האימפריות הממונפות חוזרות לאופנה

>> מתוך עסקה בהיקף של 6.5 מיליארד שקל - שאול אלוביץ' יצטרך לגייס 4.5 מיליארד שקל בשוק האשראי הבנקאי והחוץ בנקאי כדי להשלים את רכישת בזק, שעליה נודע בסוף השבוע האחרון. גם מתוך 2 מיליארד השקלים שאלוביץ' מביא מביתו - 1.2 מיליארד שקל הם תקבול עתידי ממכירת 012 סמייל.

גם כשאילן בן-דב השתלט על פרטנר לפני חודשיים, הוא עשה זאת כאשר 4.5 מיליארד שקל מתוך 5.3 מיליארד שקל שהיה צריך להביא לצורך העסקה, הגיעו ממקורות חיצוניים, ורק 800 מיליון שקל נבעו מקופת המזומנים של סקיילקס.



אמנם, כמו במקרה של עסקת בן-דב ופרטנר, שבה הורמו הרבה גבות לנוכח התעוזה שאזר איש העסקים לצורך ביצוע העסקה, גם עסקת אלוביץ'-בזק הרעישה את מנהלי הכספים המקומיים; עם זאת, אופן המימון של עסקה זו לא הפיל אף אחד מהכסא.



שני אנשי העסקים התבססו על עסקים קטנים כדי לרכוש חברות ענק. חברת אינטרנט זהב של אלוביץ' מתבססת על הון עצמי של 170 מיליון שקל, ובעזרתה אלוביץ' משתלט על בזק - חברה עם הון עצמי של 1.27 מיליארד דולר. במקרה של בן-דב, סיכומה של העסקה הוא עלויות מימון שנתיות של 140 מיליון שקל. גם אצל אלוביץ' עלויות המימון צפויות להסתכם בהיקפים דומים.



אימפריות התקשורת של בן-דב ואלוביץ' נשענות על מנוף פיננסי המהווה 15%-30% משווי העסקה - מנוף, שהיסודות עליהם הוא עומד הם התזרים העתידי מהחברה הנרכשת והיכולת לשעבד את מניותיה לבנקים ובעלי האג"ח. אנשי העסקים הגדולים שכולנו מכירים - כולם התבססו על מינוף בשיעורים כאלה או גדולים יותר כדי להגיע לאימפריות העסקיות שבנו.



אין להתבלבל. לא מדובר על רכישות ממונפות המתבססות על עסקים מסוכנים ברוסיה או מזרח אירופה. אבל בכל זאת, אלוביץ' ובן-דב רוכשים עסקים בתקופה של גיאות שיא בענף שבו החברות שלהם פועלות. שתי אבני היסוד של העסקות - שווי המניות הנרכשות והתזרים העתידי מהעסקות - תלויות בהמשך האקלים החיובי הקיים בענף התקשורת. שינוי באקלים זה יכול להביא במהירות להתערערות יסודות המגדלים הממונפים שנבנו.