העובדים רצים בלילה

>> שלוש פעמים בשבוע, עם סיום יום העבודה באינטל, יוצא עופר צפריר לריצה עם כ-22 מעמיתיו. הקבוצה מתאמנת לקראת מירוץ הלילה של נייקי, שייערך במוצאי שבת בתל אביב. גם כשייגמר המירוץ, תמשיך הקבוצה להתאמן - צפריר ידאג לכך.

"הפעילות נולדה משיגעון פרטי שלי", מספר צפריר (43), מהנדס קבוצה באינטל. "רציתי לרוץ כמה שיותר, וחיפשתי ?קורבנות' - כי משעמם לרוץ לבד למרחקים ארוכים. שיכנעתי כמה חבר'ה מהעבודה, ובסופו של דבר זה נהפך לווירוס ובקבוצה רשומים כיום 65 איש".



קבוצות ריצה נהפכו לתופעה נפוצה בקרב ארגונים וחברות. כמו עם צפריר ואינטל, במקרים רבים הכל מתחיל עם "משוגע לדבר" שמוכן לעשות הכל כדי לגייס אצנים. החברות מעודדות לרוב את המהלך, בין אם כפעילות רווחה ובין אם כעיסוק שמתחבר לערכיהן, כמו תחרותיות ודבקות במטרה. החברות משקיעות אלפי שקלים באימונים, ברכישת ציוד ובדמי הרשמה למירוצים (120 שקל לעובד במירוץ נייקי).



יואב צור (41), מנכ"ל חטיבת הבריאות והספורט באגנטק, שהשתתף בכמה מירוצים: "אני מאמין באורח חיים בריא. חוץ מזה, כל מנכ"ל כיום רוצה שבקורות החיים שלו יצוין שהוא רוכב על אופני שטח או משתתף בטריאטלון - אצלי זה נכון".



צור וצפריר יהיו רק שניים מ-15 אלף המשתתפים במירוץ הלילה השנתי השלישי של נייקי, שיתפרש על פני 10 ק"מ. חמש קבוצות ריצה שהתארגנו במקומות עבודה מספרות על שגרת האימונים ועל השאיפות, רגע לפני ההזנקה.



"אנחנו רצים כקבוצה, וזה מה שחשוב"



החברה: סלקום



הרצים: כ-16 משתתפים, בהם אילן צחי (42), מנהל אגף שירות לקוחות ואצן מזה כארבע שנים; דיאנה עידו (36), ראש צוות בדיקות מערכות שירות באגף מערכות מידע ("בהתחלה התקשיתי לרוץ 100 מטר. כיום אני מסוגלת לרוץ 10 ק"מ ואפילו ליהנות מזה"); יאסר טופאשי (32), רואה חשבון בחשבות; יריב דגן (40), מהנדס רשתות; אלון עזריאל (41), מנהל תחום בטיחות ומשתתף ותיק בתחרויות ריצה ובטריאתלונים ("אני מתאמן לקראת תחרות איש הברזל בשנה הבאה").



האימונים: מזה שנה מתאמנים חברי הקבוצה ביחד, פעם בשבוע בין 6:30 ל-7:30 בבוקר, במכון וינגייט, בליווי שני מדריכים קבועים. "אף אחד לא מאחר", אומר צחי. "קיץ או חורף, כולם מגיעים ומתייצבים על המסלול בדיוק בזמן. בחורף שעבר התחיל לרדת גשם כבד באחד מהאימונים. לא היה צריך לערוך הצבעה בעניין - לכולם היה ברור שממשיכים את האימון כרגיל".



תמיכה מהחברה: מימון הפעילות (לא על חשבון שעות העבודה), כולל שכירת מקום לאימונים, תשלום למדריכים ורכישת החולצות למרתונים. בנוסף, במשרדי החברה יש חדר כושר. עזריאל: "כיף להיות חלק מארגון שאכפת לו מתחביבי העובדים ושמשקיע בכך משאבים".



התועלת: "מעבר לבריאות והשיפור האישי, הקבוצה התגבשה מאוד", אומר צחי. טופשי מוסיף: "מאז שהתחלתי לרוץ לפני כשנה הצלחתי להוריד כ-6 ק"ג - ולשמור על המשקל".



שאיפות: "אנחנו רצים כקבוצה, זה מה שחשוב לנו - ולא בהכרח להגיע למקום הראשון", אומר צחי. "זה אקט של גיבוש. אנחנו מקווים שלמירוץ יגיעו הרבה עובדים שיעודדו אותנו".



"אין כמו ההרגשה אחרי ריצה של 10 ק"מ"



החברה: סודה קלאב



הרצים: 24 עובדים, בעיקר מצוות ההנהלה. הרוח החיה: מנכ"ל הקבוצה דניאל בירנבאום (47), אצן ותיק ויוזם מהלך הקמת הקבוצה. משתתפים: אילן קרני (30), עוזר מנכ"ל ("אין כמו ההרגשה אחרי סיום מסלול ריצה של 10 ק"מ"); עידו רוזנטל (34), מנהל פיתוח; משה בר-גיל (35), מנהל מפעל הסירופים; סבסטיאן ברק (32), עוזר החשב ממחלקת הכספים.



האימונים: זו השנה השלישית שעובדי החברה משתתפים במירוץ נייקי. במשך השנה מתאמן כל אחד מהם באופן אישי, וכחודש לפני המירוץ הם נפגשים פעם בשבוע ורצים ביחד אחרי שעות העבודה. בר-גיל, שמנהל את המפעל באשקלון, וברק, שעובד במפעל, מתאמנים בנפרד מהקבוצה. "אנחנו עובדים באותה הקומה, אבל הכרנו רק במירוץ בשנה שעברה", אומר בר-גיל.



תמיכה מהחברה: החברה אחראית על ההרשמה למירוץ ועל דירבון המתאמנים במיילים. "העובדה שהמנכ"ל והמנהלים הבכירים לוקחים חלק פעיל במירוץ מדרבנת מאוד", אומר בר-גיל.



התועלת: "כשרצים עם חבורה שנהנית מאותו העיסוק נוצרת אנרגיה חיובית", מסביר רוזנטל. בר-גיל מוסיף: "זו חוויה מרתקת - גם האתגר הספורטיבי, וגם המפגש עם חברים מהעבודה באווירה פחות רשמית. מעבר לכך, התחלתי לאסוף חולצות של נייקי, ואין לי כוונה להפסיק".



שאיפות: "אנו רצים ביחד, ולאחר מכן כל אחד ממשיך בקצב שלו", אומר רוזנטל. "המירוץ הוא פעילות מגבשת, ולאו דווקא הישג אישי. לכן אין דגש על התחרותיות, אלא על ההנאה והגאווה".



החוליה החלשה? רוזנטל: "מנהלת תחום הגרפיקה. היא לא רצה באופן קבוע, אבל נרשמת למירוצים כי היא אוהבת את ההפנינג. לרוב היא מתחילה בריצה ואז עוברת להליכה. אבל הסולידריות חשובה לא פחות מהתוצאה".



"שואפים למקום הראשון - אבל גם להנאה"



החברה: מקאן אריקסון



הרצים: 24 משתתפים, ובהם: חנה רדו (50), סמנכ"לית כספים ומשאבי אנוש; דן אלעזרי (33), מנכ"ל יוניברסל, חברת המדיה של הקבוצה; נעמה סקלי (34), מנהלת משאבי אנוש; ליאת יודקובסקי (40), מזכירת יו"ר החברה אילן שילוח, שמצרפת אליה לאימונים את בתה נטלי בת ה-14. הרוח החיה: שי אלמגור (30), מנהל לקוחות, חובב ריצה שהשתתף כבר בשלושה מרתונים בעולם, והאיש שמוביל את החבורה.



האימונים: "חלקנו רצים באזורים שונים בתל אביב ואחרים רצים ברחובות יישובי המגורים שלהם", אומרת רדו. "רבים מתאמנים על מכשירי הריצה בחדר הכושר של המשרד".



המעלית: "כשהתקלקלה המעלית בבניין החברה, הוחלט שכחלק מהאימונים לא נתקן אותה, כדי שהעובדים יעלו ברגל ויפתחו סיבולת לב-ריאה", מספרת סקלי. לדברי רדו, באופן לא מפתיע העובדים לא שמחו על היוזמה. "לעלות שבע קומות ברגל זה לא משימה פשוטה. לא היה אחד שלא קילל באותו היום, בחיוך כמובן".



התועלת: "התחלתי לרוץ בגיל 40, לאחר שאמי עברה אירוע לב. הבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה", אומרת רדו. לפני שנה השתתפתי במירוץ נייקי, ומאז הספקתי להשתתף כבר בשלושה מירוצים אחרים. קשה לתאר את תחושת הסיפוק".



תמיכה מהחברה: "החברה מממנת את הרישום למירוץ. המשתתפים יקבלו גם חולצה מיוחדת שהכנו", אומרת סקלי. בסך הכל השקיעה החברה 4,000 שקל בקבוצה. כמו כן מקבלים העובדים הנחה בדמי המנוי לחדר הכושר.



שאיפות: העובדים יתחילו את המירוץ ביחד, ימשיכו בנפרד, וייפגשו בסיום. רדו: "נשאף למקום הראשון - אבל לא פחות חשוב, להנאה מרובה".



"באחד האימונים התקדמנו גם בסגירת עסקה"



החברה: אגנטק (יבואני מוצרי בריאות וספורט) הרצים: 18 עובדים. הרוח החיה: יואב צור (41), מנכ"ל חטיבת הבריאות והספורט בחברה, רץ כבר שלוש שנים והשתתף בכמה מירוצים. עוד בקבוצה: אריאל בן שמואל (36), יועץ מכירות לציוד כושר ורץ טריאטלונים ("כולם מזיעים, והוא עם דופק נמוך, לא מתרגש", מספר עליו צור); ניר טוב (38), מהנדס מכירות; אבי שינני (+50), טכנאי שירות; שרון בר-און (41), ראש צוות בתחום ההזמנות; קרן כרמל (42), אשת מכירות תמיכה.



האימונים: בטקס הרמת כוסית לראש השנה הודיע צור על הקמת קבוצת הריצה למירוץ של נייקי, ולדבריו היה המום ממספר התגובות. הקבוצה מתאמנת פעם בשבוע בפארק הירקון, בשעות אחר הצהריים. "האימונים נערכים על פי תוכנית מסודרת שבנתה עובדת החברה, שהיא בעלת ידע מקצועי וניסיון במרתונים בישראל ובחו"ל, מספר צור. "באחד האימונים אפילו התקדמנו בעבודה - תוך כדי ריצה הסתבר שניר טוב מכיר איש קשר רלוונטי לעובד אחר, ועזר לו לסגור עסקה".



תמיכה מהחברה: מימון ההרשמה למירוץ, הביגוד, השילוט למעודדים באירוע וחטיפי בריאות בשווי כולל של כ-6,000 שקל.



התועלת: "קבוצת ריצה היא מקום אינטימי", אומר צור. "במשרד כולם מעונבים וכל אחד עסוק בשלו - בריצה אתה מזיע, מתנשם ומתנשף, אבל אתה לא לבד. אנשים מתחברים אחד לשני, עוזרים ומדרבנים".



שאיפות: "כולם יתחילו את המירוץ ביחד, ולאחר מכן יתקדמו לפי קצב אישי", מסביר צור. "החברה ידועה בקשר העמוק שלה לספורט, אז כמובן שאנחנו לוטשים עיניים למקום הראשון. בכל מקרה, השאיפה היא להגיע לתוצאה של 50-55 דקות, לא פחות".



תחרות בקבוצה? צור: "בוודאי שיש תחרות, בין המשתתפים ובין המינים. הבנות לקחו את האתגר ברצינות, וכעת הן רואות בו עניין עקרוני. אבל כולנו חברים ומייצגים את אותה חברה".



"אין לנו חוליות חלשות, אנחנו חסרי-חוליות"



החברה: אינטל



הרצים: כ-65 עובדים חברים בקבוצת הריצה, מהם 22 נרשמו למירוץ נייקי. הרוח החיה הוא עופר צפריר (43), מהנדס קבוצה. עוד משתתפים: ערן הררי (37), מנהל פרויקטים; רועי נבו (27), מהנדס תוכנה; דורון בארנס (36), ראש צוות מעבדות; גל כספי (29), מהנדס תקינה ובדיקות.



האימונים: מזה כחודשיים מתאמנת הקבוצה למירוץ בפרדסים הסמוכים למשרדים. "לא פעם מישהו לוקח פנייה לא נכונה ותועה בפרדסים, עד שהוא נחלץ לכיוון פארק עתידים שבצד השני", מספר נבו. "באאוטלוק של כולם יש תזכורת לגבי שני אימונים בשבוע, בשעות הערב או אחר הצהריים, ובנוסף יש אימון שלישי למי שהחמיץ אימון או למי שרוצה להיות גיבור".



תמיכה מהחברה: שימוש בחדר הכושר של החברה, מימון הביגוד לאימונים ומימון הרישום למירוץ - אחד או שניים בשנה (עלות הרשמה למירוץ נייקי - 3,450 שקל).



תחרותיות: "בין המשתתפים יש תחרות בונה וכולם מפרגנים מאוד זה לזה - המהירים תמיד עוזרים לאטיים", אומר צפריר. הררי מוסיף: "אנו שואפים למקום של חברות, רעות ובריאות".



שאיפות: "נרוץ ביחד כמובן, זו המנטרה שלנו - לעבור את זה ביחד ולחוות את החוויה המדהימה של מירוץ הלילה. אחרי המירוץ יישארו לנו במשך זמן רב הסיפורים והחוויות שנוכל לספר במעבדות, בקיובקים, בחדר האוכל ובמטבחונים", אומר צפריר. "אנחנו גאים מאוד להגיע לתחרויות כקבוצת הריצה של אינטל. אמנם אנחנו לא מהירים כמו הביטים שעוברים בפרוטוקול wimax שלנו, אבל יש לנו לאן לשאוף".



החוליה החלשה: "אין לנו חוליות חלשות, אנחנו בכלל חסרי-חוליות", אומר צפריר.