היטל יעיל - ומושחת

>> רבים נוטים לשכוח, אבל היטל בצורת אושר בישראל כבר ב-30 באוקטובר 2008. היה זה היטל בשיעור של 4.2% מתעריף החשמל, שבו חויב הציבור הישראלי בשל הבצורת המסתמנת בכושר ייצור החשמל לקראת עונת הקיץ האחרונה.

במשך שנים פיגרה חברת החשמל בלוחות הזמנים להקמת תחנות כוח חדשות, וכשהגיע משק החשמל אל קצה יכולתו לענות על הביקושים לחשמל - נדרש הציבור להכניס שוב את היד לכיסו, ולממן תוכנית חירום מנופחת, יקרה והרסנית לתחרות במשק החשמל.



אף לא ח"כ אחד נזעק אז ממקומו כדי להגן על האינטרס הציבורי, לתמוה על פשר המהלך או לבקש בירור אודות נסיבות אישורו. זאת, משום שאף ח"כ לא היה מעוניין אז בהתאבדות פוליטית. בית הקברות של הפוליטיקה הישראלית הרי מאכסן כבר כמה ח"כים שהעזו לצאת נגד המונופול החזק במדינה, ובכלל, מוטב לתקוף פרופ' נחמד ולא מזיק העומד בראש גוף עלום בשם "רשות המים", מאשר לפגוע חלילה במשלח ידו של ועד עובדי חברת החשמל.



מתברר שהיה מי שהביט היטב בהליך אישור היטל הבצורת הראשון והפיק ממנו תובנות תועלתניות. במשרד האוצר וברשות המים הבחינו לפני כחצי שנה במצוקה שבפניה עומד משק המים לקראת הקיץ האחרון, לאחר שנים של הזנחת תשתיות המים בידי השלטון המרכזי, המקומי ושלוחותיהם. כפי שלמדו רק כמה חודשים לפני כן, החליטו באוצר וברשות לבוא לציבור ובמבע חסר אונים המלווה בידיים פשוטות לצדדים, לומר: "אין מים, אין ברירה" - ולקדם היטל בצורת שני. ב-15 ביולי אושר בוועדת הכספים חוק המחייב את הציבור בתוספת של 20 שקל עבור כל קוב מים שיצרוך בית אב מעבר למכסה חודשית מסוימת.



אלא שכאן חלה תפנית במתווה המוכר. במקום שהכסף הנגבה מהציבור יוזרם חזרה למשק המים - כפי שההיטל בתעריף החשמל מושקע בתוכנית מזורזת להקמת תחנות כוח חדשות - החליט האוצר לחמוס את תקבולי ההיטל לקופת המדינה. כלומר, במקום למלא את החסר בהשקעות הנדרשות במשק המים הלאומי, או לקדם תוכנית לצמצום הדלף בצנרת המתפוררת של הרשויות המקומיות או להבטיח מענק הקמה ליזמיות ההתפלה - כך שמחיר המים המוצע במכרזים יירד - החליטו באוצר להותיר את המציאות הקשה במשק המים ולהעביר את הכספים העודפים שנגבו כתוספת תקציבית למשרד הביטחון, למשל, או כאתנן למפלגות סקטוריאליות אלה או אחרות.



היטל הבצורת, ובעיקר ההד הציבורי סביבו, עשו את שלהם כבר לפני שאושר החוק. צריכת המים הציבורית פחתה ב-10%-15% והציבור מכיר אט-אט בחשיבות החיסכון ובעלות הצריכה החזירית. אלא שלא בכך תסתכם השפעתו של המהלך הפגום מוסרית. מהלך שמטיל מס שרירותי עטוף כסות משברית, המחפה על מחדלי שלטון ארוכי שנים, ומותיר אותם בלא תיקון - לקראת היטל הבצורת השלישי שממתין כבר לתורו באיזו מגרה.