איך להרוויח 300% בארבע שנים

היזמים והמנהלים בשוק התקשורת מהתלים ברגולציה וסוגרים עסקאות מאחורי הגב של מי שאמורים לדאוג לאינטרסים שלנו הצרכנים. גיא רולניק תוהה לאן נעלמו האחריות והתחרות בשוק

גיא רולניק

"תכירי שריל, זה האיש החשוב ביותר בישראל", הציג המיליארדר חיים סבן את שאול אלוביץ' לרעייתו בכנס בזק האחרון לפני חודשיים. היה זה רגע לפני שסבן עלה על הבמה והסביר שההשקעה שלו בבזק נבעה משיקולים ציוניים, וש"אם היא היתה חברה ספרדית", הוא היה כנראה נסוג מהמכרז לרכישתה. ייתכן שסבן התכוון להגיד לרעייתו משהו דומה: "תכירי שריל, זה שאול אלוביץ', האיש הזה חולם כבר עשר שנים לקנות את בזק. יש סיכוי שאנחנו נגשים לו את החלום. את זוכרת שסיפרתי לך שעשינו רווח של 300% על הקנייה של בזק בהפרטה? אז זה האיש, שריל, שיכול להפוך את כל הרווח הזה למזומנים".

שריל יודעת שלבעלה חיים סבן יש יכולות יוצאות דופן לקנות ולמכור עסקים בזמן הנכון. היא היתה שם לצדו ב-2001 כשבדקה התשעים, רגע לפני משבר המדיה הגדול, מכר בעלה את חברת פוקס פמילי למנכ"ל דיסני מייקל אייזנר ב-5.3 מיליארד דולר, 1.5 מיליארד דולר מתוכם שילשל סבן לכיסו. לא חלף זמן רב עד שהתברר שדיסני שילמה לסבן ולשותפו רופרט מרדוק כמיליארד דולר, אולי שניים, מעל השווי הריאלי של החברה הנמכרת.

אבל שריל וחיים יודעים שבבזק הסיפור שונה. אלוביץ' לא אחראי לרווח האדיר שעמו יוצאים סבן ושותפיו מבזק. הוא הרי קונה את החברה מתחת למחיר השוק שלה. מקורם של ה-300% של רווח שיממשו סבן ושותפיו, קרן הפריווט אקוויטי אייפקס והמיליארדר מורי ארקין, הוא לא באיש זה או אחר.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

כרטיס ביקור דיגיטלי - כל עסק חייב אחד כזה

בשיתוף MYB
לכתבה המלאה

מהעסקאות הרווחיות בתולדות המשק הישראלי

חיים סבן, קרן אייפקס ומורי ארקין ישלימו תוך חצי שנה, עם הקלוזינג של מכירת בזק לאלוביץ', את אחת העסקות הרווחיות ביותר שידעו משקיעים מסוגם בישראל. 300% בארבע שנים הם יותר מ-40% בשנה. לשם השוואה, הבורסה בתל אביב עשתה באותה תקופה פחות מ-10% בשנה בממוצע, וקרנות הפרייווט אקוויטי הטובות ביותר בעולם מניבות למשקיעים שלהן כ-20%-25% בשנה.

אבל קבוצת סבן היא לא המשקיע הראשון שרושם תשואה גבוהה על השקעתו. קדם להם המלך של הונג קונג, המיליארדר לי-קא-שינג, שסגר לפני חודשיים עסקה שבה הוא ימכור ליבואן מכשירי סמסונג אילן בן דב את השליטה בחברת פרטנר, תמורת כ-5.3 מיליארד שקל.

כמו במקרה של סבן כך גם במקרה של פרטנר, הרווח העצום מורכב משלושה אלמנטים: הזינוק של המניה כתוצאה מקפיצת הרווחיות של החברה, הדיווידנדים השמנים שהיא שילמה תודות לתזרים המזומנים החזק שלה וההון העצמי הנמוך שסיכנו המשקיעים.

החלק השלישי במשוואה הוא זה שזוכה בדרך כלל להכי פחות תשומת לב של העיתונות הכלכלית, מפני שהוא מורכב יותר וסמוי מן העין לעתים קרובות. אבל לפעמים הוא אחראי לרוב התשואה. התשואות של מאות אחוזים שרשמו סבן ולי-קא-שינג בהשקעות התקשורת שלהם בישראל נבעו מכך שההון העצמי שהם הכניסו לעסקה, סכום הכסף שהם הביאו מהבית, היה נמוך יחסית.

לי-קא-שינג החזיר לעצמו את רוב ההון העצמי בעסקת פרטנר בזכות הנפקת ענק שביצעה החברה מיד בסמוך לרכישתה. אצל סבן זה היה פשוט יותר: הקפיצה בשווי החברה ותזרימי המזומנים שלה איפשרו לו ולשותפיו לבצע "מימון מחדש" של העסקה אחרי שנתיים - ולהוציא במזומן את כל ההון העצמי שהם הכניסו לתוך העסקה

היעדר התחרות מאפשרת את המינוף

שאול אלוביץ' ואילן בן דב גרפו שניהם רווחים של מאות מיליוני שקלים ביבוא של מכשירי סלולר לישראל בעשור האחרון, אלוביץ' עם מכשירי נוקיה ובן דב עם סמסונג. אבל שניהם לא יכולים היו להרים עסקות של 6.5 ו-5.3 מיליארד שקל אלמלא הנכונות של שוקי ההון להעמיד להם הלוואות של מיליארדי שקלים. כן, זה אותו מינוף מהסעיף הקודם שייצר ללי-קא-שינג ולסבן את התשואות של מאות אחוזים.

מדוע מצליחים כל המשקיעים בשוק התקשורת למנף באופן כה מרשים את העסקות שלהם? מאותה סיבה שבגינה נמצאים הרווחים של חברות התקשורת הישראליות במגמה קבועה של עלייה כבר חמש שנים, ואצל חלקן יותר: היעדר תחרות ברוב תחומי הפעילות והיעדר כל רגולציה המנסה להכניס תחרות בשוק.

בעלי השליטה בחברות התקשורת והמנכ"לים שלהם, כמו הרבה טייקונים אחרים, מצליחים למכור לציבור באמצעות העיתונות הכלכלית את התזה על "הרגולציה" הנוראה במשק הישראלי. אבל כשמגיע הרגע לצאת מהעסקה, לממש רווחים ולקחת את הכסף במזומן הביתה - מתגלה תופעה מדהימה: ההשקעות הרווחיות ביותר בישראל הן בענפים שבהם יש משטר רגולטורי. יש להדגיש "משטר רגולטורי" ולא רגולציה - כי בפועל, היזמים והמנהלים מהתלים ברגולציה.

במקום להגן על התחרות - מברכים על החוסן

שאול אלוביץ' הוא ההבטחה הגדולה של ענף התקשורת כבר שנים ארוכות. הוא השחקן המנוסה והמיומן שאמור להביא את בשורת התחרות. לפני תשע שנים הוא הקים את חברת אופק, שהיתה אמורה להתחרות בבזק באמצעות טכנולוגיה חדשנית בשם LMDS - אבל החברה נסגרה לאחר שהוא הפסיד בה כמה עשרות מיליוני דולרים.


עכשיו אלוביץ' מגשים את חלומו - אבל מבחינת המשק והציבור, הדרך היא מאכזבת להפליא. במקום להתחרות בהם, במקום להביא בשורה צרכנית, במקום לאלץ אותם להתייעל, להשתפר ולהוריד תעריפים - אלוביץ' מצטרף אליהם. אל "המועדון". המשקיעים בשוקי ההון מגלים נכונות גדולה לממן במינוף גבוה את ההשתלטות של אלוביץ' על בזק ושל בן דב על פרטנר מסיבה אחת: הם מניחים ששום פוליטיקאי ושום רגולטור לא ינסו לשבור את המועדון. הסטטוס קוו יישמר. או כפי שאמר זאת שר התקשורת משה כחלון, "עסקת בזק מעידה על החוסן של ענף התקשורת".

כן, במקום להכריז שמשרד התקשורת בשיתוף עם משרד האוצר ורשות ההגבלים העסקיים נחושים לנצל את ההזדמנות של מכירת השליטה בבזק כדי להכניס תחרות לענף, מברך כחלון על "החוסן" של הענף - המבנה שלו, שהופך אותו ואת חבריו הפוליטיקאים והרגולטורים למריונטות של האוליגרכיה של התקשורת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully