פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ברונפמן לא למד מהטעויות של אריסון

      מירב ארלוזורוב דורשת מראשי דיסקונט להפנים כי בנק אינו חנות מכולת, ולא מנהלים אותו על סמך גחמה זו או אחרת של בעל השליטה

      פתגם ידוע קובע כי נבון הוא מי שמצליח להיחלץ ממצבים שחכם אינו נקלע אליהם. בהתאם לפתגם הזה, קבוצת בעלי השליטה בבנק דיסקונט, ברונפמן-שראן, בוודאי לא הפגינה חוכמה. האם הקבוצה ניחנה בתבונה? את זה רק העתיד יוכל לספר.

      אין שמץ של חוכמה בהתנהלות של שתי משפחות עסקים עשירות ומנוסות שחוזרות אחת לאחת על כל הטעויות שנעשו בשלוש השנים האחרונות בבנק הפועלים. כזכור, פעמיים בשלוש השנים האחרונות בחר בנק הפועלים לפטר כלאחר יד מנהלים בכירים בו. בפעם הראשונה פוטר היו"ר, שלמה נחמה, בהחלטה של רגע, בידי בעלת השליטה שרי אריסון. בפעם השנייה פוטר המנכ"ל, צבי זיו, שוב ללא כל התראה קודמת, בידי היו"ר דני דנקנר.

      בשני המקרים התגלה דירקטוריון בנק הפועלים כחותמת גומי להחלטותיהם של בעלת השליטה ושל היו"ר, כשאישר את ההדחות החפוזות כמעט בלי לשאול שאלות. בשני המקרים ספג על כך הדירקטוריון זובור של ממש - מהתקשורת, מהציבור וגם מהפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. המקרה השני אפילו הסתיים בכך שדנקנר הודח בידי הפיקוח.

      בבנק דיסקונט, כך הדברים נראים, לא למדו דבר ולא הפנימו דבר מהזובור שעבר בנק הפועלים. גם הם, ככל הנראה, חפצים בזובור דומה - מצד התקשורת ומצד הפיקוח - מאחר שהם פשוט חזרו על כל הדברים הפסולים שנעשו בבנק הפועלים: הדחה קפריזית של היו"ר, שלמה זוהר, בידי בעלי השליטה, מהרגע להרגע, ללא כל סיבה נראית לעין.

      בנק או חלטורה פרטית

      גרוע מכך, שוב מדובר בהדחה שנעשית תוך התעלמות מכללי מינהל תאגידי תקין: לבעלי השליטה, נזכיר, לא שמורה כלל הזכות למנות או להדיח יו"ר של בנק. הזכות הזאת נתונה בידיו של מוסד רשמי בבנק, שנקרא הדירקטוריון. ההתעקשות לקבל החלטות במקומו של הדירקטוריון מלמדת כי מבחינת בעלי השליטה הדירקטוריון מונח בכיסם, והוא סוג של חותמת גומי שלהם: תפקידו לאשר את מה שהם מחליטים. בין זה לממשל תאגידי נאות אין דבר וחצי דבר.

      "בעקבות הפרסומים בנושא הפנייה בעל פה של בעלי השליטה בבנק דיסקונט ליו"ר דירקטוריון הבנק לסיום תפקידו, הפיקוח על הבנקים מבקש להבהיר כי לא ידוע לו על אירוע כלשהו בבנק דיסקונט שהוביל לפנייה כאמור", נכתב בהודעה לעיתונות שפירסם אתמול הפיקוח על הבנקים.

      אי אפשר לטעות בהבנת הנוסח: לפיקוח על הבנקים לא ידוע על כל סיבה שיכולה היתה להצדיק את הדחתו של זוהר. מבחינתו של הפיקוח, לפיכך, מדובר בהדחה פתאומית וחסרת סיבה - הדחה שעונה להגדרה של המלה "קפריזית". אי לכך, "הפיקוח על הבנקים בודק את השתלשלות האירועים, התנהלות הגורמים המעורבים וקיום כללי ממשל תאגידי נאות". במלים אחרות, אחרי שהפיקוח כבר בילה חודשים ארוכים במלחמה עם בנק הפועלים בניסיון ללמד אותו התנהלות תקינה מהי, הוא צריך לחזור על הכל מחדש עם בנק דיסקונט.

      אז נכון, בעלי השליטה בבנק דיסקונט לא מקבלים מסרים מגורמים שמימיים, אבל זה אינו מפחית מהביקורת המופנית כלפיהם. נהפוך הוא. דווקא בהיותם אנשי עסקים רציונליים, הם צריכים היו מזמן להבין את המסרים העוברים מהציבור ומהפיקוח על הבנקים: בנק אינו חנות מכולת, ולא מנהלים אותו על סמך גחמה זו או אחרת של בעל השליטה.

      העובדה שהם סירבו להבין את הרמזים והתעקשו לנהוג בבנק דיסקונט כאילו הוא חלטורה פרטית שלהם - תוך עקיפת הדירקטוריון, אי אכיפת הכללים הבסיסים ביותר של ממשל תאגידי נאות, ויריקה ישירה בפרצופו של הפיקוח על הבנקים המנסה לקדם את תרבות הממשל התאגידי הנאות בבנקים - מעמידה גם את מידת התבונה שלהם בסימן שאלה.