוב, כך היא צריכה לדאוג שבעלי הון לא ירביצו לציבור העובדים".
רוב הפוליטיקאים, התקשורת והרגולטורים משותקים?
"לא צריך להיסחף, הרוב לא משותקים, אבל הכוח שלהם מעוקר. אם יש תכונה שהתוודעתי אליה זו חולשה, צייתנות ופחד של פוליטיקאים. זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש".
יחימוביץ' מצביעה על תמיכת שרי הממשלה בחוק ההסדרים כדוגמה לכך. "זהו אוסף הזוי ופרוע של מאות החלטות אלימות", הגדירה את החוק בעבר, ולדעתה שרי הממשלה היו צריכים להתנגד לקיצוץ בתקציב. "מה זו הצייתנות הזו? יש כיום גסות לב וניתוק מהמציאות וזה מתחבר לסוויטה ב-2,500 יורו. אנשים שהגיעו למערכת הפוליטית צריכים להילחם. הם לא אמורים להיכנע בקלות כזאת, כי הציבור מפסיד".
איך את מסבירה את זה?
"קשה לי להסביר. התכונות הכי גרועות הן צייתנות וחולשה".
אבל אפשר לטפס אתן למעלה?
"יש צורך דחוף ליצור תנאים שבהם פוליטיקאים יהיו עצמאים, בלתי תלויים ולא מסורסים".
כיום הם מסורסים?
"במידה רבה יש חולשה של המערכת הפוליטית. יש תחושה של איום מכל כיוון - אתה תלוי בציבור כי אתה צריך להיבחר ואתה חושש מהתקשורת, מבעלי ההון ומהשפעתם על התקשורת ובכלל, ובתוך כל האתגרים האלה צריך לאפשר פעילות מנותקת מפחד".
לזכותה של יחימוביץ' ייאמר שפיה וכיסה שווים: בשונה מחברי כנסת אחרים, שיטת גיוס הכספים שלה אינה מתבססת על תרומה גדולה או שתיים מבעלי הון, אלא על הרבה תרומות קטנות מאנשים פשוטים, באמצעות אתר האינטרנט שלה. כך היא מרוויחה פעמיים: גם אינה חייבת לאיש ויכולה להרשות לעצמה לבקר בחריפות את בעלי ההון, וגם בונה לעצמה בסיס לגיוס פעילים וכוח פוליטי.
הפרה הקדושה
הנוכחות המסיבית של יחימוביץ' בעיתונים, בערוצי הטלוויזיה ובתחנות הרדיו אינה מקרית. היא מבינה בתקשורת יותר מכל חברי סיעתה גם יחד. ניסיונה כעיתונאית מקנה לה יכולת לזהות סיפור טוב ולשווק לתקשורת כותרות טובות, אפילו בנושאים כלכליים-חברתיים שלרוב לא זוכים לסיקור.
יחימוביץ' עצמה סבורה שלניסיונה כעיתונאית יש השפעה מרחיקת לכת מזו. "אני מצליחה להעביר חוקים בגלל הידע שלי בתקשורת", היא אומרת. "למשל, לאחרונה עבר בוועדת שרים לחקיקה חוק שדחפתי שאוסר על סלקציה במועדוני לילה, כי המועדונים מייבשים בצד אנשים עם עור כהה ואשכנזים נכנסים חופשי. שיכנעתי את השרים וגם הצלחתי לגייס שני רואי חשבון יוצאי סיירת שלאחד מהם לא נתנו להיכנס, וגם דאגתי לתקשורת שהפכה את ההצבעה נגד החוק לבלתי אפשרית".
יש בך צד פופוליסטי, את יודעת.
"זה פשוט הפוך ממה שאתם מתארים. חקיקת עבודה היא לא סקסית, היא לא מעניינת את העיתונאים, היא נמשכת כמה שנים וקשה להסביר אותה. אני רואה בזה אתגר לשווק אותה כמעניינת. אם לבקר את דנקנר זה פופוליסטי, למה אף אחד לא עושה את זה?"
אבל את ידועה כבעלת "פה גדול".
"אין לכם מושג כמה אני מתאפקת. יכולתי להגיד גם דברים גרועים בהרבה. אני כל הזמן עוצרת את עצמי. אני לא פועלת מהבטן, לא יוצאת למהלך מתוך כעס. יש לי טמפרמנט".
אם מישהו חשב להאשים אותה בניסיון להשיג קולות מצביעים בזכות מלחמתה בבעלי ההון, כדאי שייזכר שיחימוביץ' לא היססה לתקוף גם את נסיך המיתון, רמי לוי, שמיצב את עצמו בשנה האחרונה כמי שמוכר מוצרים בזול למען הציבור והשכבות החלשות. "אני לא נאבקת בו", היא אומרת בתגובה. "הוא פנה לשר התמ"ת וביקש לא להחיל עליו את ההסכמים הקיבוציים בנימוק שזה פוגע בכושר התחרות שלו. זה בעיני עושק עובדים כדי להתחרות".
המאבק הזה מחזק את דנקנר, מבעלי שופרסל, שמולו נאבקת בעניין גנדן.
"במקרה הזה נוחי בסדר", חורצת יחימוביץ'. "הוא חתום על ההסכם. כשבא מישהו שמוכר עוף בשקל ולא מוכן להחיל על עצמו את ההסכם המינימלי הזה, אני נלחמת".
ובכל זאת, גם ליחימוביץ' יש פרות קדושות - העובדים ומייצגיהם, הוועדים הגדולים. בהם היא לא נוגעת, וגם כשנוצרת ההזדמנות להגיד משהו על כוחם הבעייתי של ועדי עובדים בכמה ארגונים מסואבים - היא תימנע מכך. "אני בעד עובדים חזקים. אני רוצה שהם ירוויחו הרבה כסף בלי בושה. ככל שעובדים יהיו מאוגדים יותר וככל שהמשכורות יהיו גבוהות יותר והוועדים יהיו חזקים יותר - כך יימנע הפער הבלתי נסבל בין עובדי הקבלן לבין בעלי ההון. בעיני, עבודה מאורגנת היא המכשיר הדמוקרטי הכי קריטי לביזור יחסי ההון, ולכן אשמור על הוועדים מכל משמר".
אבל הוועדים החזקים אחראים גם לקיפאון בשוק העבודה, להחלשת החלשים, לנפוטיזם.
"אני מסכימה שיש מנגנונים והרבה חוקי עבודה שצריכים לעבור ריענון. אבל הבעיה המפחידה היא אובדן המוני. הוועדים הם המתכון לבזר את הכוח. אגב, לפעמים אני מתנגדת לוועדים - לפעמים ועד מוכן להפרטה ואני מתנגדת. כל קבוצת עובדים שתגיע אלי תזכה ליחס vip, אבל אני לא תמיד אתמוך בהם. למשל, היו אצלי עובדי צים. אני מוכנה שיצילו את צים, צריך להיות הסדר, אבל משפחת עופר צריכה לשלם - לשלוח יד לכיס. הם צריכים גם להוסיף ריבית וגם להגדיל בטוחות. אני לא רוצה להרוג את צים, אבל שבעלי האג"ח יקחו חלק משמעותי ממנה".
אגב ועדים, את מקורבת לעופר עיני?
"אני מעריכה אותו מאוד, אבל אני לא רואה כל דבר שהוא עושה כמושלם. עופר לקח את ההסתדרות למקום שונה מעמיר פרץ, שניהל את ההסתדרות כתנועת מחאה. ההסתדרות היא מיסודות המשק, ועיני העלה את כוחה ומעמדה".
"כלכלה זו אידאולוגיה. אני סוציאליסטית ולתפישתי היתה כאן התבהמות ונוצר גזע ענק של עבדים. לא רק אצל המסכנים, גם מעמד הביניים סובל. אני לא רומנטית אבל המשבר הראה שהתאוריה שלי יותר צודקת".
אם המשבר לא קירב את התפישות שלך, אולי אין להן סיכוי?
"העולם שאתם כל כך אוהבים זה העולם שמייצר עסקות רקובות עם האחים עופר בצים ועם נוחי דנקנר ולב לבייב".
מה לגבי אפריקה ישראל?
"לבייב רוצה דברים בלתי אפשריים. הוא מציע לעג לרש. אי אפשר לקבל את זה. הוא צריך לחלוק את השליטה והמניות עם הציבור. זוהר גושן אמר יפה: כשהטייקונים חושבים שיש להם פנצ'ר בגלגל הם מחנים את הרכב בצד ומחכים שיבואו לעזור להם להחליף גלגל, אבל הם לא מבינים שהרכב כבר לא שלהם".
יורה קדימה ופנימה
כדרכם של אידאולוגים, יחימוביץ' הולכת עד הסוף. כך למשל ברפורמת הקרקעות. העובדה שהמדינה מוציאה לשוק מעט מדי קרקעות ותורמת בכך לעליית מחירי הדירות לא מפריעה לה. מה שמנחה אותה הוא התפישה שקרקעות הן משאב לאומי שאין להעבירו אל היחיד. כשמגרדים קצת את שכבות ההתנגדות המוטבעת בה, יחימוביץ' מסכימה שיש להגדיל את היצע הקרקעות המוצע לציבור כדי לפעול להנמכת מחירי הדירות, אבל לרפורמה של ראש הממשלה, ביבי נתניהו, היא מתנגדת בנחרצות.
למה בעצם את כל כך מתנגדת?
"אני מסכימה שצריך רפורמה במינהל ושצריך לשחרר חסמים ביורוקרטיים, אבל אין קשר בין זה להפרטת קרקעות. זו היתה אמורה להיות רפורמה מינהלית, אבל נתניהו לקח 800 אלף דונם של הציבור והעביר אותם לידיים פרטיות. להפריט בנק זה דבר הפיך, אבל קרקעות זה נכס מתכלה. הרפורמה שווקה בתרמית של עזרה לציבור".
כאידאולוגית בעצמה, נראה שלפחות את התכונה הזאת יחימוביץ' מזהה ומעריכה אצל ראש הממשלה: "נתניהו עשה מהלך שהוא מאמין בו - שכל דבר הוא בר מכירה. אצל ביבי הכל אידאולוגיה. אני לא מזלזלת בו, הוא ניאו-ליברלי תאצ'ריסט, שרוצה שהכל יהיה בידיים פרטיות ולא בידי המדינה".
אם יש קבוצה אחת באוכלוסייה שלא זכתה עד כה למנה מיחימוביץ', היא החרדים. וזה קצת מפתיע, שכן לא מעט אנשי שמאל שביקשו לפתח מנהיגות בקרב הציבור שלהם ולייצר כותרות וסדר יום פיתחו את המלחמה בחרדים לדרגת אמנות. אפילו אהוד ברק, כשרץ לראשות הממשלה ב-1999, עסק הרבה בנושא גיוס בחורי ישיבה.
"ברור לי לחלוטין שכל השתלחות שלי בחרדים היתה גוררת בציבור שלי מחיאות כפיים, אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה. לא קיים אצלי מנוע העוינות כלפי החרדים, יש לי הערכה לחרדים", היא מסבירה.
ומה לגבי הבעיות שהיה ראוי לטפל בנוגע למגזר החרדי? החינוך, ההשתתפות שלהם בשוק העבודה, בצבא?
"ברור שהיה כדאי להגדיל את שיעור ההשתתפות שלהם בכוח העבודה, וגם יש עניינים שאני נאבקת נגדם, כמו הרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים. אבל עד לעוינות הדרך ארוכה".
אנחנו זוכרים שאחרי ראיון איתך כעיתונאית ברדיו אריה דרעי הובהל לבית החולים.
"שאלתי את דרעי שאלה קשה כי הוא היה מושחת, לא כי הוא היה חרדי. יש מושחתים אצל כולם. לא ראיתי שיש מאפייני שחיתות מיוחדים אצל החרדים. השחיתויות הפליליות הכי גדולות דווקא היו במפלגת קדימה".
האצבע המאשימה לכיוון קדימה לא מונעת ממנה לתקוף גם את יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק לאחר דו"ח מבקר המדינה על הסלון האווירי בפאריס: "יש דיסוננס קשה ביותר בין הערכים שלנו כמפלגה לבין לינה בסוויטה של 2,500 יורו ללילה. אני לא מאמינה שמישהו ממצביעי מפלגת העבודה, ואפילו תומך ברק מושבע, יכול לגלות סימפטיה או הבנה לאורח חיים כל כך תלוש מהמציאות הישראלית הכלכלית".
"החומרה הגדולה ביותר של הממצאים היא לא רק אורח החיים הראוותני והנהנתנות הבלתי נתפשת, אלא העובדה הפשוטה שהכל על חשבוננו. זה בלתי נתפש. יש כאן הפרת אמון בסיסית בין הציבור לנבחר". הנהנתנות שלו ברורה, הסגידה לכסף ברורה, החיים המנותקים מההוויה הישראלית גם ברורים, אבל העובדה שהכסף לא שלו. זה יכול להיות דוחה, מקומם ומרגיז, אתה יכול לסלוד מזה, אבל ברגע שהתענוגות האלה נרכשים בכספי ציבור - זו חציית גבול חמורה".
היית אצלו בבית המפואר במגדלי אקירוב?
"כן, כמה פעמים, אבל לא תגררו אותי לעיצוב פנים. אני לא מבינה בזה".
התבטאת בחומרה נגד ברק. הוא דיבר אתך מאז הדו"ח?
"לא, כרגע היחסים הם קורקטיים. היה לי רגע של היסוס לדבר עליו, כי זה לא קל לדבר ככה על יו"ר המפלגה שלך. היה לי כמובן קל יותר לדבר על השחיתויות של אהוד אולמרט. אבל התגלו פערים עמוקים. קו השבר הכי עמוק שלי אתו היה הפרטת הקרקעות. הרעיון שמפלגת העבודה, שהקימה את המדינה ומחויבת לאתוס הציוני, תשוש כל כך להעביר קרקעות לבעלי הון".
את מדברת נגד ברק, אבל זאת התנהלות של שנים במערכת הביטחון, הכוללת משלחות רכש מנופחות, תנאי שכר ובזבוז.
"יש כאן רוח המפקד".
אולי רוח המפקדים?
"לא, רוח המפקד. הוא נוסע הרבה לחו"ל והם מבינים מה הדרישות שלו. לו היו יודעים שהוא יראה את הסוויטה ויגיד להם שהוא לא מוכן לכזה בזבוז, הם לא היו מעזים. אני לא מוכנה לתת לו הנחה. זה מקומם, בעיקר אחרי ש-1.6 מיליארד שקל הועברו למשרד הביטחון אף שהוא קיבל את התקציב הגדול ביותר בכל הזמנים". את רואה שבכל זאת, הגענו להתנהלות מערכת הביטחון.
"אני לא אוהבת את המרדף אחרי אנשי הקבע. יש דה-ליגיטימציה של קבוצות שלמות. מגיעה להם משכורת מכובדת".
מערכת הביטחון מסואבת, היא מאפשרת תנאי פרישה טובים מדי ובגיל צעיר מדי. יש לנו משלחות בניו יורק ופאריס ואנו לא יודעים כמה זה עולה לנו.
"אני לא מוכנה להגיד שזו מערכת מסואבת או מושחתת. היא מנופחת ובזבזנית, והגיע הזמן להסיר את הערפל מעל תקציב הביטחון. צריך להפסיק להתייחס לתקציב כאילו זו פרה קדושה. השקעה בחינוך היא אסטרטגית לא פחות והקיצוץ היה בלתי נתפש. לא הבנתי את השרים שלא נאבקו. היחידים שנאבקו היו סופה לנדוור וגדעון סער".
אופטימיות לקינוח
הראיון עם יחימוביץ נערך בבניין מערכת themarker בשעות הערב המאוחרות, ופעמיים במהלכו היא הציעה שנקום ונמשיך את הראיון בביתה. פעם אחת, כשסיפרה שהיא מתעניינת בבישול ואוהבת את התחום ("דבר ראשון אני קוראת את עיתוני הכלכלה, ומיד אחר כך את מדורי הבישול"), כאילו ביקשה להוכיח את יכולותיה הקולינריות. בפעם השנייה שהציעה, היא רצתה אולי להראות שיש לה בסך הכל דירה קטנה בדרום תל אביב ("אני גרה בכרם התימנים ב-78 מ"ר. אלה שלושה חדרים שהפכנו לארבעה כדי שיהיה לכל אחד חדר").
כשאנחנו שואלים אם אין לה זמן לבילויים, למסעדות ולמפגשים עם חברים, היא מספרת שכמעט לא - ובוודאי הרבה פחות מבעבר: "אין לי תרבות פנאי. הדבר היחיד שלא נפגע זה הזמן עם הילדים. יש לי בלוקים של שעות שאני מפנה לילדים ואני לא מסתירה את זה".
כשאנחנו שואלים על השינוי בשכר היא מציינת בצער שההכנסות שלה ירדו ב-70%. "אני לא מתלוננת, אל תטעו, אבל בערוץ 2 הרווחתי 54 אלף שקל ברוטו, וחוץ מזה כתבתי שני ספרים שמאוד הצליחו, ובנוסף הייתי מרצה תמורת תשלום. מרגע שעברתי לפוליטיקה אני לא יכולה לחסוך יותר".
את לא יכולה להמשיך לכתוב ספרים?
"אני לא יכולה לכתוב כי אין לי זמן. כתיבה זה פרויקט של כמה שנים. אין לי זמן לקרוא, אתם רוצים שגם אכתוב? הספרות שאני קוראת זה חוקים, דו"חות מבקר המדינה. אני לא אדם עובד, אני עבד היום, אבל אני לא מתלוננת. אני אוהבת את זה".
ואחרי כל זה את אופטימית?
"כן, אני אופטימית. נבלמו תהליכים מסוכנים, עצרנו תהליך של סיאוב והשחתה בצמרת השלטון. ההרשעה של אברהם הירשזון וההליכים נגד אולמרט לא גורמים לי עצב אלא משמחים אותי. זה יוצר סטנדרטים חדשים, אנחנו עולים על פסים חיוביים יותר. גם בתהליכים שמפחידים אותי, כמו הפרטה והתנערות של המדינה מאחריות, יש התקדמות והתעוררות ציבורית. לראשונה אחרי שנים של כהות חושים יש דיון ציבורי עירני על קבלת החלטות. יש לנו מדינה טובה שאף אחד לא הצליח להרוס".
המאבק שלה ברוע, בשחיתות השלטונית, בכוח של ההון, הנסיון שלה לחשוף אמיתות שגופים ציבוריים, פקידים בכירים ומשרדי ממשלה מנסים להסתיר והיכולת שלה להוביל מאבקים - כל אלה נוטעים במי שנפגש איתה תחושה שלא הכל אבוד. תחושה שיש גם פוליטיקאים שעובדים לטובת הציבור, שמנסים לשנות דברים - גם אם יש פה ושם פספוסים.
שלי יחימוביץ אולי "רעה, רעה, רעה" לכמה אנשים חזקים, כמו שהגדיר היחצן רני רהב לפני כמה שנים כשעוד היתה עיתונאית, אבל היא כנראה גם די טובה ללא מעט אחרים, גם אם חלשים יותר.
השאיפות של יחימוביץ': משרד התמ"ת וראשות מפלגת העבודה
>> יחימוביץ' רואה עצמה כמי שבכוונתה להזדקן בפוליטיקה. "אני אדם נורא אידאולוגי ואני כאן כדי להוביל את המודל של מדינת הרווחה המודרנית. ככל שזה תלוי בי, אני אשאר בפוליטיקה עוד הרבה מאוד שנים".
נראה שמבחינת הבוחר את צוברת כוח.
"זה נכון שמצבי לא רע בציבור".
את מזמינה סקרים?
"אני לא מבזבזת כסף על סקרים, אבל מראים לי סקרים של אחרים".
מה את שואפת להיות? ראש ממשלה?
"לא הגעתי עד לשם. החלום שלי זה להיות שרת התמ"ת, והייתי יכולה גם להגשים את זה כשאהוד ברק הציע לי, לפני הקמת ממשלת ביבי נתניהו. אבל בחרתי לא להיות כי היה לי ברור שהקיום המוסרי בממשלה בהרכב הזה יהיה עלוב. אבל זו נשארה השאיפה שלי, ובהמשך - הנהגת מפלגת העבודה".
כראש מפלגה?
"כן, כראש מפלגה, כמובן כשיבשילו התנאים. כרגע זה לא נראה תסריט ריאלי לשנה הקרובה, אבל לכו תדעו, בפוליטיקה יש תסריטים מטורפים".
"ההון בישראל הוא בריוני"
מאת סמי פרץ ורותם שטרקמן
23.10.2009 / 7:12