>> כמעט יובל שנים עמד מסך ברזל בין "מזרח" ל"מערב", שנלחמו ביניהם מלחמה קרה ומעצבת פני עולם. נפילתה של חומת ברלין ב-9 בנובמבר 1989 היתה אחד האירועים המכוננים של דורנו - מבחינה פוליטית, תרבותית, חברתית וגם כלכלית - תחילתו של אחד מגלי הגלובליזציה הגדולים בהיסטוריה. במלאת 20 שנה לאירוע זה, מביא themarker ניתוח נרחב של התהליכים שהביאו לשינוי האדיר בכלכלה העולמית ובכלכלת ישראל, ומציג את תמונת העולם אז ועכשיו, ואת הסיפורים שמאחורי המספרים.
בשנה שבה נפלה חומת ברלין האטה הכלכלה העולמית את מהלך צמיחתה ל-3%. המדינות המפותחות - צפון אמריקה, יפן ומערב אירופה - הניבו 65% מהתוצר העולמי הכולל, וצמחו בקצב של 3.5%. הגוש הקומוניסטי צמח בקצב של 0%-2% והניב 23% מהתוצר העולמי. הכלכלות המתפתחות סבלו מאינפלציה של 100% בממוצע ומצמיחה דלה. היקף היצוא העולמי היה פחות משליש מהיקפו כיום. התמ"ג לנפש - אמת המידה לחישוב עושרם של תושבי העולם - היה קטן ב-40% לעומת כיום, במונחים ריאליים.
פתיחת הגבולות בין מערב למזרח אירופה שילחה גלים עזים של שינוי בעולם, במאזני הכוח הגיאופוליטיים ויותר מכך. חשיבות הכוח הצבאי פחתה ולעוצמה כלכלית נודעה חשיבות אסטרטגית גדולה יותר. השינוי הכלכלי העצום הביא לפתיחה של גבולות סחר ועבודה: נפילת הקומוניזם במזרח אירופה טרפה את הקלפים של כלכלת "העולם השני", שסבלה מעשרות שנים של פיגור אחר כלכלת "העולם הראשון" (ראו עמ' 22); נפתח פתח לאיחודה האפשרי של אירופה מבריטניה במערב ועד טורקיה במזרח; ובמזה"ת דרך כוכבו של ענף ההיי-טק בישראל, שנאבקה באינתיפאדה לאחר שיצאה מעשור של היפר-אינפלציה.
1989 סימנה גם את תחילת התעוררותן של רבות מכלכלות "העולם השלישי". סין, האוטוקרטיה הקומוניסטית האחרונה, אומצה לחיקו של הממסד הכלכלי והפוליטי העולמי, ותוך 20 שנה נהפכה מאחת הכלכלות העניות בעולם למעצמה עולה, שמובילה בתחומים רבים על פני ארה"ב ואירופה (ראו עמ' 24). רבות משכנותיה של סין בדרום מזרח אסיה ביצעו רפורמות מרחיקות לכת כדי לסגור את הפערים מול המערב, כשבין הבולטות שבהן נמצאות הודו ודרום קוריאה. ההגדרות של "מזרח" ו"מערב" השתנו. האיחוד האירופי שנולד לאחר נפילת החומה התרחב מ-15 ל-27 מדינות, שמתוכן 16 גם משתמשות במטבע אחיד, היורו.
הגלובליזציה - מונח שנטבע ב-1944 (ראו עמ' 14), נהפכה לכוח מוביל ששינה את פני הסחר העולמי, התנהלות שוקי ההון וזרימת ההשקעות. הגלובליזציה שינתה את פני שוק העבודה העולמי, וכפי שהראה המשבר האחרון, גם את מוסדות השלטון והפיקוח. רבים האשימו את הגלובליזציה של שוקי ההון באחריות להתפשטותו המהירה של המשבר הפיננסי של 2007-2008. טענה זו נכונה ברובה, ואולם יש לזכור כי גם בשנות ה-30 של המאה ה-20, לפני הולדת התקשורת האלקטרונית, המשבר הכלכלי היה חובק עולם. במשבר האחרון סיפקה הגלובליזציה את היכולת לבצע פעולות מתואמות במאמץ לבלום את המשבר. ב-8 באוקטובר 2008 הורידו הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם את הריבית בבת אחת, במהלך שהיה נחשב בלתי נתפש 20 שנה קודם לכן. הממשלות העולמיות התכנסו שוב ושוב כדי לדון באמצעים הנכונים למניעתו של משבר נוסף.
אמנם רבים נפלו בבמהלך השנים בצד הדרך ולא רכבו על גל ההצלחה של הגלובליזציה (ראו עמ' 24). כמו ביישומה של כל אידיאולוגיה, קשה להימנע מפגמים. כישלון סבב שיחות דוחא ב-2001-2008 - שנועד לאפשר למדינות חלשות יותר להשתתף בפירות הגלובליזציה ולמנוע אפליה נגדן - הוא אחד הביטויים של פגמים אלה, שבשחר עשור חדש נקווה שיתוקן. אחרי הכל, מהפכה חסרת שפיכות דמים כמו זו שנפתחה עם נפילת החומה, יכולה רק לעורר תקוות שהעולם יכול להשיג הרבה יותר.
העולם נפתח לרווחה
מאת דפנה מאור
9.11.2009 / 7:02