ישראל מייצרת יותר מדי אקדמאים

>> שיח ציבורי הנשען על עובדות לא נכונות או על הבנה לא נכונה של עובדות הוא לקוי בבסיסו. כזה הוא השיח על מערכת ההשכלה הגבוהה.

ב-markerweek ("פרופורציה - השכלה גבוהה", 22.10) הועלתה הטענה הלא נכונה כאילו היה קיצוץ בתקציב ההשכלה הגבוהה בשנים האחרונות. אבל הפרוטוקולים של ישיבות ועדת שוחט מוכיחים שנציגי האקדמיה בה נאלצו להסכים עם נציגת האוצר שלא היה קיצוץ כזה.



בכתבה הוצג תרשים של שיעור בעלי ההשכלה אקדמית מתוך האוכלוסייה בגילאי 25-34 במדינות השונות. בתרשים נמצאת ישראל במקום השני עם 35%. גרמניה למשל, עם 15% בעלי השכלה האקדמית, היא במקום הלפני אחרון בתרשים, אבל לא נראה שמחסור באקדמאים הוא בעיה כלכלית או תרבותית של גרמניה. אולי ההפך הוא הנכון.



למעשה קיימות דעות חשובות בספרות המקצועית שחלק משמעותי של רכישת השכלה גבוהה אינו מוסיף לכישורי הרוכשים, אלא הוא איתות בזבזני על כישוריהם. כאילו אומרים הסטודנטים לשוקלים לשכור אותם, ראו כמה אנו מוכשרים באופן טבעי, עד כי אנו יכולים לעבור בקלות יחסית את מסלול החתחתים של קבלת התואר שאין בו לנו תועלת ברכישת ידע כשלעצמו, ואילו לפחות מוכשרים טבעית מאתנו לא כדאי לעבור מסלול זה מפני הקושי הכרוך בו להם.



אם כך הדבר, הרי שניתן להקים מנגנון בחינות זול בהרבה שיפריד עבור המעסיקים בין המוכשרים לבין אלה שאינם כאלה, מבלי להקדיש לתהליך ההפרדה שלוש שנים של בטלה מעבודה פרודוקטיבית. כלל לא ברור שככל שמדינה מרבה ברוכשי השכלה גבוהה הרי זה משובח. בכתבה יש קינה על צמצום תקנים משמעותי באוניברסיטאות מאז שנות ה-70. האומנם הקינה במקומה? למשל, אם צומצם משקלו של אדם בוגר ב-50% תוך שנה - זהו עניין רע אם משקלו היה 80 ק"ג, אבל זוהי תוצאה רצויה אם משקלו היה 140 ק"ג. "ישראל מוציאה יותר מדי על מדע", איבחן ב-67' הסוציולוג והיסטוריון המדע דרק דה סולה פרייס, כאשר הראה שישראל הכשירה אז מדענים חדשים, לא בהכרח איכותיים, בקצב עצום ביחס לתוצר שלה. פי 50 מבלגיה באותו זמן, למשל.



הוצאה מיותרת זו ניפחה את תקני האוניברסיטאות בישראל עד שהצמצום הצפוי והרצוי שבא לאחר מכן עדיין לא מספיק, וישראל מייצאת עודפים גדולים של מדענים לארה"ב - בריחת מוחות - מבלי לקבל פיצוי על השקעתה המיותרת.



הכותב הוא מרצה למימון בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית