לאחר 75 שנה - מחירי המלט בישראל יורדים

מאת ענת ג'ורג'י
כאילו במנותק מהתרדמה שבה שרוי שוק הנדל"ן, סוערות הרוחות בענף המלט. מתחום
סגור ומנותק הנשלט בידי גוף מונופוליסטי אחד נהפך ענף המלט מוקד למאבקים קשים בין היצרנית המקומית נשר ליבואנים; המאבקים כוללים חקירות במשרד התמ"ס, האשמות בדבר הפחדת לקוחות ושביתות עובדים מתוקשרות.



המאבק הגיע לשיאו בשבועות האחרונים, כאשר בנשר טענו כי חברת לפארג' (Lafarge) הצרפתית, יצרנית המלט הגדולה בעולם, מייבאת מלט לישראל מירדן ומרומניה במחירי היצף. נשר פנתה למשרד התמ"ס בדרישה לפתוח בחקירה לבירור העניין. לפארג', מצידה, הכחישה את ההאשמות נגדה וגרסה כי נשר מנסה בכל דרך לעצור את יבוא המלט לישראל, כדי להמשיך ולשלוט בשוק, באמצעות הפחדת לקוחות ועל ידי הפעלת לחצים פוליטיים. לפארג' הגישה תלונה לממונה על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום, ולפיה נשר מענישה לקוחות הרוכשים מלט ממקורות אחרים.



לפארג' אף העבירה לתמ"ס רשימה ובה שמות של חברות שנשר סירבה בשבוע האחרון לספק להן
מלט.



הנהלת נשר רואה את הדברים אחרת. מבחינתה, האירועים האחרונים הם נדבך נוסף במערכת
קשיים שאיתם היא נאלצת להתמודד בשנתיים האחרונות, מערכת שכבר הביאה לפיטורי
עובדים ולהשבתת קווי ייצור. מאז הקמתה ב-1925 נהנתה החברה מרווחים גבוהים
ומתנאי עבודה נוחים מאוד כתוצאה מהיותה ספק כמעט בלעדי. נשר, הנמצאת בבעלותה של
כלל תעשיות שבשליטת משפחת רקנאטי (75%) וחברת CRH האירית (25%), הוגדרה כמונופול הנובע מעלויות הייצור הגבוהות, ונהנתה לפיכך מגיבוי ממשלתי.



בהתאם לכך שלטה נשר ללא עוררין בענף המלט, דבר שאיפשר לה לשמור על רמת מחירים גבוהה, אם כי בפיקוח משרד התמ"ס, ועל תנאי אשראי נוקשים. לטענת מקורות בהתאחדות הקבלנים, החברה דרשה תשלום במזומן ולעתים אף מראש. כמו כן שיווקה מלט בתנאי אספקה נוחים מאוד מבחינתה, וזאת באמצעות שותפות ושליטה עקיפה בחברות לשינוע מלט. שליטה זו הגיעה לשיאה במחצית הראשונה של שנות ה-90, כתוצאה מהפריחה שהיתה באותה עת
בענף הנדל"ן.



בשנים האחרונות, לצד הירידה בהיקפי הבנייה ובשיווק לשטחי הרשות כתוצאה מהמשבר ביחסים עם הפלשתינאים, הצטמצם הביקוש למלט. לפי הערכות, בארבע השנים האחרונות נרשמה ירידה של כ-30% באספקת מלט לשוק הישראלי, וב-2001 נרשמה ירידה בשיעור דומה גם באספקה לרשות הפלשתינית; בעקבות זאת פיטרה החברה 150 עובדים קבועים ב-2001, כ-20% ממצבת כוח האדם שלה.



בעוד שהמיתון בנדל"ן והנתק עם הרשות נתפסו כגזירת גורל, החליטה נשר להיאבק ביבואנים. לגרסת מנכ"ל נשר, יצחק דוידי, החברה אינה מתנגדת ליצירת תחרות בענף, אך התחרות הקיימת היום אינה הוגנת, ויש בה פגיעה ממשית בחברה שהשקיעה חצי מיליארד דולר בהקמת מפעל משוכלל ברמלה לייצור מלט. לפי דוידי מציעים היבואנים ללקוחות מחירי היצף הנמוכים מהמחיר שבו היא מוכרת. דוידי אומר שנשר אינה מסוגלת להציע מחירים כאלה, בגלל הוצאות קבועות גבוהות שבהן היא נושאת.



מבחינתם של היבואנים מהוות השנתיים האחרונות נקודת מפנה מפתיעה. לדבריהם, במשך שנים הצליחה נשר באמצעות הפעלת לחצים שונים על הממשלה ועל הלקוחות למנוע יבוא מלט לישראל. היבואנים אומרים שלמרות המיתון בנדל"ן והנתק עם הפלשתינאים, ענף המלט ממשיך להיות רווחי מאוד, משום שהשוק משווע לתחרות.



ראשית יבוא המלט
ראשיתו של יבוא המלט לישראל היא לפני שנתיים, כאשר לפארג' התחילה לייבא מלט מירדן. החברה הקימה את סי אנד אל (צמנט ישראל), ומחזיקה בה בחלקים שווים עם חברת כימוביל. בד בבד החלה לב בראון קומודיטיז לייבא מלט מטורקיה.



תחילה היה היבוא שולי, כ-2%, ואולם בשנה האחרונה גבר היבוא והוא תופס כיום כ-20%-15% משוק המלט. סי אנד אל, למשל, מייבאת לישראל כ-25 אלף טונות מלט בחודש, מכירותיה ב-2001 הסתכמו ב-93 מיליון שקל. ההיקף הכולל של מלט בישראל נאמד היום ב-5-4.5 מיליון טונה בשנה.



לגרסת היבואנים, התחרות הועילה מאוד לענף והיטיבה עם הלקוחות. לדברי מנכ"ל סי אנד אל, יוסי בנטוב, בשנתיים האחרונות השקיעה החברה 15 מיליון שקל בבניית מסופי מלט וציוד לפריקת מלט בנמל אשדוד. בנטוב אומר שבתקופה זו מחיר המלט ירד והאיכות - גם של המלט שנשר מייצרת - עלתה.



"ארבעה חודשים לאחר שהתחלנו לפעול, התיר התמ"ס לנשר להעלות את מחיר המלט ב-13%, אך הם לא עשו זאת משום שלראשונה היתה תחרות", אומר בנטוב. "עד מארס 2001 ירד מחיר המלט ב-12% נוספים. שוק המלט בישראל מגיע ל-5 מיליון טונות בשנה, לא כולל השוק הפלשתיני, כלומר מחזור של 300 מיליון דולר בשנה. לפיכך ההוזלות מגיעות לכיסו של כל ענף הבנייה בישראל".



לדברי בנטוב, עלויות ייצור המלט עבור נשר נאמדות בין 15 ל-18 דולר לטונה, והמחיר שהיא גובה היום, לאחר ההוזלות, נאמד ב-50 דולר לטונה, שמשמעם רווחים גבוהים מאוד. בנטוב אומר שמחירי ייצור המלט זהים גם ברומניה, טורקיה וירדן, אך יש להוסיף להם גם כ-20 דולר לטונה עלויות הובלה.



דוידי מאשר כי בשנתיים האחרונות המלט הוזל בשיעור של כ-12%. לדבריו, הסיבה לכך אינה קשורה בתחרות, אלא בסיכום עם משרד התמ"ס והממונה על ההגבלים העסקיים, שהושג ביולי 1998.



באותה עת, לאחר שנבדקה יעילות החברה, הוחלט על הורדת מחירים מיידית של4.5%-4%. הדבר נבע מהקטנת עלויות הפקת החומר שהתאפשרה כתוצאה מהתייעלות בחברה וממעבר לחומרים יבשים. בנוסף הושג הסדר בין נשר למשרד האוצר והממונה על ההגבלים העסקיים, שלפיו יופחתו בהדרגה מחירי המלט, בניכוי התייקרות חומרי הגלם עד ליולי 2002.



דוידי אומר כי התחרות המתנהלת כיום אינה מסייעת לענף, אלא עלולה לפגוע בו בטווח הארוך. בשלב זה, אומר דוידי, מדובר בפגיעה ממשית בנשר. לדבריו, נשר מסוגלת לייצר כ-7 מיליון טונות מלט בשנה.



לאורך השנים עמד היקף הביקוש על כ-7-6 מיליון טונות מלט, ואולם בשנים האחרונות נע הביקוש סביב 4.5 מיליון טונות. לפי דוידי, המצב ברומניה, ירדן וטורקיה דומה, אלא שבעוד שנשר אינה מייצאת מלט, מדינות אלה מצאו פתרון נוח ביצוא לישראל.