ביהמ"ש הצהיר: תביעתו האישית של פסי גולדנברג כנגד המנהל המיוחד של מולטימדיה קיד עו"ד דן פרידמן הוגשה באופן בלתי חוקי

שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, ורדה אלשייך, הכריעה אתמול בסכסוך המתמשך בין המנהל המיוחד של חברת מולטימדיה קיד, עו"ד דן פרידמן, לבין מי שרכש את פעילותה בהליכי הפירוק ומי שהיה אף בעבר מבעליה, פסי גולדנברג. השופטת הורתה על מחיקת התביעה האישית שהגיש גולדנברג כנגד פרידמן ואף מתחה ביקורת חריפה על התנהלותו של גולדברג בפרשה והטילה עליו הוצאות בסך 35 אלף שקל.



חברת אודיו טים, בבעלות פסי גולדנברג ועובדי חברת מולטימדיה קיד לשעבר, רכשה את פעילותה של חברת מולטימדיה קיד שנקלעה לקשיים ונכנסה להליכי פירוק. בין בעלי המניות של מולטימדיה קיד היה גם דוד רובנר, מנכ"ל אי.סי.איי לשעבר, וגם בינו לבין גולדנברג התפתח מאבק שהגיע אף להגשת תלונות במשטרה.



מכל מקום, לאחר שאודיו טים רכשה את פעילות החברה מהמפרק הזמני תמורת 310 אלף דולר, התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות שבסופן הגיש גולדנברג תביעה אישית נגד פרידמן על סך 3.2 מיליון שקל, בטענה כי בתפקידו כמפרק זמני של החברה הוא הפר את הסכם המכירה של פעילות מולטימדיה קיד, ובכך גרם לה נזק.



בעקבות התביעה פנה עו"ד פרידמן לביהמ"ש וביקש לסלק אותה על הסף. לטענתו, עצם התביעה ונסיבות הגשתה עולות בגדר מעשה הטרדה משולל תום לב העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. עוד טען פרידמן כי התביעה הוגשה על ידי גולדנברג מבלי שביקש לכך את אישורו של ביהמ"ש המפקח על הליכי הפירוק ומבלי לידע אותו על כך, ודי בכך כדי לסלקה על הסף.



פרידמן הוסיף בבקשתו כי התביעה שהוגשה ע"י גולדנברג באמצעות עו"ד יורי נחושתן והפעולות שקדמו לה, בהן הגשת תלונות שווא כנגדו למשטרה וליועמ"ש, נועדו להרפות את ידיו ולמנוע בדרך זו בירורם של "חשדות כבדים" שהועלו בפניו בקשר לפעילותו של גולדנברג בחברת מולטימדיה קיד ומתוך הערכות "ליום פקודה", בו אפשר ותוטל עליו חבות לשלם כספים לקופת הפירוק.



השופטת אלשייך קובעת בהחלטתה כי החוק קובע במפורש שכל הליך כנגד חברה שבפירוק יעוכב מרגע שניתן צו פירוק אלא אם התקבל היתר מיוחד לכך מבית המשפט של פירוק. היתר שכלל לא נתבקש במקרה זה.



השופטת דוחה את טענות גולדנברג כי התביעה מכוונת באופן אישי כנגד פרידמן ולפועלו שלא במסגרת תפקידו כמפרק, וקובעת שהתביעה הוגשה כנגד המפרק הזמני בעילות של הפרת חוזה ביניהם לבין פרידמן בתפקידו כמפרק זמני והנזקים שנגרמו להם מכך.



לפיכך, קובעת השופטת, חלה על המקרה ההלכה הפסוקה שאין לתבוע מפרק אישית במסגרת תביעה חוזית אלא אם התחייב אישית כצד לחוזה או כערב לו, וזאת גם אם מיוחס למפרק חוסר תום לב בביצוע החוזה.



די בכך, קובעת השופטת, כדי לקבוע כי התביעה שהוגשה נוגדת את הדין ודינה להימחק על הסף. "אומנם אין בית המשפט של פירוק יושב כערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי, אולם אין כל מניעה שיצהיר לבקשת מפרק על הדין שחל ומצוי בתחום מומחיותו המיוחדת וזאת במיוחד בסוגייה קרדינלית ורבת חשיבות כמו הטלת אחריות אישית על פקיד בית משפט אשר הוא עצמו מינה לתפקיד", מוסיפה השופטת.



"פשיטא של דבר הוא כי התביעה, בנסיבות אלה, כלל נכנסה לשערי ביהמ"ש המחוזי בדרך לא חוקית", מוסיפה אלשייך.



השופטת אף דוחה את טענתו של גולדברג כי בית המשפט של פירוק לא מוסמך לדון בעניין הבקשה היות שמדובר בעניין התלוי ועומד בפני ערכאה אחרת.



על כך אומר השופטת: "דומה כי המשיבים מבקשים להימצא נשכרים מעוולתם הם: ראשית הם פותחים הליך אזרחי שלא כדין, בלא לבקש היתר מבית המשפט של פירוק וזאת על אף הוראות מפורשות בעניין זה בחוק ובפסיקה. לאחר מכן, הם טוענים בפני הערכאה המוסמכת, בית המשפט של פירוק, כי בשל צעד זה שלהם מנוע הוא מלדון בבקשה וזאת כי העניין תלוי ועומד בפני ערכאה אחרת! טענות מעין אלו טוב היה אלמלא באו לעולם כלל ועיקר".



לאור כל זאת מקבלת השופטת את בקשתו של פרידמן ומצהירה כי לפי הדין החל, התביעה שהגיש גולדנברג לבית המשפט המחוזי הוגשה שלא כדין ודינה להימחק על הסף. אך משום שבית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על ביהמ"ש המחוזי הוא אינו מוסמך לתת סעדים אופרטיוויים בכל הנוגע לתביעה גופה חוץ מאשר ההצהרה הזו בלבד. (פש"ר 1987/00)