היריב של אנגלה מרקל ינסה לתקן את כלכלת גרמניה

ניו יורק טיימס



>> שר האוצר החדש של גרמניה, הפוליטיקאי השמרן והוותיק וולפגנג שאובל, פעל במהירות ביום ראשון כדי לבסס את סמכותו. שאובל אמר לעמיתיו ולעולם כולו כי מצבה התקציבי של הכלכלה הגדולה באירופה עגום ושיידרשו שנים כדי לתקנו.

כשהוא משתמש בבמת העיתון השמרני "ולט אם זונטאג", הזהיר שאובל כי אין כל סיכוי לאזן את תקציבה של גרמניה בארבע השנים הקרובות שבהן תשלוט קואליציית המרכז-ימין החדשה, בראשות הקאנצלרית אנגלה מרקל. "זה אוטופי להאמין שאפשר לאזן את התקציב בארבע שנים", אמר.



זאת היתה הערכה כנה וקשה, בעלת טון שונה לחלוטין מזה של פר שטיינברוק הסוציאל-דמוקרט, ששימש שר אוצר בקואליציה היוצאת של מרקל. ההערכה גם הצביעה על כוונתו של שאובל, שבגיל 67 הוא החבר המבוגר ביותר בממשלה המורכבת משמרנים ומפלגת הדמוקרטיים החופשיים התומכת בעסקים, לשחק תפקיד מרכזי בהוצאתה של גרמניה מהמיתון החמור ביותר שלה מזה 60 שנה. אף שהנתונים האחרונים מצביעים על התאוששות בביטחון העסקים, גרמניה סבלה מירידה חדה במגזר היצוא, שבאופן מסורתי הוא החזק ביותר בכלכלתה.



מינויו של שאובל היה ההפתעה הגדולה ביותר בממשלתה החדשה של מרקל, שאותה חשפה בשבת, לאחר מרתון של שלושה שבועות של משא ומתן להרכבת הממשלה ומצעה. משרד האוצר נחשב למשרד החשוב והמכובד ביותר בגרמניה, שמתגאה בהצלחתה הכלכלית מאז מלחמת העולם השנייה.



הפוליטיקאי המשפיע בגרמניה



שאובל, חבר המפלגה הדמוקרטית הנוצרית, שימש שר הפנים בממשלה היוצאת. אף שהוא מרותק לכיסא גלגלים מאז שנורה שלוש פעמים במהלך ניסיון התנקשות ב-1990, הוא הוכיח עצמו כפוליטיקאי המשפיע ביותר בגרמניה מאז איחוד המדינה באותה שנה, ושימש בכמה תפקידים בכירים בממשלותיהם של הלמוט קוהל ומרקל.



שאובל זכה לפופולריות ולשבחים לאחר שהוביל את המשא ומתן מטעם מערב גרמניה בשיחות האיחוד בינה לבין המזרח הקומוניסטי. כעת הטילה עליו מרקל את המשימה לתיקון כלכלת המדינה. התוכניות הכלכליות שעליהן הכריזה הממשלה כוללות קיצוצי מסים בסך 24 מיליארד יורו (36 מיליארד דולר), להם התנגד שאובל בטענה שאינם בני ביצוע לאור מצבה התקציבי הקשה של המדינה והאי ודאות בנוגע ליציבותם של הבנקים הגרמניים.



עם זאת, קיצוצי המסים היו התנאי להצטרפותם של הדמוקרטים החופשיים (fdp) לממשלתה של מרקל, לאחר 11 שנה באופוזיציה. מנהיג המפלגה, גידו ווסטרוול, 47, ישמש סגן הקאנצלרית ושר החוץ, תפקיד שלרוב שמור לשותף הזוטר בממשלות קואליציה.



קארל תאודור זו גוטנברג, 37, המנהיג הצעיר של מפלגת האיחוד הנוצרי הבווארית, שותפתה של מפלגת הנוצרים הדמוקרטיים של מרקל, יעבור ממשרד הכלכלה לתפקיד שר ההגנה. הוא הכיר בכך שאין זו משרה קלה, לאור האתגרים הביטחוניים והמדיניים באפגניסטאן, שנוכחותם של חיילים גרמנים בה נחשבת ללא פופולרית בקרב המצביעים.



ואולם השר שיהיה באור הזרקורים יותר מכולם הוא שאובל. בראיון ל"ולט אם זונטאג" הבהיר כי גרמניה לא תוכל לצאת מחוזקת מהמשבר הפיננסי "ללא רפורמות מבניות משמעותיות". האחת, אמר, היא רפורמה מקיפה במערכת הבריאות, אותה מתכננת הממשלה להשלים עד 2011. מה שפחות ברור הוא יכולתה של הממשלה להוביל רפורמות בבנקים האזוריים, שבריאותם הפיננסית מוטלת בספק ושעדיין זוכים לסובסידיות גדולות מהממשלה.



בלי חובות לדור הבא



כבר כיום מחזיקה גרמניה בגירעון תקציבי של 4.6% מהתמ"ג - יותר מהרמה המותרת לפי כללי האיחוד האירופי, שהיא 3%. עם זאת, יש סימנים שלפיהם כלכלת גרמניה מתחילה לתפוס תאוצה. היא צפויה לצמוח ב-1.3% ברבעון הרביעי של 2009, לאחר שהידרדרה ב-5.9% ברבעון השני לעומת הרבעון המקביל ב-2008.



על אף ששיעור האבטלה בגרמניה, 8.1%, נמוך מהצפוי, הנתון מיוחס בעיקר להרגלן של חברות גרמניות לקצר את ימי העבודה, כשהמדינה מספקת פיצוי מסוים על השכר שהפסידו. כלכלנים הזהירו כי ללא התאוששות קרובה, רבות מתוכניות הממשלה יסתיימו וחברות ייאלצו לפטר עובדים.



במהלך המשא ומתן הקואליציוני, שהיה קצר יחסית, התבטא שאובל בחריפות נגד קיצוצי המסים שדרשו הדמוקרטים החופשיים. הוא טען, עוד לפני הבחירות, כי גרמניה אינה יכולה להמשיך ללוות כספים ולהעביר חובות גדולים יותר ויותר לדור הבא. לבסוף נאלצו הדמוקרטים החופשיים להתפשר על קיצוצי מסים בסך 24 מיליון יורו - 10 מיליארד יורו פחות מדרישתם המקורית.



שאובל נחשב פעם למועמד הסביר ביותר לרשת את קוהל כקאנצלר, אך שאיפה זו לא התממשה לאחר שקוהל הובס בבחירות ב-1998 על ידי גרהרד שרדר הסוציאל דמוקרט. לאחר התבוסה הן קוהל והן שאובל, אז מנהיג מפלגת הנוצרים הדמוקרטיים, הסתבכו בפרשיית שחיתות שכללה גיוס כספים בלתי חוקי לטובת המפלגה. מרקל ביקרה באופן פומבי את המעורבים בפרשה, במהלך שאיפשר לה להשתלט על הנהגת המפלגה ובכך לסכל את סיכוייו של שאובל להפוך לקאנצלר.



ב-2004 סירבה מרקל לתמוך במועמדותו של שאובל למשרת הנשיא. ואולם למרות העוינות ביניהם, היא צירפה אותו לממשלתה ב-2005 וכעת העניקה לו את התפקיד הבכיר ביותר בממשלתה.