מנהלי עמותות צריכים לקבל שכר גבוה

>> מירב ארלוזורוב מציגה תמונת מצב לא מאוזנת של מצבם הכלכלי ומצוקתם של ארגוני החברה האזרחית ("הארגונים החברתיים לא שמעו על מצוקה", themarker, 19.10).

ארגוני החברה האזרחית, העובדים בהם והעומדים בראשם מחויבים למקצועיות ולטיב בלתי מתפשר של שירות ואמינות. חייבים להפסיק עם החזרה על המנטרה שלפיה עבודה מקצועית של ארגוני החברה האזרחית חייבת להינתן על ידי אנשי מקצוע העובדים בחינם. בחלק גדול מהמקרים מדובר בעורכי דין או באנשי מקצוע אחרים שהיו יכולים להשתכר עשרות אלפי שקלים במשרדים מסחריים-פרטיים, אך בחרו להשתכר הרבה פחות ולהרגיש טוב עם עצמם כשהם חוזרים הביתה לאחר יום עבודה שבו הצליחו למנוע צווי פינוי, סייעו למשפחות להתמודד עם קשיים כלכליים והרצו בקורס העצמה תעסוקתית לאמהות חד הוריות.



האם ייתכן שמנהל רשת מרכזי הזכויות של עמותת ידיד, המטפלת בכ-30 אלף פניות בשנה, ינהל כ-100 עובדים ב-21 מרכזים ברחבי המדינה וזאת ללא משרד או כל סיוע אחר למעט המחשב האישי שלו? בכל מקום אחר היו נזעקים ומתלוננים על צורת ניהול שכזו.



נוח לממשלה להציג כאילו שכר הבכירים בארגונים החברתיים הוא הגורם המרכזי לעובדה שרק כ-600 עמותות הגישו בקשה ליהנות מקרן הסיוע שהם עצמם יזמו ונלחמו על הקמתה. לא זה המצב וכדאי להעמיד את העובדות על דיוקן. קרן הסיוע הוקמה סופית ביולי 2009. במחצית אוגוסט פירסמה הממשלה קול קורא לארגונים להגיש את הבקשות לקרן, וזאת תוך כשלושה שבועות כדי לזרז את התהליך ככל שניתן. ואולם רצון טוב הוא אחד המכשלות הגדולות ביותר. אוגוסט הוא חודש החופשות, וכך חלק גדול מהארגונים כלל לא יכול היה להגיש את הבקשה מכיוון שהיו בחופש, בדיוק כמו משרדי הממשלה.



אולי בעצם חלק מהבעיה הוא דווקא בהתנהלות משרדי הממשלה. מצד אחד לומר שיש כסף ומצד אחר לקבוע קריטריונים שאף אחד לא יכול לעמוד בהם. היינו כבר בסרט הזה כאשר הממשלה הקשיחה את הקריטריונים לקבלת משכנתאות לזוגות צעירים וניצול התקציב ירד בחצי. היינו שם כשהוקמה קרן לעסקים בערבות מדינה, אבל אף אחד לא ניגש בגלל התנאים הדרקוניים.



לכן, השאלה היא כלל לא כמה משתכרת מנהלת מחלקה משפטית בארגון המסייע לכ-30 אלף איש בשנה. השאלה היא מה רמת המקצועיות שאנחנו דורשים מארגוני החברה האזרחית הפועלים להנגשת האזרחים לזכויותיהם. האם אנחנו רוצים שהתשובות שניתן לפונים שלנו יהיו לא מקצועיות? מסוכנות? כאלה שיגרמו להם נזק במקום תועלת?



מי שאינו שקוף ולא נוהג בהוגנות, שלא יקבל סיוע מקרן הסיוע או מכל מקור אחר. אבל מכאן להשליך על הרוב? טוב יעשה מנכ"ל משרד הרווחה אם יבחן את הקריטריונים מחדש. האם הם באמת עומדים במבחן המציאות או שפשוט השיטה היא, כפי שנוכחנו בה בעבר, להקציב את הכסף אבל לא לאפשר להשתמש בו.



הכותב הוא סמנכ"ל עמותת ידיד - מרכזי זכויות בקהילה