שרגא בירן בערעור לעליון: "בית המשפט המחוזי הפריט את סמכויותיו ונתן להרמולין סעד שכלל לא ביקש"

"בית המשפט המחוזי בתל אביב 'הפריט' את סמכויותיו ולמעשה מסרן לשני מומחים מטעמו" כך טוען עו"ד שרגא בירן בערעור שהגיש היום לבית המשפט העליון כנגד ההחלטה למנות את עו"ד אלקס הרטמן ורו"ח יוני קפלן למומחים מטעם בית המשפט. השניים מונו על ידי בית המשפט במטרה שיעריכו את היקף נכסי השותפות בין עו"ד שרגא בירן וצדקיהו הרמולין.



לפני חודש קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי בירן יעביר חלק מנכסי משרדו, המוערך במיליוני שקלים, להרמולין. עם זאת, נקבע כי השותפות לא תפורק. זו היתה סיכומה של מערכה משפטית קשה שהחלה לפני ארבע שנים. אז ביקש הרמולין למנות כונס נכסים ומנהל מיוחד לשותפות, שיסדירו את פירוק השותפות בינו לשותפים במשרד בירן. הרמולין החל לעבוד במשרד ב-1973 כמתמחה ולאחר מכן עבד בו כעורך דין שכיר. ב-81' קודם הרמולין לשותף.



שני השותפים הסתכסכו וב2005 ביקש הרמולין לפרק את השותפות ביניהם. הרמולין ביקש את חלקו היחסי בנכסי השותפות, ובין השאר פרויקטים עסקיים ונכסי נדל"ן. את הונו, שמוערך ב-800 מיליון שקל, צבר בירן מהפשרת קרקעות ברחבי הארץ ומיזמות עסקית בתחומי האנרגיה, הנדל"ן והקמעונאות באמצעות חברת ההשקעות ביילסול, שבה הוא שולט יחד עם בן דודו דודי ויסמן.



בית המשפט קבע כי הרמולין היה שותף מלא במשרד וכי זכויותיו יינתנו לו לאחר שתוגדר ותוערך מסת נכסי השותפות ושווי זכויותיו של הרמולין בשותפות. השופט העיר שהדרך החוקית האפשרית היחידה שהיתה בפני הרמולין לביצוע חלוקת נכסי השותפות היא פירוק השותפות. ואולם, הסביר, במקום פירוק שיביא לירידת ערך ויזיק גם להרמולין, עדיף להעניק להרמולין את חלקו באופן שיפגע פחות ככל האפשר בכל הצדדים.



הטענה המרכזית של בירן בערעורו היא כי המחוזי יצר "מנגנון חסר תקדים וחסר עיגון לצורך קביעת היקף והגדרת נכסי המשרד". בירן טוען שבית המשפט ביקשה למעשה מהמומחים לקבוע שומה תיאורטית לנכסי המשרד ובכך לקבוע להרמולין נתח מתאים. שיטה זו, הטעים, שונה מפירוק אותו ביקש הרמולין, ומשנדחתה בקשתו זו לא ניתן משפטית ליצור פתרונות לבקשות ושאלות שלא הועלו. הוא מציג בעיות נוספות העולות מהמינוי של המומחים: ראשית, יכולת מוגבלת להשיג על ממצאיהם. שנית, הוא שואל, מה יעשו המומחים אם יחלקו זה על זה? מהו המנגנון הפנימי המכריע ביניהם?



ערכאת הערעור אינה דנה בבדרך כלל בממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט, ובירן מנסה בערעור להתמקד בטענות משפטיות שונות. כך למשל הוא גורס כי בית המשפט המחוזי נתן להרמולין סעד שכלל לא ביקש. הרמולין ביקש רק את פירוק השותפות, טוען בירן, ואילו בית המשפט הפך את תביעתו לתביעה בעלת אופי כספי והעניק למומחים סמכויות שאיפשרו להם לחייב את בירן בתשלום להרמולין.



טענה נוספת של בירן היא שבית המשפט נמנע מלפסוק באחת מסוגיות הליבה שמבחלוקת: זכות ההכרעה של בירן בסכסוכים לפי ההסכם בין הצדדים. קביעה בעניין זה, נכתב בערעור, יכולה היתה להביא לדחיית התביעה של הרמולין. בירן מבקש שבית המשפט העליון יורה למחוזי לדון ולפסוק בסוגיה.



בירן מיוצג על ידי עורכי הדין רם כספי וניר כהן.



הרמולין, באמצעות עו"ד סיני אליאס בתגובה כי "מעיון ראשוני בערעור עולה שבירן אינו משלים עם פסק הדין שניתן נגדו. בירן מסרב להשלים עם עצם מינויים של בעלי התפקיד וככל הנראה המטרה היא לטרפד את הליך הבירור שנקבע בפסק הדין בקשר להיקף הזכויות והנכסים המגיעים להרמולין. בכלל זה ניכר שבירן מתקשה להשלים עם הסמכויות שהוקנו על ידי בית המשפט לבעלי התפקיד ובעיקר לסמכויות בנושא עירוב הנכסים וקביעת היקף הנכסים השייכים לשותפות, שווים ובאיזה אופן יש להקנותם לעו"ד הרמולין. על ידי כך מנסה בירן לעקר את פסק הדין ולהפוך אותו לחסר שיניים.



נראה, כי בירן סבור, שניתן להימנע ממתן זכויות לשותף, גם כאשר על מעמדו כשותף אין מחלוקת ואף בירן אינו מערער על כך. מכל מקום, אנו סבורים, כי מדובר בערעור אשר סיכוייו אפסיים וחבל שבירן ממשיך בהתנהגות זו כלפי שותפו".