מתור ללחם לתור לביג-מק

>> הדבר האחרון ככל הנראה, שעניין את תושבי מוסקווה בסתיו 1989 היה נפילת חומת ברלין. עבור תושביה של הבירה הרוסית משהו מרגש בהרבה היה אמור להתרחש באותו סתיו: הסניף הראשון של ענקית המזון המהיר מקדונלד'ס, סמל הקפיטליזם והשפע האמריקאי, היה אמור להיפתח בכיכר פושקין. לא פחות מ-27 אלף בני אדם הגישו בקשה לעבוד בסניף, שנפתח לבסוף בינואר 1990 והציע משכורת התחלתית של 1.5 רובלים (2.4 דולרים) לשעה.

"כשעבדתי במכון המדעי הרווחתי 250 רובל בחודש. כעת אני מרוויח 450 רובל בחודש", אמר אז בגאווה אלכסנדר אומלצ'נקו, מדען שעבר הסבה למפקח על מוצרי החלב של מקדונלד'ס ברוסיה, למגזין "טיים". "העבודה במקדונלד'ס קשה יותר", הוסיף. "אבל היא נותנת לי הזדמנות להוכיח את עצמי".



עבור הרוסים, 1989 היתה בבחינת שיעור ראשון בגלובליזציה. ספרים שהפצתם נאסרה במשך עשרות שנים, כמו התנ"ך או ספריהם של ג'ורג' אורוול ואלכסנדר סולז'ניצין, הותרו ונמכרו במיליוני עותקים. החיקויים הראשונים של מכנסי ג'ינס מערביים, מתוצרת סין, הגיעו לשוק השחור. מכשירי וידיאו ראשונים הצליחו לעבור את גבולות המדינה, וברחבי רוסיה ערכו בעלים גאים של מכשירי וידיאו הקרנות של סרטים מערביים. כפי שציין ההיסטוריון הרוסי קונסטנטין פלשקוב, הרבה רוסים לא זוכרים היכן היו כשנפלה חומת ברלין, אך כולם זוכרים מתי אכלו את הביג-מק הראשון שלהם.



נפילתו הסופית של הקומוניזם ב-1991 אמנם העניקה לעמי ברית המועצות דמוקרטיה וחופש צרכני ואישי שכמוהו לא ידעו קודם, אך המעבר מהכלכלה הריכוזית הקומוניסטית הלא יעילה של ברית המועצות לכלכלת שוק גרמה לאסונות לא מעטים בכלכלות הגוש הסובייטי לשעבר. קריסתה הפתאומית של ברית המועצות הובילה יזמים מהירים, שלימים זכו לכינוי "אוליגרכים", להשתלט על משאביה הטבעיים של האימפריה הקומוניסטית ולעשות בהם כבשלהם, והותירה כלכלות וחברות אזרחיות במשבר, שסבלו ממחסור ואינפלציה. בכירי המפלגה ושירותי הביטחון לשעבר ניצלו את קשריהם וקרבתם לשלטון כדי להתעשר, בעוד שהאזרחים שסבלו מרעב ומחסור בימי השלטון הקומוניסטי נותרו במצב זהה, רק שבעולם הקפיטליסטי החדש היו מדפי החנויות עמוסים בכל טוב, בניגוד לימים שבהם היו צריכים לחכות שעות בתור ללחם.



קפיטליזם משולח רסן



שלטונו הפרו-מערבי של בוריס ילצין ברוסיה בשנות ה-90 ניסה לארגן מחדש את מוסדות הכלכלה הרוסית בהתאם למודל באמצעות שורת רפורמות ובתמיכת יועצים ובינלאומיים. הקרמלין הסיר את הפיקוח על המחירים, ביטל סובסידיות ממשלתיות, יצר שוקי הון ומניות, קיצץ תקציבים והוביל תהליך הפרטה מסיבי, שבמסגרתו נמכרו נכסי המדינה למשקיעים פרטיים. ה"טיפול בהלם" שהעניק שלטון ילצין לכלכלה הרוסית - כפי שתיארה אותו קרן המטבע הבינלאומית - גרם לכך שעד 1997 יותר מ-70% מהתוצר הכלכלי של רוסיה נבע מהמגזר הפרטי.



עם זאת, הקפיטליזם משולח הרסן שאימצה רוסיה הותיר את רובה המכריע של האוכלוסייה מאחור, למעט מעמד קטן ועוצמתי של אנשי עסקים. שיעור האבטלה עלה ב-1991-1997 ל-13%-15%, פערי השכר גדלו באופן חד, תוחלת החיים נפלה מ-70 ל-65 שנה, ובעקבות העוני המתגבר פרח גם הפשע המאורגן. על אף גודלה של הכלכלה הרוסית והפתיחות למערב, אופיה הכאוטי והלא יעיל של הכלכלה הסובייטית הקשה עליה לצמוח, והתמ"ג הרוסי נפל באותה תקופה ב-40%. תעשיות שלמות, שלא יכלו להתחרות בעלות הנמוכה של הייצור האסיאתי או באיכות המערבית הגבוהה בהרבה, ולא נהנו עוד מסובסידיות ממשלתיות, נמחקו.



ב-1998 שילמה רוסיה את המחיר, ולאחר שלא יכלה לפרוע אג"ח ממשלתיות בסך 40 מיליארד דולר, קרסו שוקי המניות והאג"ח עם הרובל, שאיבד 60% מערכו בתוך כמה חודשים. חמישה מתוך עשרת הבנקים הגדולים ברוסיה קרסו. השכר הממוצע נפל בשני שליש. ילצין איבד את מעט האמינות שעוד נותרה לו.



משבר הרובל של 1998 היה נקודת המפנה של הכלכלה הרוסית, שנזקקה לסוג חדש של קפיטליזם ולמנהיגות אחרת. ולדימיר פוטין, קצין ק.ג.ב לשעבר, נהפך מראש ממשלה לנשיא בדצמבר 1999 והביא עמו עידן חדש לכלכלה הרוסית, שנשא לא מעט קווי דמיון למודל הקומוניסטי הישן. בתחילה הוא הכריע את האוליגרכים, שאת חלקם הכניס לכלא ולחלקם גרם לעזוב את המדינה ולחפש מקלט במדינות מערביות. הוא השתלט בחזרה על משאבי הטבע של המדינה, ביסס את השליטה הממשלתית בענפי האנרגיה, הבנקאות והתקשורת. פוטין גם החיה את תעשיית הנשק הרוסית, ופעל לביסוס שליטת המדינה בכלכלות השכנות.



הוא ניהל את תקציב הממשלה בזהירות, איפשר לרוסיה לפרוע את חובותיה למדינות המערב, הפחית את מסי החברות ועודד השקעות זרות. למרות האופי הלא-דמוקרטי של שלטונו והטענות כי העביר את השליטה במשאבי המדינה לחבריו משירותי הביטחון, זכה פוטין לפופולריות עצומה בציבור הרוסי. למזלו, מחיר הנפט, שנסחר בכ-20 דולר לחבית, זינק ליותר מ-100 דולר לחבית עד סיום כהונתו השנייה כנשיא, ב-2008. כלכלת רוסיה, יצרנית הנפט השנייה בעולם אחרי סעודיה, התעשרה כתוצאה מהעלייה החדה בביקוש לאנרגיה בקרב כלכלות מתעוררות כמו סין.



עם זאת, המשבר הפיננסי העולמי, שהוביל לצניחה במחיר הנפט, פגע קשות בכלכלה הרוסית, שסבלה מתלות מוגזמת במגזר הסחורות. הנפילה החדה במחירי הסחורות הפילה את הכנסות המדינה בשליש, ובעקבות המלחמה בין רוסיה לגיאורגיה ב-2008, נפל הרובל בעשרות אחוזים והמשקיעים הזרים נמלטו מהמדינה בהמוניהם. כעת מעריך הממשל הרוסי כי ייקח לכלכלת המדינה שנים כדי להתאושש מהשלכות המשבר.



צ'כיה ופולין זינקו, אוקראינה ורומניה כשלו



גם הכלכלות השכנות לרוסיה, שמצאו עצמן יום אחד ללא המטרייה המגוננת של ברית המועצות, סבלו מקשיי הסתגלות לקץ השלטון הקומוניסטי. אוקראינה, שנקרעה בין הרצון להצטרף לאיחוד האירופי לבין השפעתה החזקה של רוסיה ממזרח, לא הצליחה להשלים את המעבר מכלכלה קומוניסטית לכלכלת שוק חופשי. שיעור האינפלציה בה זינק עד לשיא של 10,000% ב-1993, תהליכי ההפרטה היו שרירותיים ונטולי שקיפות, מערכת המסים היתה שרירותית ופגעה בעסקים, והביורוקרטיה הסובייטית - שהצריכה 50 רישיונות שונים להקמת חברת בנייה, למשל, הובילה לשחיתות עצומה וכמעט הקפיאה את הכלכלה המקומית.



לאחר שב-2004 עלו האשמות נגד ראש הממשלה הפרו-רוסי, ויקטור ינוקוביץ', בנוגע לשחיתות פוליטית וזיוף קולות בבחירות לנשיאות, קיבל ויקטור יושצ'נקו הפרו-מערבי את השלטון לאחר מה שכונה "המהפכה הכתומה". עם זאת, חוסר היציבות הפוליטית הקשה עליו להוביל רפורמות כלכליות, והמשבר הכלכלי העולמי הבריח את המשקיעים הזרים מהמדינה והוביל את הכלכלה האוקראינית למשבר חמור, שממנו עדיין לא יצאה.



גם כלכלות הונגריה ורומניה סבלו מקשיי מעבר משלהן. רומניה, שהשתחררה ב-1989 משלטונו הקומוניסטי של הרודן ניקולאי צ'אושסקו, סבלה מאינפלציה של עשרות אחוזים בשנות ה-90 וממיתון שנמשך כשלוש שנים, עד תחילת העשור הנוכחי. לאחר רפורמות מוניטריות וכלכליות, שנועדו לרסן את האינפלציה המשתוללת ולעודד את ההשקעות הזרות ואת תהליכי ההפרטה, שבה הכלכלה הרומנית לצמוח במהירות וב-2007 המדינה אף הצטרפה לאיחוד האירופי, עד שהמשבר הכלכלי העולמי הקפיא את ההשקעות הזרות והחזיר אותה למיתון.



הונגריה, אחת מהכלכלות בעלות קצב הצמיחה המהיר ביותר במזרח אירופה בשנים האחרונות, נתלתה גם היא לחלוטין במשקיעים הזרים והוכתה קשות על ידי המשבר העולמי, שאילץ אותה לבקש סיוע בסך מיליארדי דולרים מקרן המטבע הבינלאומית (imf). הן רומניה והן הונגריה, יחד עם עשר כלכלות מזרח אירופיות שהצטרפו לאיחוד האירופי, סבלו בשנים שקדמו למשבר מהתחממות יתר, כתוצאה מהסתערות של משקיעים מערביים על שוקי הנדל"ן והמניות שלהן. ההסתערות הזאת הסתירה את הבעיות המבניות הקשות מהן סבלו, כמו פערי שכר אדירים ותשתיות רעועות - בעיות שלא תוקנו מאז ימי השלטון הקומוניסטי.



שתי כלכלות קומוניסטיות לשעבר שהצליחו לבצע את המעבר לכלכלת שוק חופשי בשלום הן פולין וצ'כיה - שתיהן חברות באיחוד האירופי. פולין נהנתה מתנופת צמיחה בשנים שלאחר קץ השלטון הקומוניסטי, וצמחה ב-1997 ב-7%. ב-2000 זינקו ההשקעות הזרות במדינה לשיא דאז של 13 מיליארד דולר. בין 1999 ל-2001 נהנתה פולין מצמיחה ממוצעת של 4.5% - המהירה ביותר מכל כלכלות הגוש הקומוניסטי לשעבר. במשבר הנוכחי נותרה פולין היחידה מבין חברות האיחוד האירופי שהמשיכה לצמוח, לאחר שמערכת הבנקאות המקומית הוכיחה איתנות לנוכח המשבר. כלכלת צ'כיה, על אף קשיים התחלתיים לבצע רפורמות, הוכיחה גם היא עמידות יחסית בפני המשבר הנוכחי ויצאה ממיתון במחצית השנייה של השנה.



בסקר שערך לאחרונה מכון המחקר פיו (pew) בקרב תושבים בשש מדינות מרכז ומזרח אירופיות, בהן פולין, צ'כיה, רוסיה, סלובקיה ומזרח גרמניה, השיבו הנסקרים הצ'כים והפולנים כי חייהם כיום טובים בהרבה מכפי שהיו לפני נפילת הקומוניזם. הצ'כים, שיחד עם תושבי מזרח גרמניה הביעו את שביעות הרצון הגדולה ביותר מההתפתחויות לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי, והפולנים היו היחידים שהשיבו בחיוב לשאלה זאת.



נראה שעם הקשיים הכלכליים, במיוחד על רקע המשבר הכלכלי העולמי, התגברו גם הגעגועים לימי השלטון הקומוניסטי. באוקראינה, רק 30% מהנסקרים אמרו כי הם תומכים בדמוקרטיה רב-מפלגתית, בעוד ש-85% מהמזרח גרמנים תמכו במעבר לדמוקרטיה. בבולגריה, רק 24% הביעו שביעות רצון לנוכח קץ הקומוניזם, לעומת 20% בליטא, 18% בהונגריה ו-8% ברוסיה. רק 36% מהאוקראינים אמרו כי הקפיטליזם שיפר את חייהם, לעומת 34% בהונגריה ו-26% בליטא. הרוב המכריע של הנסקרים הרוסים תיארו את קריסת ברית המועצות כ"אירוע מצער". 20 שנה לאחר נפילת חומת ברלין וכניסת מקדונלד'ס לרוסיה, נראה שרבים במזרח אירופה קצו בקסם של השפע המערבי.