וול סטריט חוגגת - והביקוש לחשפניות עולה

אדוארד נורוויק, שמנהל את מועדון החשפנות "סקורס" השוכן בפאתי מנהטן, לא הרחק מנהר ההדסון, לא מתרגש מהמשבר הכלכלי. לדעתו, אין כל קשר בין המציאות לבין הדיווחים בתקשורת. לראיה, הוא מציג את הנתונים: העסקים במועדון שלו טובים בהרבה מכפי שציפה כשפתח אותו במאי השנה, בהשקעה של מיליוני דולרים.

"זה המיתון החמישי שעברתי", אומר נורוויק, שמנהל מועדון יוקרתי המושך אליו אנשי עסקים רבים. "ראיתי כבר כמה וכמה קריסות של הבורסה. ומה קרה בסוף? הכל הסתדר. אנחנו חיים במדינה חזקה, ופרט לכך, במנהטן יש הרבה כסף. היא לא שיקגו או חיפה. אם אתה חי מספיק, אתה יודע שכל משבר הוא זמני ושהכל יחזור למקומו בשלום.

"הבנקים חזרו לעשות כסף, הבורסה חוגגת, המסעדות מתמלאות. גם המועדון שלי משתתף בחגיגה. אני לא יכול לומר שהמפולת בוול סטריט ובשוק האשראי לא השפיעה עלינו. במועדון החשפנות השני שלנו, "פנטהאוז", היתה ירידה במספר המבקרים - אבל בסך הכל המצב שלנו היה טוב הרבה יותר מזה של ענפים אחרים. זה בהחלט לא מפתיע - כך היה גם בתקופת השפל הגדול בשנות ה-20 של המאה שעברה. ענפי השעשועים, כמו הקולנוע, פרחו באותה תקופה. בימים קשים, אנשים צריכים להתבדר ולשכוח את הצרות שלהם. בזמנים טובים הם באים לחגוג את העובדה שעשו כסף. מה שאנחנו עושים לא שונה בהרבה ממה שעושה חברת דיסני: הם מציעים בידור ושעשועים - וגם אנחנו".

נורוויק אמנם מצהיר שהמצב לא רע, אבל אי אפשר להתעלם מכך שוול סטריט ספגה בשנה האחרונה מכה קשה. מנהלי ההשקעות לא היססו לכלול את הביקורים במועדונים כאלה בחשבון ההוצאות שלהם, ואף אירחו בהם לקוחות. לפעמים אפילו ערכו בהם מסיבות של החברה. המשבר חולל מהפך גם בתחום הזה: כיום, בנקאי השקעות שרוצה לארח עמית לעסקים במועדון חשפנות ייאלץ לבקש אישור כדי לקבל אחר כך החזר על ההוצאה - ולא בטוח שיקבל.

נורוויק נמצא בתחום כבר עשר שנים. הוא התעסק במסעדות, במועדונים, בקייטרינג ועוד. "אנחנו מביאים לכאן את הנשים הכי יפות, את האלכוהול הכי טוב, את משחקי הספורט הכי טובים באמצעות מסכי הטלוויזיה - ובינינו, מה עוד גבר צריך? כשהלקוחות מגיעים אלינו, הם מקבלים חשבון מפורט. הם יודעים עבור מה הם משלמים. אנחנו רוצים שהלקוחות יחזרו אלינו".

בעשר השנים האחרונות פועלת עיריית ניו יורק ביתר שאת נגד מועדוני החשפנות בעקבות הביקורת הציבורית שנמתחה עליהם והעובדה שהם נהפכו למוקד משיכה לעבריינים. עם זאת, החוק לא אוסר על הפעלתם. בעירייה החליטו לשנות כיוון: רישיונות ניתנו רק למועדונים המרוחקים ממרכז העיר, שאסור להם לפעול באזורי מגורים וסמוך לבתי ספר. התוצאה היתה ירידה במספר המועדונים במרכז העיר.

מועדון סקורס המחודש, שנפתח בראשונה בשנות ה-90, שופץ ונפתח מחדש במאי האחרון, משתרע על פני 1,000 מ"ר. הקירות מצופים בבדי קטיפה, הכורסאות מרווחות ועל השולחנות הקטנים מונחות כוסות שמפניה. יש בו שלוש במות שעליהן רוקדות הנשים ריקודים ארוטיים, ואגב כך הן משילות את בגדיהן ונותרות רק בבגד תחתון זעיר. לאחר מכן הן מסתובבות באולם ומנסות לצוד לקוחות. המחיר לריקוד פרטי הוא 20 דולר לשלוש דקות בממוצע. הגברים, רבים מהם לבושים בחליפות, מעניקים להן בדרך כלל תשר נוסף. חלקם מבקשים לשכור את אחד מ-19 החדרים הפרטיים במועדון, המיועדים לבודדים או לקבוצות, תמורת 600 דולר לשעה. מה קורה שם? זה עניינם הפרטי. נורוויק מבהיר שסקס אסור: "זה בניגוד לחוק".

חלק לא מבוטל מהלקוחות הם אנשי וול סטריט ואנשי עסקים מבוססים אחרים. יש בהם גם מפורסמים מתחומים שונים. כדי לשמור על פרטיותם, יש למועדון כניסה צדדית שממנה מובילים את האח"מים לחדר פרטי. כשאנחנו שואלים את נורוויק כמה כסף מוציא מבקר ממוצע, הוא מסרב להשיב. "יש כאלה שיסתפקו בריקוד ב-20 דולר ובמשקה", הוא אומר. "אחרים יכולים להוציא רבבות דולרים בלילה".

כחלק מחוויית התענוגות שהם מציעים ללקוחות, החליטו בעלי המועדון לפתוח בו מסעדת יוקרה, "רוברטס סטייק האוס". השף המנצח על המלאכה הוא וויל סאברס, שעבד במסעדות ידועות בעיר כמו "לה סירק", "לה קוט באסק" ו"אוריאול". אנחנו אכלנו שם סלמון ומחית תרד שהיו תענוג לחיך. גם הקובלר - עוגת אפרסקים עם גלידת וניל, היתה מצוינת. "לאף מועדון ג'נטלמנים אין מסעדה ברמה כזו", אומר נורוויק. אפשר לבקש מאחת העובדות להצטרף אליכם לארוחה כדי לשוחח או כדי שהיא תרקוד. יש שיעדיפו לצפות במשחק ספורט בטלוויזיה. כשביקרנו במועדון, צפו רבים מהלקוחות באלכס רודריגז ובדרק ג'יטר, שחקני קבוצת הבייסבול הינקיז.

מדי לילה עובדות בסקורס 35-45 חשפניות. אם הביקוש גדול, המספר יכול להגיע ל-50-60. גילן נע בין 21 ל-30. נורוויק אומר שדווקא בימים קשים אלה, עוד ועוד נשים רוצות לעבוד בתחום הזה. "הביקוש לעבוד אצלנו גדול הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים להציע".

מדי פעם מקיים נורוויק אודישנים כדי לאתר עובדות חדשות. "אנחנו מחפשים בחורות יפות", הוא אומר. "הן יודעות שאם יופיעו אצלנו הן ירוויחו הרבה כסף, מאות ואלפי דולרים ללילה. כמה בדיוק? אני לא יכול להגיד. תעשה חשבון - כל משמרת שלהן נמשכת שבע שעות. על כל ריקוד פרטי הן מקבלות 20 דולר, לפני התשר".

פאריס (שם בדוי) יפהפייה תמירה בת 25, מספרת שנולדה בצרפת. היא עבדה כמזכירה בחברות שונות בוול סטריט, והתחילה לעבוד במועדון לפני כשלושה שבועות. בינתיים היא מרוצה. "עבדתי עם בנקאי השקעות, ושמונה שנים אתם היו די והותר", היא מספרת. "אין לי בעיה להתפשט. אני במקור מצרפת, ושם אין בעיה ללכת חשופת חזה, בחוף למשל. אם אני יכולה לעשות מזה גם כסף - הכל בסדר.

"הגברים כאן מתייחסים אלי בכבוד. האמת היא שבוול סטריט לא התייחסו אלי טוב יותר. חלק מהם היו נוקשים כלפי והטרידו אותי מינית. כאן אני זוכה לכבוד ולהגנה. אני אוהבת לרקוד והכסף טוב. נשים אוהבות להרגיש נחשקות".

אתנה, שמתגוררת בברוקלין, נולדה בבלרוס. כנערה היא עסקה בהתעמלות, אבל כשהתבגרה היה לה ברור שלא תוכל להצליח בגדול. "חשבתי לנצל את היכולות שלי כדי לרקוד", היא נזכרת. "אני חיה עם בן זוג שבע שנים, וכשהיו לו בעיות בעבודה מצאתי את המשרה כאן. הוא בהחלט לא אוהב את העבודה שלי. אעבוד עוד שנה וזהו, כי די נמאס לי.

בנות שיודעות לעבוד נכון יכולות להרוויח 400-800 דולר ללילה. כשהמצב הכלכלי היה טוב יותר, אפשר היה להרוויח כפול. התחרות כיום הרבה יותר קשה. יש הרבה יותר בנות שרוצות לעבוד, בעיקר מהגרות ממזרח אירופה ומדרום אמריקה וצעירות אמריקאיות שעזבו את הבית ומחפשות תעסוקה. הדעה שלי על הגברים הרבה יותר ביקורתית כיום. מה שמעניין אותם זה דבר אחד - סקס. זה הופך אותי לחשדנית כלפיהם".