מעובד שכיר לקיסר תקשורת - המסלול של אלוביץ'

ניו אורלינס, 1998. מאות בכירים מעולם הסלולר מתכנסים במלון יוקרתי בעיר, לעוד תערוכה בינלאומית באחד התחומים הצומחים ביותר של אותה תקופה. בין המבקרים גם בכירי חברת סלקום, שלמרות מיזוג האוויר מזיעים מתחת לחליפות. בישראל היו אז ביקושים היסטריים לצעצוע הלאומי החדש, וסלקום מכרה כ-6,000 מכשירים ביום, גם אם אנשי החברה לא היו בטוחים לגמרי שיוכלו לספק את המכשירים בזמן.

מנציגי חברת נוקיה העולמית, שעמם נועדו בחדר במלון, הם ביקשו דבר אחד: תנו לנו כמה שיותר מכשירים, כמה שיותר מהר, ואם אפשר - בהנחה. למזלם של אנשי סלקום, בפגישה נכח גם שאול אלוביץ', מי שייבא את מכשירי נוקיה לישראל, ובעל קשרים מצוינים עם חברת נוקיה הפינית.

"ישבנו אז שעות ארוכות מול הפינים", משחזר אורן מוסט, שהיה אז משנה למנכ"ל סלקום. "שטחנו בפניהם את גודל הבעיות שלנו, אבל הם היו מנומסים ומינימליסטים במה שהציעו. בניגודי העמדות האלה היה פוטנציאל לא נעים. שאול, איש שקט, ידע להוריד את הטמפרטורות ואחרי כמה התייעצויות הצליח להביא לכך שסלקום תהיה במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות הגלובלי של נוקיה, מבחינת קצב וכמויות אספקת המכשירים.

"הוא הצליח בזכות סגנון שקט וענייני, בשילוב כבוד גדול שרחשו לו הפינים, והעמדה שבה הוא נמצא. מבחינת סלקום הוא היה נוקיה, ומבחינת נוקיה הוא היה הישראלים. אלוביץ' ידע להלך על החבל הזה באופן אלגנטי ותכליתי, שבסופו של דבר הועיל גם לו".

"הכריש השקט", כך מאבחנים בשוק ההון את אלוביץ', המספק מוצרי תקשורת כמעט לכל בית בישראל. באמצעות חברת יורוקום הוא מייבא לכאן את מכשירי נוקיה ופנסוניק, הוא מחזיק ב-32% ממניות חברת הלוויין yes והוא גם הבעלים של חברת 012 סמייל, המספקת שירותי אינטרנט, שיחות בינלאומיות וטלפוניה פנים ארצית לעסקים. הוא גם שותף בתחנות הרדיו האזוריות רדיוס ולב השפלה. ב-2005 מכרה שרי אריסון את מניותיה ביורוקום לפי שווי שהוערך בשוק ב-200 מיליון דולר, וכיום מוערך שווי החברה ב-200-300 מיליון דולר.

"אלוביץ' חד, ממולח וממוקד במטרות העסקיות שלו", מאבחן מוסט. "מצד שני, הוא נעים. יש אנשי עסקים גסים ובוטים, והוא ההפך הגמור. הנחמדות, הסימפטיה שלו, החיוך הביישני שמבליח מעת לעת - לא פוגמים בנחישות שלו להשיג את המטרות".

באמצע אוגוסט הפסיד אלוביץ' לאילן בן דב במרוץ לרכישת חברת הסלולר פרטנר. הסיבה לנסיגת אלוביץ', אומרים בקבוצת יורוקום, היא חוסר רצונו להיות תלוי ברגולטור. עד ה-16 בדצמבר 2009, נדרש הרוכש להצטייד בכל האישורים הנדרשים, ואלוביץ' חשש שלא יהיה מוכן עד תאריך זה, בייחוד כשמול עיניו עמד קנס של 140 מיליון דולר. "גם אם המחיר היה נמוך בחצי, הוא לא היה חותם על העסקה, בגלל העניין הרגולטרי", אומר בכיר ביורוקום.

לא עבר שבוע מאז ההפסד, ואלוביץ' סימן הזדמנות חדשה לאחר שבית המשפט העליון פירסם החלטה שתסייע לו להשתלט על חברת yes. שופטי העליון הפכו את החלטת בית הדין להגבלים עסקיים בנוגע למיזוג בין בזק ל-yes, וקבעו שבזק לא תוכל להשתלט על yes, אך תוכל להישאר בעלת המניות הגדולה בחברה.

מכיוון שכך, רוב הסיכויים הם שאלוביץ' ירכוש שליטה מלאה בחברה וינסה לבנות קבוצת תקשורת שתכלול את 012 סמייל, את yes - וייתכן שבהמשך גם את חברת מירס - כרשת התקשורת הרביעית שתתחרה בשלוש הגדולות. אפשרות אחרת היא שאלוביץ' ינסה לרכוש את בזק, גם אם יצטרך למכור לשם כך את מניותיו ב-yes וחלקים מפעילות 012 סמייל.

"אלוביץ' הוא לא איש עסקים קל", מוסיף בכיר לשעבר באריסון השקעות, שבעבר היתה שותפה של אלוביץ' בחברת יורוקום. "הוא מבין עניין, קר רוח, איש עסקים קשוח. תמיד עדיף להיות בצד שלו, ולא בצד שכנגד". אדם שקט, אומרים על אלוביץ', לא רק בגלל מזגו אלא בשל העובדה שהוא ממעט להיחשף ונמנע באדיקות מראיונות בתקשורת.

בן דב, שגבר עליו במרוץ לרכישת פרטנר מידי קרן האצ'יסון ומפואה הסינית, מוחצן הרבה יותר. בשוק ההון העריכו בשלב מסוים שלאלוביץ' סיכויים טובים יותר לרכוש את החברה הכתומה, אך בסופו של דבר היה זה בן דב שהסכים להיעתר לדרישות הבעלים הקודמים ורכש את השליטה בפרטנר תמורת 5.5 מיליארד שקל, שגויסו ברובם בהלוואות.

"אלוביץ' הרבה יותר קר ומחושב מבן דב", מאבחן מקור בשוק התקשורת. "יש מחיר שהוא רוצה לשלם, והסיכוי שהוא יזוז ממנו קטן מאוד. בן דב אמוציונלי. אמרו לו שהאצ'יסון ומפואה רוצים למכור - והוא עלה על מטוס ונסע. אלוביץ' הוא לא מסוג האנשים שטסים כדי לסגור עסקה".

"לאלוביץ' יכולת מדהימה לנתח מפות עסקיות", מסבירה עורכת הדין מיקי מזר, לשעבר יו"רית בזק. "הוא מסוג האנשים שאומרים: 'תחשבי, תחשבי, אל תחליטי ואז תחשבי עוד פעם. גם אז, אל תחליטי, תתקשרי ונחשוב עוד פעם ביחד'". בכיר לשעבר ביורוקום, המכיר את אלוביץ' משנות ה-80, מוסיף: "אי אפשר לתפוס אותו במהלכים שנובעים מגחמה. כל מהלך שלו נעשה במתינות וביסודיות, אף פעם לא ברעש ובצלצולים. הוא לא מאלה שיוצאים בקמפיין של 200 אלף דולר, שרק אחריו חוקרים את המוצר. מי שעקב אחריו במשך השנים, רואה תהליכים של בנייה מתוחכמת, של מישהו שרץ למרחקים ארוכים".

שאול אלוביץ', 61, נולד בפולין להורים ניצולי שואה ועלה לישראל כשהיה בן שנתיים. הוא גדל בתל אביב הקטנה של שנות ה-50 וה-60, ובימי נעוריו החל לצאת עם מירה פרונאי, שעמה התחתן בגיל צעיר. אביה, אלכס, היה בעל עסק קטן בשם ר.א.פ, שעסק בהתקנת אינטרקומים ואנטנות טלוויזיה בבתים משותפים, וביבוא טלפונים ומוצרי צריכה אחרים. ב-1968, זמן קצר לאחר שהשתחרר מהצבא, הצטרף אלוביץ' לעסק המשפחתי.

בישראל של שנות ה-70, אז מדינה עם פחות בעלי הון ועם תרבות צריכה לא מפותחת, חיתה משפחת פרונאי המורחבת חיים נוחים למדי: ביום ניהלו הגיסים, שאול אלוביץ' ויגאל שגן, את החנות של החותן ברחוב גרוזנברג בתל אביב - ובערב היו חוזרים אל הבית הדו-משפחתי שאותו בנתה המשפחה בהרצליה פיתוח.

חיידק היזמות והטכנולוגיה היה נטוע באלוביץ' כבר אז. לדוגמה, בעסק עבד מורה, שבשעות אחר הצהריים ניסה ללא הצלחה להתקין צלחת לקליטת שידורים מהלוויין לצורך מכירה של צלחות כאלה. בשבתות היה אלוביץ' נוסע להרצליה, כדי להתרשם מצלחת לוויין שפעלה בהצלחה אצל חבר. "הוא תמיד ראה שבעה צעדים קדימה", אומר יגאל שגן. "כבר אז, כשבישראל היה רק ערוץ אחד בשחור לבן, הוא הבין לאילו כיוונים המדינה הולכת ואילו התפתחויות יהיו בתחום התקשורת".

ב-1985 הגיע המפנה: ר.א.פ קיבלה הצעה לרכוש את חברת יורוקום, יבואנית מכשירי אלקטרוניקה, בהם גם של חברת פנסוניק היפנית שאת מוצריה ייבאה אז גם ר.א.פ עצמה.

אלכס פרונאי התנגד לעסקה, אך אלוביץ' רצה במימושה. הוא אף הציע לגיסו, יגאל שגן, להצטרף, אך זה סירב. "אמרתי לו שמבחינה רגשית אני לא מסוגל", הוא משחזר. "אם היה עוד בן או חתן בעסק, אז בסדר, אבל איך אפשר לעזוב ככה את הזקן? את שאול לא כל כך עניין הצד המשפחתי, הוא התעניין יותר בצד הכספי".

מקורבי אלוביץ' מסבירים שהוא פשוט החליט לצאת לדרך עצמאית וויתר על חלקו בעסק מבלי לפגוע באף אחד. וכך, ב-1986 נפרד אלוביץ' רשמית מעסקי משפחתו ונכנס כשותף עיקרי בחברת יורוקום, בשותפות עם חברת תדיראן. אלוביץ' ניצל את העובדה שעד אמצע שנות ה-80 רק לחברת בזק היה מותר לשווק מרכזיות רב-קוויות בישראל, והחליט להתמקד בשיווק מרכזיות כאלה לעסקים, לצד מכירת מכשירי פקס וטלפונים מתוצרת פנסוניק, שהחלו לכבוש את המשרדים בתל אביב.

ביבוא מוצרי פנסוניק, התחרה אלוביץ' בבני משפחתו. יורוקום, ר.א.פ וגלקסי היו שלוש החברות שייבאו לישראל את המותג היפני, אך בשלב מסוים נדחקו שתי האחרות החוצה, דבר שגרר יחסים עכורים בין אלוביץ' לגיסו - שכיום כבר חזרו לפסים תקינים.

בסוף שנות ה-90, כשהיה כבר איש אמיד, התגרש אלוביץ' ממירה ועבר לגור בשכונת צהלה בצפון תל אביב. כיום פוגש שגן את גיסו לשעבר רק בלוויות ובחתונות, כהגדרתו. "תדיראן נתנו לאלוביץ' לעבוד עם כל מיני סוכנויות שאתן היה להם קשרים, ולגלקסי ולר.א.פ בעצם לא נתנו לייבא", אומר שגן, שדווקא מפרגן לגיס לשעבר. "כשלאחרים סגרו את היבוא, אין פלא שהוא התעשר. אחרי זה באה נוקיה, וזה כבר היה בינגו. זה אדם שפשוט יודע לעשות עסקים. כל הכבוד לו, הוא שיחק אותה".

בכיר לשעבר ביורוקום מספר שבאותה תקופה בחר אלוביץ' שלא להתרחב לתחומים שבהם התעניין פחות או לא הבין. "היה אז קל מאוד להתפתות ולייבא גם טלוויזיות או מכונות כביסה. הוא היה יכול לעשות אז מכות מימין ומשמאל. אבל אלוביץ' הוא אדם שהיה נעול על תקשורת באופן עקבי", הוא אומר.

ואכן, אלוביץ' חיכה בסבלנות עד שהגיעה הפריצה הבאה שלו: נוקיה. בתחילת שנות ה-90, כשיצר את הקשר הראשוני עם החברה הפינית כדי לייבא את מכשיריה, מעטים הבינו את הפוטנציאל העצום של השוק. בתקופה ההיא, טלפונים ניידים היו מוצרי מותרות לעשירים בלבד, וגודלם היה כפול ויותר מזה של טלפון נייד כיום.

"שאול קבע פגישה עם נציגי נוקיה שבאו לישראל, אבל אף אחד לא ציפה שייצא מזה משהו דרמטי", משחזר בכיר לשעבר ביורוקום. "המחשבה שנוקיה תצבור כזה נתח שוק בישראל היתה בלתי נתפשת אז, כי מוטורולה שלטה שלטון יחיד, וכדי להשתמש במכשיר של נוקיה, היה צריך לפנות למוטורולה, שגם ייצרה את המכשירים".

אלא שאז נכנסה לתמונה ספקית טלפון חדשה - סלקום. גם כאן, כמו בשיווק המרכזיות הרב-קוויות, היה אלוביץ' במקום הנכון כשנפתח השוק לתחרות. "נוקיה נתנה דחיפה עצומה לחברה. עם סלקום נפרצו המחסומים, ויורוקום התחילה להמריא וצברה נתח שוק משמעותי", אומר הבכיר.

תדיראן, השותפה ביורוקום משכבר הימים, פרשה ב-1997, ואת מקומה תפס איש העסקים תד אריסון ז"ל. ב-1999 היו לאריסון השקעות 49% בחברה. הגורם המתווך בין השניים היה בית ההשקעות אי.בי.אי, וקרן ההון סיכון שלו, "צעדים" השקיעה בחברה 2 מיליון דולר. אריסון, שהיה אחד המשקיעים בצעדים, החליט להיכנס גם הוא להשקעה מסיווית ביורוקום.

"בפגישה בין תד לבין שאול נוצרה כימיה טובה והם החליטו לעשות עסקים ביחד", מספר מאיר כפיר, שהיה אז מנכ"ל צעדים. "יורוקום היתה אז רווחית מאוד. צעדים החזירה פי שמונה מההשקעה הראשונית, עד שהקרן נסגרה כעבור שבע-שמונה שנים. כל שנה היינו מקבלים דיווידנדים כגודל ההשקעה ראשונית".

תד אריסון הלך לעולמו ב-1998, אך משפחתו נהנתה קרוב לעשור מתזרים מזומנים קבוע ויציב בזכות ההשקעה, עד שב-2005 החליטה בתו, שרי, שהיא מוכרת את אחזקותיה בחברה תמורת כ-100 מיליון דולר. התשואה הדולרית שקיבלה אריסון נאמדה ב-200%. "בתקופה ההיא רצתה אריסון לממש נכסים, וגם שיכון ובינוי היתה על המדף", אומר בכיר לשעבר באריסון השקעות. "אני מאמין שכיום היא מצטערת על היציאה מפרת המזומנים שנקראת יורוקום. בכל זאת, מדובר בהרבה מאוד אפסים של רווח. לדעתי, מבחינת תשואה, זו היתה ההשקעה המוצלחת ביותר של אריסון השקעות".

את הימים הטובים האלה הרגישו גם בחברה, ובמיוחד בזרוע השיווק שלה. "זו חברה שצמחה משום דבר ונהפכה למותג לאומי", משחזר עודד פלנטר, שעבד 15 שנה ביורוקום, כמנהל שיווק באזור הצפון. "אלי מור, המנכ"ל, היה אשף בסחיפת אנשים. אלוביץ' ישב בלשכה שלו וקיבל את הנתונים היפהפיים על המכירות ועל ההכנסות".

הנהלת יורוקום העסיקה סוכני מכירות, בדרך כלל חיילים משוחררים, שנהנו מתנאים שלא היו מקובלים אז בשוק. "היו שם חבר'ה צעירים, ילדים בגיל 21-22 שנראו טוב, ידעו להתלבש יפה והרוויחו 10,000 שקל ויותר. הם קיבלו גם מכונית פז'ו, כזו שאפילו ההורים שלהם לא היו יכולים לרכוש לעצמם. היו גם טיולים לחו"ל ועוד צ'ופרים", אומר פלנטר.

"האמת, היה די קל למכור אז מכשירים", מספר ליאור דלי, שעבד באותה תקופה כסוכן מכירות ביורוקום. "כולם חיפשו את המוצר הזה שנחשב לסמל סטטוס. שאול דאג לתת לכל החבר'ה מכשירים כדי שיראו שאנשים משתמשים בזה ודאג גם לטלפונים ניידים בהנחה לבני המשפחה שלהם. אני זוכר שלפעמים הוא היה לוקח את המוכרים המצטיינים לארוחות צהריים.

"היו פעמים שישבנו לאכול בפלאפל - עובדים ומנהלים בכירים - יחד עם אלוביץ' ועם תד אריסון. לא היה שום דיסטנס. כיום אין דברים כאלה בחברות גדולות, וממה שאני מבין, גם ביורוקום זה השתנה".

ההחלטה שהתקבלה לפני שנה, לסגור את ערוץ השיווק הישיר, שכתוצאה ממנה פוטרו 200 עובדים, היתה עוד ראיה לכך שדברים אכן השתנו ביורוקום. כיום, עשור אחרי טירוף המכירות ההוא, נראה שאת אלוביץ' מעניין פחות מצבה של חטיבת השיווק ביורוקום, גם מפני שבשוק רווי של טלפונים ניידים - מכירת המכשירים נעשית ממילא דרך החברות המפעילות.

את הפרה החולבת ששמה יורוקום נוקיה הוא ניצל לבניית אימפריה של תקשורת, מהלך שהחל בסוף העשור הקודם. בשנים אלה נכנס אלוביץ' להשקעות בחברת אינטרנט זהב, ספקית אינטרנט, ובחברת 012, ספקית של שיחות בינלאומיות - וכן השקיע ב-yes ורכש גם 16% מחברת פרטנר, מניות שאותן מכר בשלב מאוחר יותר.

ב-2006 רכש מאליעזר פישמן, את קווי זהב תמורת 140 מיליון דולר, דבר שאיפשר לו ליצור את המותג 012 סמייל, המספקת שירות שיחות לחו"ל לצד חיבור לאינטרנט. החברה מספקת גם שירותי טלפוניה פנים-ארציים באמצעות האינטרנט, שירות הפונה בעיקר לבעלי עסקים. כיום, מספר מנוייה בתחום זה הוא 130 אלף.

ב-2007 רכש אלוביץ' את השליטה בחברת סאטקום מערכות, המספקת קישוריות אינטרנט מבוססת לוויין, ובתחילת 2008 רכש את השליטה בחברת חלל תקשורת, המפעילה את לווייני עמוס. ואחרי כל זה, יש להזכיר, יורוקום נוקיה ממשיכה למכור ובגדול: לפי הערכות, נתח השוק של מכשירי נוקיה הוא 50%, ולפי נתוני דן אנד ברדסטריט, ב-2008 היו הכנסות חברת יורוקום תקשורת 4.2 מיליארד שקל - חלק גדול מהם בזכות מוצרי נוקיה.

אחד מסודות ההצלחה של אלוביץ' הוא בחירת מנהלים טובים. המנכ"ל הראשון של החברה הבת יורוקום נוקיה היה אדם אלמוני בשם אלי מור, שבא מתחום הביטוח.

גם מנכ"לים אחרים שמינה אלוביץ' לתפקיד לא היו ידועים בשוק, אך השתלבו היטב בחברה. "אלוביץ' הוא לא נוחי דנקנר, שמקיף את עצמו בשמות נוצצים. הוא מביא אנשים יותר אפורים, אבל כאלה שעובדים", מאבחן מקור בשוק התקשורת.

המנהלים האלה ידעו לעבוד גם כשבסביבה רבים מבני משפחת אלוביץ'. אחיו של שאול, יוסי, המחזיק ב-25% מהחברה, אחראי על תחום הציוד המשרדי ביורוקום, ובחברה מועסקים גם שני ילדיו, דני ומיכל.

גם שלושת בניו של אלוביץ' הם בעלי תפקידים בחברה. הבכור, ארז, הנשוי למגישה שרון איילון ולהם שתי בנות, נחשב להיפוכו של אביו. אם שאול אלוביץ' הוא שקט ובורח מפרסום, הרי שארז הוא האב-טיפוס של בן העשירים המיוחצן, חובב המסיבות והחיים הטובים. כיום הוא מכהן בתפקיד סמנכ"ל השיווק של יורוקום.

גיא, הבן האמצעי, הוא סמנכ"ל בקרה ביורוקום תקשורת דיגיטלית. אור, בן הזקונים, עובד במטה החברה בצמוד לאביו כסמנכ"ל פיתוח עסקי של יורוקום תקשורת. מבין השלושה, דווקא הוא זה שנחשב למי שיירש בבוא היום את האימפריה שבנה האב. "את ארז וגיא זה פשוט פחות מעניין", מסביר ניר שגן, מנכ"ל חברת ר.א.פ ובן דודם של השלושה. לאלוביץ' שני ילדים נוספים בגילי בית ספר, מנישואיו השניים לאיריס, שאף היא עובדת כיום ביורוקום. לכן, מוסיף מקורב, "לך תדע, הילדים הצעירים עשויים להפתיע. בינתיים עוד מוקדם לקבוע יורש".

פרט למשפחה, יש לאלוביץ' גם לא מעט חברים. תד אריסון ז"ל היה חבר של ממש, ועם שלמה נחמה, איש סודו של אריסון, הוא מנהל יחסים ידידותיים. חברים אחרים מעולם העסקים הם יעקב פרי, לשעבר מנכ"ל סלקום, עמיקם כהן, לשעבר מנכ"ל פרטנר, דוד קמיניץ, שהיה מנכ"ל HOT ודוד אבנר. את אלוביץ' מלווים, עוד מילדות, כמה אנשים פרטיים, פחות מוכרים בציבור.

לצדם, יש לאלוביץ' לא מעט חברויות וקשרים עם אנשים ממעגלים פוליטיים, שאף פעם לא מזיקים למי שעובד באופן ישיר עם הרגולטור. אחד מאלה הוא חבר מרכז הליכוד דוד בן-בסט, המכיר את אלוביץ' כבר 35 שנה, מאז שהיה ספק של חברת ר.א.פ. בן-בסט הוא שהכניס את אלוביץ' כשותף בתחנות הרדיו רדיוס ורדיו לב השפלה. "השאיפות של אלוביץ' היו תמיד לגדול, אבל הוא, מתוך צניעות, אף פעם לא היה מדבר על זה", מפרגן בן-בסט לידידו הטוב.

שאול שניידר, שהיה יועץ פוליטי בכיר בלשכה של שרת התקשורת דליה איציק בשנות ה-90, ולאחר מכן מנכ"ל החברה הממשלתית בזק-כל, הועסק מאוחר יותר על ידי אלוביץ'. תחילה כיהן שניידר בתפקיד בכיר בחברת אינטרנט זהב, ולאחר מכן מונה לסמנכ"ל קבוצת יורוקום. שניידר שיווק את המרכזיות של פנסוניק כשהיה מנכ"ל בזק-כל.

יועץ פוליטי אחר שאותו גייס אלוביץ' לשורותיו הוא ניר שלום, לשעבר פעיל שטח בסניף מפלגת העבודה בירושלים. באמצע העשור היה שלום ראש לשכתה של איציק, ונשאר בתפקיד כשאריאל אטיאס מש"ס מונה לתפקיד שר התקשורת.

ב-2007, לאחר שפרש מתפקידו, פתח שלום חברה לייעוץ עסקי. כעבור שנתיים שכר אלוביץ' את שלום כיועץ לקראת התמודדות במכרז על הרדיו האזורי. שלום לא רק ייעץ, אלא גם הזמין את אלוביץ' לחגיגת בר המצווה של בנו, שהתקיימה בירושלים.

שאלת קשריו של אלוביץ' עם אנשי שלטון עלתה באחרונה לכותרות בעקבות המועמדות של מוטי אלמליח, מנכ"ל יורוקום דיגיטל, לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת. "בסופו של דבר קבע היועץ המשפטי שעל אלמליח, בשל קשריו עם אלוביץ, לעבור תקופת צינון לפני שייכנס לתפקיד. כיום, מועמדותו של אלמליח אינה על הפרק".

"זה באמת מעלה שאלות - מדוע שר התקשורת משה כחלון חשב למנות דווקא את אלמליח", אומר מקור בשוק התקשורת. "זו בדיוק החוכמה של אלוביץ' - לקחת את האנשים האפורים, ובסופו של דבר להחדיר אותם למקומות חשובים. ניר שלום הוגדר אצלו כיועץ. נכון, כולם לוקחים עובדים מתוך משרד התקשורת, ואפשר להגיד בהגינות שהם אנשים מקצועיים ובעלי ניסיון, אבל בכל זאת יש כאן איזשהו טעם לפגם. הרי שלום היה פוליטיקאי בהגדרה".

"כיום אני בעל חברת ייעוץ עצמאית", אומר בתגובה ניר שלום. "עבדתי עם אלוביץ' כמה חודשים על פרויקט, בדיוק כפי שאני נותן ייעוץ עסקי לגופים אחרים. האמת, לא חשבתי בכלל שהוא יבוא לבר המצווה של הבן שלי. גם נוני מוזס ועוד הרבה אחרים היו שם".

מקורבי אלוביץ' מדגישים שמדובר באיש ישר, שמקפיד קלה כחמורה על כל הנוהלים. לגבי ניר שלום, מדגישים המקורבים, שכרו יורוקום את שירותיו כיועץ למכרז של הרדיו האזורי, שנתיים לאחר שפרש מתפקידו, דבר לגיטימי לחלוטין. גם בעניין המינוי של שניידר, הם מדגישים, לא נוגע הדבר באי תקינות. "שניידר שיווק את המרכזיות של פנסוניק משום שחשב שהן ראויות וטובות. הוא שימש סמנכ"ל פיתוח עסקי ביורוקום, והמשיך בדרכו", אומרים המקורבים.

אחד ממאפייניו של אלוביץ' הוא יכולתו לשלב היטב בין פעולותיו העסקיות השונות. כך לדוגמה, הוא דאג שחברת יורוקום תמכור ל-yes ממירים שהיא מייבאת לישראל, וכיום היא מספקת לחברה כמחצית מהממירים שלה. "הוא מבצע פעולות חכמות", מאבחן מקור בשוק התקשורת. "הוא מחזיק בשליש ממניות yes, והצליח לספק לחברה את הממירים שהוא מייבא לישראל, דבר שהכניס לו מיליארדי שקלים עד היום. זה בן אדם שכשהוא נכנס לעסקה, יודע לתפור אותה מכל הכיוונים".

במהלך הקריירה, ידע אלוביץ' גם את טעם הכישלון. המקרה הבולט הראשון היה ב-1998, כשיורוקום ניגשה למכרז להפעלת הרשת הסלולרית השלישית, אך הפסידה לקרן האצ'יסון ומפואה, שהקימה את חברת פרטנר. הכישלון הצורב ביותר היה בחברת אופק, שהוצגה ב-2000 כתקווה הגדולה - שתוכל להיות תחרות לבזק. את החברה הקים בסוף 1999 ובשלב מסוים היא כבר קיבלה רישיון ממשרד התקשורת להיות חברה מפעילה. הטכנולוגיה היתה קווית-אלחוטית, כזו שהיתה אמורה לספק טלפוניה ביתית מבלי לחפור באדמה.

בסופו של דבר, בעקבות מחלוקת עם יורוקום, החליטה השותפה הפוטנציאלית סלקום שלא להיכנס למיזם, וקשיים טכנולוגיים נוספים קברו סופית את הפרויקט. בנובמבר 2001 נסגרה החברה ו-160 עובדיה פוטרו. לפי הערכות, אלוביץ' הפסיד כתוצאה מכך 30 מיליון דולר. "הוא רצה להתחרות בבזק בכל הכוח עם אופק", אומר בכיר לשעבר ביורוקום. "הוא כבר היה בדרך להקים חברה עם כל הצרכים והתשתיות, אבל עיכוב טכנולוגי בלתי צפוי עמד בדרכו. זה היה מפץ גדול בחברה, אכזבה שאלוביץ' סוחב אתו עד היום. בפרויקט הזה כולם הבינו שהחלום האמיתי שלו הוא להיות חברה גדולה כמו בזק, או אחת מהחברות הסלולריות".

בכיר אחר בקבוצה מוסיף כי "החלטנו לסגת בגלל קשיים רגולטורים. בסופו של דבר הקדמנו את זמננו. אם אלוביץ' היה יוזם את זה ארבע שנים מאוחר יותר, הכל היה נראה אחרת. אבל זה היה נכון לצאת מהפרויקט, אחרת הוא היה מפסיד הרבה יותר כסף".

כישלון נוסף שחווה אלוביץ' באותה תקופה היה בהיי-טק. בתחילת העשור היתה יורוקום אחת משלושה משקיעים, לצד משפחת דנקנר והקבלן רוני יצחקי, בקרן הון-סיכון בשם קאפ ונצ'רס, שבה השקיעה יורוקום כ-18 מיליון שקל.

הקרן הפסידה למשקיעיה כ-25 מיליון שקל, וב-2002 הודיעה שהיא מפסיקה את השקעותיה בהיעדר מימון. מנגד, השקיעה יורוקום בחמש חברות סטארט-אפ אחרות, השקעות שהיו מוצלחות יותר. עם זאת, מאז קאפ ונצ'רס, החליטו ביורוקום שלא להשקיע יותר בתחום ההיי-טק. כיום עדיין יש לאלוביץ' כמה השקעות בהיי-טק, בפיננסים ובנדל"ן - אך מדובר בפעילויות זניחות יחסית לתחום פעילותו העיקרי - טלפוניה. גם בתחום זה ידע אלוביץ' באחרונה כישלון נוסף, כאשר השקיע בטכנולוגיה הנקראית ווי-מקס (Wi-Max) - שידור מאנטנות לפלטפורמות ניידות כמו מחשבים וטלפונים ניידים.

בשנה שעברה הפתיע אלוביץ' את שוק התקשורת כשחברת סמייל החלה בניסוי בעיר שדרות, כדי לבחון את טכנולוגיית ווי-מקס שבאמצעותה קיווה אלוביץ' לייצר בסיס לרשת סלולרית. בניסוי, נפרשו אנטנות בעיר ובמכללת ספיר. הניסוי עוד לא גווע רשמית, אך בחודשים האחרונים החלה סמייל לסגת מהמיזם בשל מגוון שיקולים, ובהם טכנולוגיה לא בשלה ואי כדאיות כלכלית. בניסוי זה, יש לציין, לא השקיעה יורוקום כסף ולכן לא רואים שם את הניסוי ככישלון עסקי.

הכישלון הטרי ביותר, מציינים בשוק התקשורת, הוא כמובן ההפסד של אלוביץ' במרוץ לרכישת פרטנר. המשותף לרשימת הכישלונות המפוארת, מלבד חיבתו הרבה של אלוביץ' להמצאות ולחידושים טכנולוגיים, הוא הרצון העז שלו להיות מפעיל של חברת טלפונים גדולה.

"אם הוא לא לקח את פרטנר, אין לי ספק שייקח את מירס", מסכם עודד פלנטר. "כל השנים, התחושה ביורוקום היתה שרוצים להתרחב, להיות מפעילים, להיות גדולים יותר. אין לי ספק שאלוביץ' יהיה מפעיל של חברת תקשורת גדולה".

עתיר במזומנים שיורוקום מעבירה לידיו כבר שנים, פנוי שאול אלוביץ' לתכנן את צעדיו הבאים. "השאיפות שלו להתפרש בתחום התקשורת ולהגדיל את תמנון האחזקות שלו, הן ארוכות שנים", מאבחן מקור בשוק התקשורת.

המוטיווציה של אלוביץ' מוכרת היטב בקרב האנליסטים בשוק ההון, המנסים בשבועות האחרונים להעריך מה יהיו צעדיו הבאים. לדברי ניר זוננברג, אנליסט תקשורת במיטב, "בהחלט ריאלי שהוא יהפוך את 012 סמייל לאופרציה גדולה הרבה יותר, שתכלול את שדרוג הרשת של מירס ומיזוג כלשהו של פעילות מירס אל תוך החברה הגדולה".

אחרים ספקנים יותר לגבי מהלך כזה. במירס, מציין האנליסט ערן יעקובי מלידר שוקי הון, יצטרך אלוביץ' להשקיע 200 מיליון דולר - הסכום הצפוי שיידרש לרכישת החברה עצמה. בניגוד לדעה הרווחת בשוק, סבור יעקובי שהאפשרות לרכישת בזק עדיין פתוחה בפני אלוביץ', גם אחרי החלטת בית המשפט העליון. "זו עדיין נראית האופציה הסבירה ביותר", כתב יעקובי בסקירה שפירסם בשבוע שעבר. "ליורוקום, שכיום אין לה אחזקה אמיתית בתוכן, אין הרבה מה להפסיד ברכישת בזק ללא yes, אם המחיר הוא הגיוני".

אלוביץ' מסרב לשוחח עם התקשורת. אך בכיר ביורוקום העריך השבוע שהוא ישמח לרכוש את חברת yes אם יוזמה כזו תבוא מצד בזק. לחלופין, לדבריו, לא שולל אלוביץ' את האפשרות לרכוש את בזק עצמה, אך בשני המקרים הוא יהיה תלוי באישורי רגולציה. ממירס, כך לדברי הבכיר, אלוביץ' מסתייג. "ביורוקום מסתכלים על מירס, אבל זה לא החלום הרטוב של אלוביץ'. הטכנולוגיה שם מיושנת, ויש תלות גדולה מדי במוטורולה".

החלק הידוע פחות בעסקיו של שאול אלוביץ' הוא הנדל"ן. ושם נראה שהוא מצליח פחות. יורוקום נדל"ן קמה כתוצאה מרכישת יורוקום את חברת גני דולינגר, שהיתה בבעלותו של אבירם דולינגר. דולינגר הוא קבלן מגבעתיים שהתפרסם בשוק ההון על רקע קטטה שבה היה מעורב השנה, סביב סוגיית השליטה בחברה הציבורית נפקו סטאר.

לחברת יורוקום נדל"ן יש שלושה פרויקטים בולטים. מלבד מגדל מגורים יוקרתי בנווה צדק, מתכננת החברה עוד שני פרויקטים בגבעתיים. אחד מהם הוא באזור רחוב ערבי נחל - זה פרויקט גדול ממדים שבו אמורים להיבנות שני מגדלי מגורים שבהם 480 יחידות דיור, ומגדל משרדים בגובה 79 קומות. נוסף על כך, ליורוקום קרקע בצומת הפיל בתל אביב ונדל"ן בפינת הרחובות אבן גבירול וז'בוטינסקי בתל אביב.

הפרויקט השני הוא מיזם לבניית 165 יחידות דיור על הקרקע שעליה בנוי אצטדיון הכדורגל המכתש, פרויקט שבשנים האחרונות מדשדש בשל בעיות משפטיות. אצטדיון המכתש נרכש על ידי ותיקי גבעתיים לפני כ-80 שנה, והועבר לידי הקק"ל שהחכירה אותו להסתדרות. מי שניהלה בפועל את הקרקע היא חברה בת של ההסתדרות, עמלנו, שהשכירה את האצטדיון לקבוצת הפועל רמת גן.

ב-1988 פנה אבירם דולינגר לעמלנו והצליח לקנות מהם את הקרקע, בעסקה שנויה במחלוקת מבחינת תוקפה המשפטי. זאת, בין השאר משום שאפי שטנצלר, לימים ראש העיר גבעתיים ולאחר מכן יו"ר קק"ל, היה דירקטור בעמלנו ב-1988. שנה לאחר מכן, כשהיה יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בגבעתיים, חתם על ההחלטה המשנה את ייעוד הקרקע מאצטדיון למגורים.

כעת מתנהל קרב משפטי בין קבוצת הפועל רמת גן, הטוענת שחוזה המכירה לא היה חוקי, לבין קבוצת עמלנו ויורוקום נדל"ן, המעוניינות לפנות את הקבוצה מהמגרש לטובת מיזם הנדל"ן. אלוביץ' סופג ביקורת לא מעטה מאוהדי הקבוצה ומתושבים בשכונת בורוכוב, המתנגדים לפרויקט ומותחים ביקורת על שיתוף הפעולה המוזר בין אלוביץ' להסתדרות.

עורך הדין שמייצג את עמלנו, מציינים התושבים, הוא עופר נועם, המשמש גם כעורך דין של הפרויקט, ולכן עולה השאלה אם אלוביץ' מממן גם את הפעילות של עמלנו. "לדעתי, הסיפור הזה הביא על אלוביץ' רק צרות, אבל הוא חייב לפתור את הבעיה, כי זו בעיה ציבורית, ולא רק פרטית", אומר מקור המכיר את המקרה מקרוב. "מאז שדולינגר העביר לו את הקרקע, הוא מתבוסס בבוץ של המכתש ולא יוצא משם. איך אלוביץ', איש רציני, נכנס בכלל לשותפות הזו עם דולינגר?" בינתיים, ביצע אלוביץ' עסקת קומבינציה עם חברת אוסיף, שהיא זו שאמורה לבצע את הפרויקט.

מקורבי אלוביץ' טוענים שבמשך השנים הוא לא ראה עין בעין עם דולינגר, ובסופו של דבר רכש ממנו את השליטה בכל החברה. המקורבים מוסיפים שאלוביץ' מעולם לא מימן את עבודת עורך הדין שייצג את ההסתדרות. עורך דין זה, הם מציינים, מייצג את חברת אוסיף ולא את יורוקום. עוד מעריכים ביורוקום שבתוך שנה כל סאגת המכתש תסתיים, והקבוצה תתפנה מהמגרש.

כעת נמצא הסכסוך בהליך בוררות אצל השופט לשעבר בועז אוקון, שקבע שלהליך יצטרפו יו"ר ההסתדרות עופר עיני, ראשי הערים גבעתיים ורמת גן ואלוביץ' בעצמו. את קבוצת הפועל רמת גן מייצג בסכסוך רנן גרשט, ממשרד עורכי הדין נאור-גרשט. ייתכן שבקרוב יזכירו גורמים שונים כי ב-1993 תרם אלוביץ' 25 אלף שקל למערכת הבחירות של ראש העיר רמת גן, צבי בר.

שאול אלוביץ'

בעלים של קבוצת יורוקום גיל: 61 מצב משפחתי: נשוי בשנית + 5 מגורים: צהלה, תל אביב עוד משהו: שלושת בניו הגדולים, ארז, גיא ואור, עובדים בקבוצת יורוקום