סיפורם האישי המורכב של מוני פנאן ודודו טופז מעלה שאלות נוקבות בתחום ההגדרה העצמית. "אנשים שמזדהים עם תפקידם באופן כה קיצוני עלולים לחוות נפילה כואבת במיוחד", אומרים המומחים, "וככל שאתה עולה בסולם הדרגות כך גדל הסיכון".
ע', סמנכ"ל בחברה בינלאומית גדולה, חווה את המשבר האישי שלו הרבה לפני המשבר העולמי. שינויים דרמטיים במבנה הארגון הפכו את תפקידו הרם אט אט למיותר. בעיניים כלות ראה כיצד בעלי תפקידים אחרים, בדרך כלל צעירים יותר, נוגסים בתחומי אחריותו בעידוד המנכ"ל, ואז הגיעה השיחה: "תראה" אמר לו הבוס, "מאוד הייתי שמח אם תשאר אבל בתפקיד בדרגה קצת יותר נמוכה". ע' לא היה מוכן לבלוע את הצפרדע והתפטר.
הצעד נעשה אמנם בצורה וולנטרית אך עולמו חרב עליו בן רגע. האיש שעבד 15 שעות ביום, שהיה מזוהה לחלוטין עם החברה, שהוא ותפקידו היו אחד, נשבר לרסיסים. "הרגשתי כזה קטן" הוא אומר "זה היה נורא. אחרי טיפול פסיכולוגי ארוך הבנתי שכל ההגדרה העצמית שלי נבעה מהתפקיד וברגע שהוא לא היה - לא הייתי גם אני".
החוויה שעברה על ע' משותפת ללא מעט אנשים שנמצאים גבוה בסולם הדרגות. "מנהלים נשאבים לתפקיד ולעבודה שלהם" אומרת חגית לקר, מנכ"ל lead פיתוח ארגוני, "שם הזהות שלהם, שם ההגדרה העצמית, שם הסטטוס החיצוני והפנימי.
מנהל עלול להתמכר בקלות לתחושות הכל יכולות, הוא מנהל את המפעל, מזיז מאות מיליונים, משפיע על חיי אנשים, זוכה לכבוד ואהדה (או חנופה) ובמקרים רבים מידי נובע כל הביטחון שלו ממרכזיות התפקיד. במילים אחרות אם הוא לא מנכ"ל הוא כלום".
הכתבה המלאה - מחר במדור ניהול
התפקיד שלכם מגדיר אתכם? יש לכם סיבה לדאגה
טלי חרותי-סובר
25.10.2009 / 9:28