האחיות לורן לב (26) וקארין סמיונוב (22), בעלות חברת מצבות.קום לחידוש ותחזוק מצבות והפקת לוויות ואזכרות, לא מתרגשות מהתגובות שהן מקבלות בכל פעם שהן מתארות את העסק שלהן. "אנשים עושים צעד אחורה, יורקים, לוחשים 'אוי ואבוי', ואומרים 'אתן בנות יפות, אין לכן משהו יותר טוב לעשות?', אבל התרגלנו", מספרת קארין. "כמי שבילתה את ילדותה בין היתר בבתי עלמין, מדובר עבורי במקום סטנדרטי לגמרי. אין לי אמונות טפלות או פחד מהמוות. אני לא מחכה לרוח רפאים שתצא בלילה ולא חוזרת בדיכאון מהעבודה", היא אומרת.
גם לורן, האחות הגדולה, לא מתרגשת. עבורה לא המוות הוא הבעיה, אלא דווקא ההזנחה של בתי העלמין. "עצוב שאין בישראל גורם ממשלתי שדואג לטפל בבתי העלמין", היא אומרת. "אין שבילים, אין גינון, אין מקום לקברים, ולפעמים ממש הולכים עליהם, שלא לדבר על הזנחת המצבות. כשמסתובבים בבתי עלמין בעולם, אפשר רק לקנא".
לא לחינם פיתחו השתיים חיבה גדולה לתחום המורבידי. אביהן הוא דור שלישי לבוני מצבות, ובתור הדור הרביעי שגדל לתוך העסק, הן החליטו לא להמשיך אותו באופן ישיר, אבל להישאר בתחום. "מלקוחות של אבא גילינו שיש צורך אמיתי במספר שירותים שלא ניתנים כמעט", מספרת לורן. "יש מי שרוצים שמישהו יפיק להם את הלוויה או האזכרה כי הם פשוט לא יודעים לעשות את זה בעצמם, או שלא רוצים להתעסק עם זה. במקביל, אנשים רבים גרים רחוק, לעתים בחו"ל, ולא מסוגלים לטפל במצבה שהוקמה אחרי הלוויה".
כאמור, אחד השירותים שנותנות השתיים הוא חידוש מצבות. "אלפי מצבות בישראל מתפוררות לגמרי", אומרת קארין בצער. "בתי עלמין שלמים, כמו בחולון למשל, או בלוד נמצאים במצב מזעזע. חידוש מצבה הוא עניין מקצועי. לפעמים אני רואה אנשים מנסים לצבוע את האותיות בעצמם אבל זה יוצא מהקווים, או מנסים לנקות את המצבה עם חומרים שונים וזה לא עובד. אפשר לבקש מאיזה חאפר שמסתובב בבית העלמין שיעשה את זה, אבל גם הוא ברוב המקרים רק מזיק".
כבנותיו של בונה מצבות היו השתיים בעלות גישה קלה ללימוד המקצוע החדש ולקניית הציוד הייחודי שהגיע כולו מחו"ל. "כשהחלטנו לפתוח את העסק נכנסנו לתהליך ארוך של ניסוי וטעייה", אומרת לורן. "בדקנו המון חומרים והמון כלים עד שהחלטנו במה להשתמש. כיום אנחנו יכולות להציע ללקוחות אחריות של חמש שנים אחרי שחידשנו את המצבה. אין דברים כאלה בשום מקום אחר".
למה הקמתן עסק משלכן ולא פתחתן פשוט ענף בחברה של אבא שלכן?
"כי השירותים האלה לא ממש עניינו אותו, ובעיקר כי רצינו להיות עצמאיות", הן אומרות. "החשיבה שלנו היא שונה, צעירה, אחרת ולא מסורתית. אנחנו משתפות פעולה עם אבא ונהנות מגישה ללקוחות שלו, אבל מדובר בעסק עצמאי לחלוטין".
להשקיע במצבה במקום במסעדה
הכל התחיל לפני כשנתיים, כשלורן החליטה שהגיע הזמן להקים עסק וקארין, שהשתחררה מהצבא וחזרה מטיול בתאילנד, החליטה להצטרף. כל אחת תרמה מכיסה 20 אלף שקל. עבור לורן זה היה כסף שקיבלה לחתונתה, קארין נתנה את פיקדון השחרור. בנוסף, הן פנו לקרן שמש וקיבלו הלוואה של 20 אלף שקל נוספים. את השיווק הראשוני עשו דרך רשימת הלקוחות של אביהן. "שלחנו לכולם מכתבים והצענו ללקוחות לחדש מצבות קיימות. המון חזרו אלינו עם תשובות חיוביות והבנו שיש עניין בנושא", מספרת לורן.
חלוקת התפקידים ברורה. בעוד לורן עוסקת במכירות ושיווק מול לקוחות פרטיים ומול גופים ציבוריים כעיריות ומועצות דתיות המעוניינות לשקם בתי עלמין שלמים, קארין נמצאת בשטח. "המון בוני מצבות מאוד מופתעים לראות אותי מסתובבת עם הפועלים", היא מספרת. "הם אומרים לי 'אני זוכר אותך כזאת קטנה, משחקת מחבואים בין השבילים, והנה את שוב כאן'".
בשנה הראשונה גילגל העסק 400 אלף שקל, וב-2009 צפוי מחזור המכירות להסתכם ב-700 אלף שקל. המשבר הכלכלי פגע בהן בעיקר ברמת המגזר הציבורי. "כולם רוצים לחדש בתי עלמין, ואז מתברר שאין כסף. לעתים מעדיפים להשקיע בעוד פארק", הן מספרות.
שירות נוסף של מצבות.קום הוא הפקת לוויות ואזכרות. דווקא על הלוויה שעל הפקתה הן גאות במיוחד לא קיבלו תשלום. דודן שנפטר ונקבר בגבעת השלושה זכה ללוויה שכללה שירי פינק פלויד, כוסות ויסקי למשתתפים ומצעד רוכבי אופנועים שנתן לו כבוד אחרון. "בדרך כלל מדובר בבקשות בסיסיות: הצללה, מקומות ישיבה, מים וכיבוד. אבל אנחנו יכולות להפיק כל מה שהמשפחה תבקש".
אתן נהנות מהעבודה?
לורן: "אנחנו נהנות לראות את המצב לפני ואחרי. יש סיפוק ביצירת מקום שנראה נורא, ופתאום נעשה נקי ומטופח. גם תגובות הלקוחות מרגשות. הנושא הזה נוגע בנקודה רגישה אצל כולנו".
למעט הרתיעה מהנושא, מה הקושי בעסק כזה?
לורן: "פרסום. אנחנו לא יכולות לצאת במודעות בטלוויזיה או בעיתון, וכמובן לא על שלטי חוצות. האינטרנט הוא כר שיווקי רחב עבור עסקים כמו שלנו. לא לחינם החלטנו על השם - מצבות.קום".
אחרי שנתיים במקצוע, מה החלום העסקי שלכן?
קארין: "שכולם יידעו על השירותים שלנו, ושלכל עירייה או מועצה דתית יהיה תקציב לחידוש בתי העלמין שבשטחה, כדי שלא יהיו בישראל מקומות מוזנחים כמו שיש היום. חשוב גם שאנשים יידעו שאם אפשר לבזבז מאות שקלים על ארוחה, אולי כדאי להוציא סכום קטן יותר על שמירת המצבות.
באמת לא מפריעות לכם הגבות שמתרוממות כשאתן מספרות על העסק?
לורן: "זה גם היתרון היחסי שלנו. תמיד תהיה עבודה ואין לנו מתחרים".
yazam@themarker.com
עמוק באדמה - גרסת פתח תקווה
טלי חרותי-סובר
25.10.2009 / 10:32