פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      העסקה רעה לכיס שלנו

      המתמטיקה היא פשוטה: פחות תחרות בשוק התקשורת - יותר סיכוי למונופול אחד דורסני. אמיר טייג מנסה להבין איך אביר התחרות בשוק התקשורת הפך לבעל הבית של ענקית התקשורת הבודדה

      במקרה הזה, המתמטיקה של התחרות היא פשוטה מאוד. עסקת אלוביץ'-בזק תוציא מתחרה משוק התקשורת, במקום להוסיף אחת. עד יום שישי האחרון התפישה היתה כי אלוביץ' בדרכו להקים קבוצת תקשורת אלטרנטיבית, הכוללת את 012 סמייל, yes ומירס. עכשיו ברור כי פניו של שוק התקשורת מועדות להפחתת התחרות, ולא להרחבתה.

      למרות זאת, אי אפשר להאשים את אלוביץ' בצמצום התחרות. לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו בשוק התקשורת, אלוביץ' תמיד היה בצד החלש, זה שמנסה לחולל תחרות בשוק הנשלט על ידי ענקים. הוא ניסה להקים את אופק ב-2001, אך נכשל. הוא הקים יחד עם בזק את yes במטרה לשבור את מונופול הכבלים. הוא הקים את אינטרנט זהב, טיפח אותה ומיזג לתוכה את 012 קווי זהב.

      אלוביץ' אמנם נהנה מתזרים מזומנים יציב מאחזקותיו ביורוקום-נוקיה, אך בתחום שירותי התקשורת הוא תמיד פעל כקטן מול ענקים. ככזה, הוא נאלץ להסתמך יותר מדי על משרד התקשורת שיספק לו סביבה רגולטורית תומכת, כדי שלא ידרסו אותו.

      אלוביץ' הבין כבר לפני כמה שנים שאי אפשר לבנות מודל עסקי יציב הנסמך על גחמותיו של משרד התקשורת. הוא מצא עצמו נאבק כמו משוגע כדי לשמור על המודל העסקי של 012 סמייל. הוא הסכים להכניס את עצמו לעמדה של "מחולל תחרות", כאשר התחייב להשקיע בהרחבת פעילותה של סמייל. יחד עם מנכ"לית החברה סטלה הנדלר, נאבק אלוביץ' במשך שלוש שנים רק כדי לקבל אישור להרחיב את התחרות בתחום הטלפון הקווי לספק טלפון מבוסס אינטרנט (VOB). השניים הובילו ניסיון לקבל רישיון לרשת WiMax והובילו את המאבק לשבירת טריאופול הסלולר באמצעות מפעילים וירטואליים (MVNO).

      שני המאבקים האחרונים של אלוביץ' והנדלר לא צלחו. הם נתקלו באטימות תמוהה של משרד התקשורת, אשר סירב עד כה להרחיב את התחרות בתחום הסלולר. עדות לכך היא העובדה כי כבר שנתיים מונחת על שולחנו של השר רפורמה למפעילים וירטואליים, אך חתימה אין. אלוביץ' הבין כי הוא לא יוכל להישאר לאורך שנים בעמדה של מחולל תחרות. הוא הבין כי הוא לא יוכל עוד להיות תלוי במשרד התקשורת, אשר סובל משיתוק וחוסר החלטיות כבר שנים. הוא ראה את ענקית הסלולר פרטנר מאיימת על 012 סמייל והבין שהזמן פועל לרעתו. זו הסיבה שהוא הלך על עסקת פרטנר וזו הסיבה שהוא רוכש עכשיו את בזק. האיש אשר לא הצליח להילחם בענקים, הבין כי הדרך היחידה שלו היא להצטרף אליהם.

      ימנף כמו בן דב

      בדומה לאילן בן דב בפרטנר, אלוביץ' ימנף את העסקה לרכישת בזק ככל שיוכל. יש אפילו אפשרות שיצליח להוציא מכיסו הון עצמי נמוך ככל האפשר, אם אכן יעשה זאת באמצעות אחת מהחברות הבורסאיות שלו, בעיקר אינטרנט זהב. התזרים החזק של בזק יוכל לספק לו החזר יציב למדי לחוב שייקח, ועל כן הוא לא צפוי להיתקל בבעיה גדולה בעת גיוסו. השאלה היא כיצד ישפיע על החברה בעל הבית החדש.

      אלוביץ' הוא רץ למרחקים ארוכים. בניגוד לבעלי בזק הנוכחיים - קרן אייפקס, חיים סבן ומורי ארקין - אין לו דרישות תשואה גבוהות ומהירות כמו של קרן השקעות פרטית (Private Equity). כל עוד הוא ישרת את החוב שלו, יוכל אלוביץ' להפנות יותר משאבים פיננסיים להשקעות ארוכות, כאלו שידאגו שהתזרים החזק של בזק יישאר חזק גם בעתיד הרחוק.

      אלוביץ' נכנס לבזק כאשר החברה נמצאת בצומת החלטה. בעלי הבית היוצאים החליפו את הרשת של פלאפון ברשת GSM חדשה ופצחו בתוכנית השקעות ברשת הקווית (NGN). הם הצליחו למכור למשקיעים את החלום, כך שמניית החברה משייטת בשיא כל הזמנים. אלוביץ' יצטרך להיות זה שיממש את החלום. ההחלטה העיקרית שייאלץ לקבל היא קביעת מדיניות התוכן של הקבוצה. האם להשקיע בטלוויזיה מבוססת אינטרנט (IPTV), או להישאר שחקן תשתיות בלבד? אם לנחש לפי החלטות דומות שקיבל בעבר, כנראה שאלוביץ' יבחר להיות פעיל בתחום התוכן, כפי שעשה עד כה באמצעות yes.

      התקווה הגדולה של הרשות להגבלים עסקיים

      לאורך השנים, היה אלוביץ' התקווה הגדולה של הרשות להגבלים עסקיים. הוא קיבל ממנה רוח גבית, במטרה לעודד אותו להקים קבוצת תקשורת נוספת, איתנה, אשר תוכל להתמודד מול בזק, הכבלים וחברות הסלולר. תקווה זו התבססה על הונו הגדול של אלוביץ' ועל המחויבות שלו לשוק תקשורת מקומי.

      רשות ההגבלים צידדה בעמדתו של אלוביץ' נגד המיזוג בין בזק ל-yes, ונלחמה בו בכל הכלים המשפטיים שעמדו לרשותה. בסופו של דבר היא הצליחה לחסום את המיזוג, כאשר בעיני רוחה ראתה את אלוביץ' משתלט על yes, ממזג אותה עם 012 סמייל ומירס ומקים קבוצת תקשורת חדשה. תקוותה היתה כי קבוצת התקשורת של אלוביץ' תהיה קבוצה קטנה זריזה ורעבה, אשר תעורר סחרור תחרותי בשוק.

      עכשיו מגיע אלוביץ' לרשות ההגבלים מהכיוון ההפוך, לאחר שחצה את הקווים והצטרף לענקי התקשורת. מעניין יהיה לראות כיצד תגיב הרשות לבקשה שלו לרכוש את בזק. האם תעמוד על שלה ותמשיך לייעד לאלוביץ' את תפקיד מחולל התחרות, או שמא תבין כי הבעיה עיקרית של שוק התקשורת היא במשרד בירושלים?

      עסקת אלוביץ' מוכיחה שוב כי ללא שינוי מהותי באסטרטגיית ההסדרה של שוק התקשורת, וללא הקמת רשות נפרדת שאינה נתונה לגחמות פוליטיות וללחצים של בעלי ההון, לא ניתן לדאוג באמת לרווחת הצרכן. ללא גוף מסדיר פרואקטיבי - לא ניתן יהיה לעצור את ההידרדרות ברמת התחרות.

      מה יהיה עם עסקת מירס?

      בעקבות עסקת בזק, פרשה 012 סמייל ממכרז מירס. עתה נותרו במרוץ רק פלאפון והמשקיע הצרפתי פטריק דרהי, אשר מחזק ב-33% מחברת הכבלים HOT. לא מן הנמנע כי בימים הקרובים תפרוש פלאפון או תופרש מהמרוץ, כך שדרהי יהיה המועמד היחיד לרכוש את מירס - חברת הסלולר החלשה בישראל.

      דרהי יצטרך לשקול אם להמשיך בהתמודדות לבדו. מצד אחד השתפר מצבו מהותית, שכן המתחרה הגדול שלו פרש לחלוטין מזירת התחרות. אם ירכוש את מירס בזול, וימזגה עם HOT, הוא יוכל לפעול לבדו בנישה הלא רעה של "שחקן מחיר".

      אגב, זה מה שעושה כיום HOT בתחום התשתיות. דרהי יוכל להיכנס לנעליו של אלוביץ' כמחולל התחרות.

      מנגד, דרהי צריך להיות לחוץ. תהליכי המיזוג שיתרחשו בטווח הקרוב יהפכו את השוק הישראלי לריכוזי הרבה יותר ויעצימו את כוחם של השחקנים הגדולים. הוא עשוי למצוא עצמו מתמודד מול כוחות גדולים ממנו, כאשר משרד התקשורת נותר משותק. ייתכן כי לנוכח עסקת אלוביץ'-בזק, צריך דרהי לשנות תוכניות ולהוציא את תוכנית המגרה שכמעט יצאה לפועל ב-2004 - מיזוג HOT ופרטנר. במקרה כזה, עליו לפרוש ממכרז מירס.

      ומה יהיה עם הכיס שלנו?

      הצרכן הישראלי מוצא עצמו מסתמך על משענת קנה רצוץ: תלוי במשרד ממשלתי נכה שאמור לדאוג לתחרות בשוק אך עסוק בפופוליזם; תלוי במשקיע צרפתי-ציוני, שרמת המחויבות העסקית שלו לשוק המקומי עדיין לא הוכחה; תלוי ב-HOT, חברת כבלים שיושבת על חוב אדיר וסובלת מחוסר ודאות לגבי השליטה בה. במלים אחרות, הצרכן שוב בבעיה.