"שוק התקשורת ריכוזי - לבחון בקפידה עסקת בזק"

פרופ' מאהר דבאח, מומחה בעל שם עולמי בתחום דיני התחרות, סבור כי עולם העסקים הישראלי אינו תחרותי מספיק. דבאח, ערבי ישראלי העומד בראש מרכז אקדמי בולט לדיני תחרות באוניברסיטת לונדון, יוזם הקמת רשת לקידום התחרות העסקית במזרח התיכון. המרכז הראשון ברשת ייחנך בישראל ביום ראשון והוא צפוי לשתף פעולה עם מקביליו במצרים, ירדן ובמדינות אחרות במזרח התיכון.

לדברי דבאח, "יש מקום אדיר לשיפור בכמה מגזרים בשוק הישראלי, במיוחד בשוק הטלקומוניקציה. תהליך ההפרטה שעבר שוק התקשורת צריך היה להיות מלווה בתהליך מקביל של הגברת התחרות כדי שתהיה הורדה של מחירים ושיפור באיכות לצרכנים. לא ראינו את זה קורה".

רכישת בזק על ידי שאול אלוביץ' מעוררת חשש לפגיעה נוספת. למה איננו מצליחים לייצר שוק תקשורת תחרותי?

"שוק התקשורת הוא שוק מורכב בכל המדינות, לא רק בישראל. זה לא אומר שצריך להיכנע למורכבויות האלה, שנובעות מכך שמעבר לשאלות של תחרות יש גם סוגיות של גישה טכנולוגית ושיקולי רגולציה כלכליים.

"מסקירת המצב במדינות רבות ומייעוץ שנתתי לגופים כמו הבנק העולמי אני חושב שהמפתח הוא הרצון - בעיקר הרצון הפוליטי - לעשות משהו. במקרה של ישראל נראה לי שיש חוסר מסוים ברצון לפעול. פשוט לא נכון לצפות שתחרות תבוא באופן טבעי אחרי הפרטה. זו היתה הטעות אצלנו. צריך להסדיר את השוק באופן כזה שייצר תחרות. את זה ניתן לעשות אם מתמקדים בגישה (access) וברגולציה כלכלית וטכנולוגית. הענקת רישיונות היא סוגיה מכרעת. כך גם רגולציה של המחירים.

"מה שהיינו צריכים לעשות זה לכלול הערכת תחרותיות כחלק מובנה של הרגולציה בענף התקשורת. לא עשינו זאת. זה דבר שהיה צריך להיעשות ברמת החקיקה והממשל הרבה יותר מוקדם. זה צריך להיעשות בחקיקה, כי שרי תקשורת מתחלפים די מהר ולא כולם מעוניינים לפעול בנושא".

אולי העובדה שאנחנו שוק קטן בגודלו משפיעה?

"זה רק גורם אחד, חשוב אך לא מכריע לגבי היכולת להשיג תחרותיות בשוק. לכן השוואה למדינות אחרות לא חייבת להתמקד בגודל. קח את המקרה של אוסטרליה. ההפרטה אצלנו ובאוסטרליה התרחשה פחות או יותר באותן שנים. התערבות הרשויות שם הובילה לתוצאות מרשימות - האיום של הרשויות להתערב יצר הרתעה. מתי שמענו איום כזה בשוק התקשורת בישראל? השחקנים בשוק הזה כנראה לא חשים שהם כפופים לרגולציה כלשהי. המציאות באוסטרליה היא שהמחירים ירדו, השירות השתפר ונתח השוק של טלסטרה, שהיא ספק שיחות הפנים והחוץ הגדול ביותר במדינה, יורד בהדרגה".

לדברי דבאח, "הגענו למצב של ריכוזיות גבוהה מאוד בבעלות בשוק התקשורת, הנובעת ממעורבות רכה מדי של הרגולטורים. בעיני צריך לבחון את העסקה לרכישת השליטה בבזק בדקדקנות והממונה על ההגבלים, רונית קן, צריכה להוביל את המהלך בשיתוף עם שר התקשורת, משה כחלון. אבל גם אם יחסמו את העסקה זה לא יפתור את כל הבעיות בשוק התקשורת. בשביל זה צריך חזון ארוך טווח ומסגרת רגולטורית שתעודד כניסה לתחום ותוריד חסמי גישה".

מה ניתן לעשות כדי להגביר את התחרות בישראל?

"רשות ההגבלים העסקיים צריכה להראות מנהיגות משמעותית יותר ולבחור בדרך של אכיפה חזקה יותר. גם בתחום התקשורת, שבו לשר התקשורת יש תפקיד משמעותי ביותר ברגולציה, היתה הרשות צריכה לגלות יותר השפעה. צריך להסביר את חשיבות התחרות ולהשפיע על קבלת ההחלטות והמדיניות".

היכן אנחנו ממוקמים לעומת מדינות אחרות במזרח התיכון?

"המצב ברוב מדינות המזרח התיכון לא הרבה יותר טוב. אבל הן לא הבסיס להשוואה. אנחנו כלכלה מפותחת, לכן המטרה שלנו צריכה להיות השתלבות במגמות הקיימות בשוק הגלובלי. עם זאת, בהרבה מדינות במזרח התיכון יש אקלים חיובי לפיתוח של תחרות. בתחום התקשורת למשל, הרגולציה במדינות כמו קטאר, עומאן, בחריין ואפילו סעודיה יותר אפקטיבית מזו שקיימת אצלנו. בטורקיה האכיפה של דיני התחרות אפקטיבית יותר מהאכיפה בישראל".

ממחקרים שערך פרופ' דבאח עולה כי ברוב מדינות המזרח התיכון יש חקיקה מעודכנת יותר מחוק ההגבלים העסקיים בישראל (המונח "דיני הגבלים עסקיים" משמש בישראל כמונח תחליפי למונח "דיני תחרות").

לדברי דבאח, "חוק ההגבלים העסקיים אצלנו הוא מ-1988 ודרושה רפורמה רדיקלית בו. ניסיתי ליזום שינוי כזה ב-2003, בעזרתם של פרופ' מאיר חת ושל ד"ר דוד תדמור, אבל התקדמות הממשלה לכיוון היתה צנועה ביותר. ניסיתי להיפגש עם שר התמ"ת דאז, אהוד אולמרט, כדי לקדם את העניין, אבל למרות המאמצים מצדי לא היה עניין אמיתי לשתף אותי בתהליך.

"כיום אני נחוש לנסח הצעת חוק חדשה ולקדם אותה מיד לאחר הקמת המרכז האקדמי החדש. מה שמעניין הוא שהיינו המדינה הראשונה באזור שאימצה חוק בתחום, אבל מאז יש הרבה עדכונים שצריך לערוך".

למה אולמרט השאיר אותך מחוץ לתמונה?

"לצערי הרבה דברים במציאות שלנו תלויים לעתים במי אתה ולא במה אתה יכול לעשות. זה עצוב אך נכון. ביקשתי להיפגש עם אולמרט ובסופו של דבר הזמינו אותי לפגישה עם עוזר של השר. שילמתי מכיסי על טיסה לישראל והצגתי לו את רעיונותי, אבל לא יצרו איתי קשר. אחר כך הוקמה ועדה שקידמה את הרעיונות שהצעתי. אני כמובן שמח על עצם זה שהוקמה הוועדה ועל קידום הנושא".

סיפורו האישי של דבאח יוצא דופן בכל קנה מידה. הוא נולד בכפר דיר אל-אסד שבגליל. אמו, זינב, היא עקרת בית שלא יודעת קרוא וכתוב, ואביו, מוחמד, סיים רק שלוש שנות לימוד ועבד במפעל ברזל. פרופ' דבאח הוא הצעיר מבין שבעת ילדיהם.

"למרות האמצעים המוגבלים הורי השקיעו כל מה שהיה להם בחינוך ילדיהם והקריבו בשבילנו. הם גם האמינו בחינוך שווה לבנים ולבנות. לאחותי הבכורה הרשו ללמוד והיא היתה למורה בשנות ה-70, תקופה שבה נדיר היה לראות נשים יוצאות ללימודים", מספר דבאח. שניים מאחיו הם עורכי דין, ואחד רופא. "כולם מצליחים וכולם חיים בישראל", הוא מציין.

מה גרם לך ללמוד משפטים?

"במשפחה שיש בה כל כך הרבה עורכי דין זו כבר מסורת", הוא צוחק. "מבחינתי משפטים זו דרך ביטוי. הבחירה בדיני הגבלים עסקיים היתה הרבה יותר פשוטה. כבר בתיכון התעניינתי מאוד בכלכלה וברעיון שניתן לעשות רגולציה של הכלכלה באמצעות המשפט. באותו זמן לא היו בישראל דיני תחרות מפותחים.

"בעניין זה אנו חייבים רבות לאישים שקידמו את התחום, כמו הממונים על ההגבלים העסקיים לשעבר, ד"ר יורם טורבוביץ', ד"ר דוד תדמור ועו"ד דרור שטרום". דבאח מציין לחיוב גם את קן, הממונה הנוכחית, על-אף ביקורתו על הרשות.

"מה שריתק אותי לתחום הוא שיש בו אינטראקציה של משפטים, כלכלה ופוליטיקה. יש בדיני תחרות הרבה מאוד שאלות מדיניות. כלומר, כיצד המדינה יוצרת מכניזם שיסדיר את התנהגות התאגידים בשוק וכיצד היא מתערבת בו. הרחבתי את ידיעותי בקריאת ?עושר האומות' של אדם סמית', אז אפשר לומר שעוד כילד התעניינתי בתחום".

זיכרונות ילדות נוספים של דבאח הקשורים בתחום כוללים מעקב אחר הדיווחים בעיתונים על שוק הבנקאות והביטוח. "אלה תחומים שהיו בבסיס דיני התחרות, למרות שאז עוד לא היו לנו דיני תחרות", הוא אומר". "באותה תקופה עוד לא ידעתי בכלל שקוראים לזה דיני תחרות, או דיני הגבלים עסקיים. אפשר לומר שהפעם הראשונה שנתקלתי בדיני הגבלים היתה כשהייתי בן שמונה ומכולת ראשונה נפתחה אצלנו בכפר. החנות ניצלה באופן ברור את מעמדה כלפי אוכלוסיית הכפר הענייה. לא היה דבר שיכולתי לעשות, כמובן, אבל הרגשתי שזה לא בסדר".

דבאח מספר כי יצא ללימודי המשפטים בלונדון כשבאמתחתו פרוטות בלבד וערימת סוודרים שסרגה אמו. "היא דימיינה את לונדון כמקום קר מאוד עם שלג שנערם לגובה 30 מטר", הוא מספר. "גם הידע שלי באנגלית היה מועט ביותר. השיעור הראשון שישבתי בו היה בעצם ההרצאה הראשונה ששמעתי במתכונת הזו בחיי. מיד אחרי ההרצאות הייתי ניגש למרצים שלי ומספר להם שגם אני רוצה להיות מרצה. הם צחקו עלי כי הייתי זר ולא ידעתי מספיק אנגלית והם אמרו שלא אוכל לקבל רישיון עבודה וששום מקום לא יעסיק אותי".

ב-2004 היה דבאח לפרופסור ומונה לשבת בוועדה למינוי מרצים באוניברסיטה שבה הוא מלמד. באחד המקרים התבקש להכריע במינויו של מרצה שהיה מאלה שלעגו לו בתחילת דרכו. דבאח פסל את עצמו מהדיונים.

דבאח הדריך ארגונים בינלאומיים בולטים בתחום דיני התחרות והוא מרצה מבוקש ברשויות הגבלים בעולם. בין היתר הרצה בפני שופטי טריבונל הערעורים הבריטי לדיני תחרות ובפני שופטים בבתי משפט בבריטניה, אנשי ממשל באיחוד האירופי, באו"ם ובארגון הבינלאומי לפיתוח ומשפט. הוא ייעץ לבנק העולמי וערך סקירות של דיני התחרות במדינות אפריקה. כן ייעץ לתאגידי ענק כמו תעשיית הפלדה המצרית.

מה לא בסדר בדיני התחרות הנהוגים בישראל?

"קודם כל החקיקה ישנה ובעייתית מבחינת ניסוח ושפה. מדובר בחקיקת הגבלים עסקיים, ולא בדיני תחרות במובן המלא של המילה. כלומר, החקיקה הזו עוסקת יותר בהכוונת התנהגות של תאגידים גדולים ופחות ביצירת תחרות או הגנה עליה. להרבה מדינות באזור יש חוקים חדישים יותר.

"בנוסף, אין אצלנו פעילות מספקת לעידוד התחרות - למשל באמצעות חינוך בעלי עסקים וצרכנים או פעילות להשפעה על מדיניות. בשוק התקשורת, למשל, יש מקום לעשות זאת יותר. טורקיה מתקדמת מאתנו מכיוון ששם יש פעילות כזו.

"אפילו ירדן, שאימצה חוק תחרות ב-2004, ומצרים, שאימצה אותו ב-2005, עושות יותר לקידום התחרות. למשל, באמצעות פרסום מדריכים בשפה פשוטה ומובנת כדי לחנך את בעלי העסקים ואת הצרכנים. כל זה לא אומר שמצבנו גרוע, אלא רק שיש עוד מקום לשיפור כדי להגיע לליגה הראשונה".

מה המוטיווציה שלך להקים מרכז הגבלים עסקיים בישראל?

"התרומה לדיני ההגבלים בישראל תמיד היתה ראשונה במעלה מבחינתי. בהזדמנות הראשונה שניתנה לי, בגיל 28, התחלתי ללמד כפרופסור אורח בישראל.

"חינוך הוא מפתח לקידום החברה ואני גאה בכך שעד היום לימדתי מאות סטודנטים ישראלים. ב-1993 עליתי על מטוס ללונדון ומהרגע הראשון ידעתי שאני בעצם בסוג של שליחות, שמטרתה למצוא את הדרך שלי לתרום לחברה טובה יותר. ב-16 השנים האחרונות אני מחפש דרכים לעשות זאת. היו לא מעט מכשולים, אבל הנחישות משתלמת.

"אתן לך דוגמה: לפני די הרבה שנים החלטתי לרוץ לבחירות לתפקיד יו"ר איגוד הסטודנטים הישראלים באנגליה. להרבה אנשים היה קשה להבין איך, ובעיקר למה, ערבי ישראלי ירצה לרוץ לתפקיד הזה - לעמוד בראשות גוף של 1,500 סטודנטים ישראלים שרובם יהודים.

"אמרו לי שזו תהיה השפלה מבחינתי כי אף אחד לא יצביע למועמד ערבי. אבל נבחרתי, והייתי הערבי ישראלי הראשון שנבחר לתפקיד. הרגשתי שזה היה נכון להתמודד ולשרת. בעיני, דיני הגבלים זה תחום שאני יכול לתרום בו ולכן דחפתי את היוזמה המזרח תיכונית של המרכז לדיני תחרות".

לדברי דבאח, "היוזמה נועדה להקים מרכז לדיני תחרות בישראל במתווה שתואר בספר שפרסמתי ב-2007, ?מדיניות ודיני תחרות במזרח התיכון'. ליוזמה יש חזון מאוד פוזיטיבי. למזרח התיכון אין היסטוריה מפוארת של שיתוף פעולה כלכלי, אבל היוזמה הזו מכוונת לעתיד.

"המרכז לדיני תחרות בלונדון יהיה הפלטפורמה המרכזית שתפקח על רשת של פעילות לטובת מדינות המזרח התיכון בלבד. זו תהיה פלטפורמה לשיתוף פעולה אזורי והמרכז בישראל יהיה חלק אינטגרלי מזה. צריך להבין - דיני תחרות הם הבסיס לשוק תחרותי חופשי. לשם כך יש להרחיב את המחקר, להכשיר מומחים בתחום ולהגביר את המודעות הציבורית. אלה החזיתות שבהן נפעל".

אתה מצפה לשיתוף פעולה ממדינות כמו ירדן ומצרים?

"נכון שעד היום לא ראינו מציאות חיובית במיוחד. אבל אין סיבה להאמין שזה לא ייתכן, זו בדיוק המטרה של היוזמה. בכלל, ביחס למדינות כמו מצרים וירדן אולי כדאי לנו לשנות את המדיניות שננקטה עד היום - פחות להטיף ויותר להקשיב. עלינו להמחיש להם בצורה הטובה ביותר מדוע שיתוף פעולה יועיל לכולנו. דיני תחרות זה משהו שמשותף לכל המדינות והיוזמה לשיתוף פעולה בתחום הזה יכולה להועיל לכולנו".