מזון בוטיק בהזמנה אישית

>> מחפשים לקנות עוגה מאפה בית, ירקות שנקטפו הבוקר מהשדה או שמן בוטיק? בשנים האחרונות אפשר למצוא יותר ויותר יצרני מזון פרטיים שאת המוצרים שלהם לא תמצאו על המדפים בסופר השכונתי או ברשתות המזון הגדולות. לרוב אפשר להזמין את המוצרים דרך האינטרנט ישירות מהיצרן ולקבל אותם ישירות הביתה תמורת דמי משלוח, ולעתים צריך לנסוע למקום הייצור כדי להשיג את המוצר. היתרון העיקרי לצרכן בשיטת שיווק זו הוא חיסכון בעלויות התיווך של רשתות המזון והחנויות והאפשרות לקנות מוצרים ייחודיים, במחירים סבירים.



"הסיבה החשובה ביותר שמובילה לתופעה הזו היא מגמת ה-premiumization (הפרימיומיזציה), שמאוד התחזקה בשנים האחרונות, בעיקר במוצרי אוכל ועיצוב. היא עונה על הצורך של הצרכנים שלא להיות כמו כולם, על-ידי קנייה של מוצרים ייחודיים", מסבירה הטרנדולוגית עדי יופה. "תחת הקונצפט הזה אנו רואים הרבה מוצרים הממותגים כמוצרי בוטיק - יין בוטיק, שמן בוטיק, מלון בוטיק, בירת בוטיק, מסעדת בוטיק. המלה נועדה להמחיש את תחושת הייחודיות של המוצר ממוצרי המדף בסופר, וצרכנים מוכנים לנסוע רחוק ולשלם יותר כסף כדי להשיג מוצר או מותג שהם פרימיום".

אבל לא רק הרצון של הצרכנים להיות יחודיים תרם לתופעה להתפשט, אלא גם החיפוש אחר מוצרים בריאותיים ואיכותיים יותר ופחות תעשייתיים מאלה שאפשר למצוא ברשתות הגדולות.



פירות וירקות ישירות מהשדה



אחד המיזמים המעניינים שתופס תאוצה לאחרונה הוא שוק האיכרים, שנושא את דגל הקנייה ישירות מהחקלאי, ללא פערי תיווך של סוחרים או רשתות שיווק. השוק מתקיים מדי שבוע בתל אביב בימי שלישי אחר הצהריים ובימי שישי בבוקר, ברעננה בימי שישי ובהרצליה בחמישי בערב. הוא עתיד להתרחב גם לחיפה, ירושלים, קיסריה ומודיעין.



בכל שוק מציגים בממוצע כ-30-40 מגדלים מכל רחבי ישראל. "היופי כאן הוא שהחקלאי קם בבוקר, קוטף גזרים, פרחים, תפוחי אדמה או אופה לחם, מעלה על המשאית - ובאותו יום מוכר לצרכן", אומרת מיכל אנסקי, מייסדת השוק.



"מדובר כאן בצרכנות ללא תיווך. אין סופר, מעדניה או סוחרים בשוק שגוזרים קופון. היצרן מפסיד מהעמלה הזו, וגם הצרכן משלם יותר כאשר הוא קונה ירקות בסופר או בשוק. בשיטה הרגילה גם לוקח בממוצע שבועיים-שלושה עד שהסחורה מגיעה מהשדה לצרכן. כאן מדובר בסחורה טרייה של ממש שנקטפה או הוכנה באותו בוקר".



אנסקי, הבת של עיתונאית האוכל שרי אנסקי, יזמה את השוק עם שותפתה שיר הלפרן. "עשיתי תואר שני בגסטרונומיה באיטליה, עם התמחות בשווקי איכרים. והצטערתי שדווקא כאן, כשחדוות הקטיף וחקלאות היא חלק מהאתוס הלאומי שלנו, אנחנו מייבאים קיווי מניו זילנד. התוצרת החקלאית הטובה ביותר של ישראל יוצאת החוצה, וזה חבל. אני עושה את השוק הזה כי חשוב לי שבארץ יהיה כזה דבר", היא מסבירה.



"מגדלי הפרחים הם אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לפתוח חנות במרכז העיר", מסבירה אנסקי. "הם עובדים בשדה ולא יכולים למכור כל השבוע - בשוק האיכרים יש להם הזדמנות למכור פעם בשבוע. הם משלמים רק על הדוכן, סכום זהה לכולם - ואנחנו נותנים צל, חשמל, מים, אבטחה, פרסום, שיווק ומהנדס פיתוח מזון. השוק גם יוצר קשר בלתי אמצעי בין היצרן לצרכן. אני רואה לקוחות שחוזרים ונותנים למגדלים ריבה שהכינו מעגבניות השרי שקנו מהם. נוצר קשר אחר".



הצרכן עד לתהליך הייצור



גם משה שפירא מבית הבד שמנא שבמושב חגור מאמין בקשר ישיר עם הקונה שלו. הוא ומשפחתו מגדלים במושב מטעי זיתים מ-85' ומכרו את התוצרת ליצרנים חיצוניים, עד שלפני חמש שנים החליטו להקים בית בד לייצור שמן זית משלהם.



הם למדו את תורת הפקת שמן הזית בטוסקנה, והיום מייצרים שני מוצרים: מותג שמן הזית שמנא מהמטעים שלהם, ושמן זית נוסף ממטעי זיתים אחרים עמם הם עובדים במשותף. את שמן הזית מוכרים בבית הבד עצמו, שם נפתח גם מרכז מבקרים שבו מתקיימים סיורים בעקבות תהליך הפקת שמן הזית. במרכז המבקרים נמכרים גם מוצרים של כוורנים מקומיים, כובשי זיתים, קונפיטורות ויינות.



"אני לא מוכר בחוץ", אומר שפירא, "לא בנוי לרשתות, להפצה - לא במרווחים ולא בכמות. כאן זה ייצור בוטיק, אני לא מייצר סדרות גדולות. גם מבחינת מיצוב, אני עובד על איכות במחיר סביר ולא על כמות. הרשתות יגבו מחיר יותר גבוה על מוצר פרימיום כמו שאני מוכר".



ומה לגבי האיכות והטריות? "הצרכן רואה אצלנו את בית הבד", אומר שפירא. "הוא בא לסיור, יש חלונות זכוכית שדרכם רואים את כל תהליך הייצור. ואם הוא רוצה, אפשר למזוג לו לפח השמן היישר מהפיה של בית הבד".



גם ביקב של שוקי ישוב, מייסד יקב הבוטיק עגור בהרי יהודה שהוקם ב-99', הצרכן יכול להיות עד לתהליך הייצור והמכירה מתבצעת באופן ישיר. "אנחנו לא נמצאים בסופרמרקט וברשתות הגדולות מכמה סיבות. חקלאי מבין שבעצם מכירת המוצר הוא מוכר את עצמו. חלק מהאישיות שלו. מאחר שאני ההורה והמיילד של היין, אני משלב תיירות ביקב שלי, שהתכלית שלה לחבר את הלקוח אל המוצר באופן ישיר".



משלמים על ייחודיות



ואולם מי שחשב שקנייה דרך האינטרנט ישירות מהיצרן תחסוך לו כסף, עשוי לטעות. מאחר שמדובר במוצרים שממותגים מראש כמוצרי איכות, לא פעם המחירים גבוהים יותר מהמחירים של מוצרים תעשייתים שמיוצרים בייצור המוני.



גליה אגייב, מקונדיטוריית גליה בירושלים, מוכרת את המוצרים ישירות בקונדיטוריה שלה או דרך אתר האינטרנט שהקימה. אגייב מסבירה כי "איכות המוצרים של המקום, אינה מאפשרת חיי מדף ארוכים. לפיכך, המוצרים מתאימים יותר למי שמעוניין בהזמנה של מוצרים טריים וייחודיים. מאחר ששיווק המוצרים לרשתות השיווק כרוך בהוצאות לצורך אחסון מיוחד ושינוע, ניתן לומר כי שיטת השיווק הישירה חוסכת לצרכן וליצרן עלות נוספת של לפחות 10%. מצד שני, המוצרים בקונדיטוריה יקרים יותר מאלה הנמכרים ברשתות השיווק בשל איכותם ואופן אחסונם".



גם ליהי רוזנברג-טובול, בעלת מותק בוטיק סוכר, שמחירי העוגות המעוצבות שלה מתחילים ב-350 שקל, טוענת שעבור מוצר ייחודי הצרכנים מוכנים לשלם: "אני מספקת חלום, פנטזיה. השילוב בין טכניקות ייחודיות, חומרים מעולים וסטנדרטים שנרכשו בחו"ל ומיושמים כאן".



"ברשתות השיווק בקבוק טוב של שמן זית 750 מ"ל יעלה יותר מ-50 שקל", אומר שפירא. אנחנו מוכרים 2 ליטרים ב-99 שקל, או 18 ליטר ב-750 שקל, שבכמות כזו מדובר ב-40 שקל לליטר".



גם בשוק האיכרים המחירים במכירה הישירה יוצאים משתלמים. לדוגמה, קופסה של פטל טרי מהמשק של עמי ברקוביץ' נמכר בשוק ב-18 שקל, בעוד שברשתות השיווק המחיר מגיע לפעמים גם ל-38 שקל. מלפפוני הטעם של איתן סגל נמכרים ברשתות השיווק במחירים הנעים בין 10 ל-12 שקל לאריזה, בשעה שבשוק המחיר הוא 8 שקלים, ועבור 2 אריזות הצרכן ישלם 15 שקל.