סוף סוף הקפיצה הגדולה

1989 > כלכלה ריכוזית מהעניות בעולם



מאז 1978 נמצאת סין במעבר מכלכלה מרכזית בסגנון סובייטי לכלכלת שוק, שעדיין מבוקרת על ידי השלטון המרכזי. תוכנית החומש השביעית (1986-1990) כללה רפורמות רבות לתמיכה בצמיחה כלכלית. הליברליזציה כללה הקמת מערכת שבה במקום קולקטיבים הורשו משקי בית לחכור אדמות ולשמור חלק מהרווחים, לאחר שסיפקו את מכסת הממשל המרכזי. כמו כן, הותר העיסוק ביוזמות בתחום השירותים והייצור הקל. הרפורמות כללו גם את פתיחת סין להשקעות זרות וסחר בינלאומי. למרות התקדמותה הרבה בעשור הקודם, סין היא אחת המדינות העניות בעולם, עם הכנסה של 320 דולר לנפש (במונחים של 1986). רוב כוח העבודה מועסק בחקלאות, אך רק 11% מהאדמה מעובדת. עם זאת, חלקה של התעשייה בתל"ג גדל ב-4% בתוך שלוש שנים והגיע ל-43% ב-1987, וחלקה של החקלאות צנח ל-26%.



2009 > מעצמה כלכלית בדרך לפסגה



ליברליזציה אדירה בכלכלת סין סייעה לצמיחה מהירה, של כ-10% בשנה, שהפכה אותה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם במונחי שוויון כוח קנייה. זרימת השקעות זרות תידלקה בסין פריחה בתחומי הנדל"ן, התעשייה והפיננסים. סין התאוששה במהירות מקריסת הסחר העולמי עקב המשבר והיא בדרכה לרשום השנה צמיחה מהירה יותר מרוב המדינות בעולם, כולל שכנותיה המתעוררות באסיה.



הצמיחה בסין לוותה בהתעשרות אדירה של אלפי יזמים ומשקיעים, והתפתחותו של מעמד בינוני אמיד שמגביר את הצריכה הפרטית והופך את סין ליעד נחשק למשווקים רבים. בד בבד, ההתפתחות הכלכלית הולידה אתגרים רבים לממשל, שעדיין שולט ברוב החברות הגדולות: גלי הגירה עצומים של עובדים מהכפרים לערים, פגיעה קשה באיכות הסביבה, פערים כלכליים וספקולציות פיננסיות של מקומיים וזרים.