הנסיקה של אסיה

ניו יורק טיימס

>> במלאת 20 שנה לנפילת חומת ברלין, האירוע מתבלט כאחד הרגעים הבלתי נשכחים של ההיסטוריה שלאחר מלחמת העולם השנייה. סופה של המלחמה הקרה שינה מהותית את המצב הגיאו-פוליטי ואת העולם. ואולם אין יבשת שהפיקה תועלת מנפילת החומה יותר מאשר אסיה - תועלת שהתגלמה בעלייתה הכלכלית הדרמטית, במהירות ובעוצמה שאין להן מקבילה בהיסטוריה העולמית.



אחת התופעות החשובות ביותר שלאחר 1989 בעיצוב הגיאו-פוליטיקה הגלובלית היתה המעבר משלטון הכוח הצבאי להשפעה גדלה והולכת של הכוח הכלכלי. דבר זה לא סייע רק לקדם פריחה כלכלית באסיה, אלא גם הוביל למעבר של כוח והשפעה גלובליים מזרחה, תוך שאסיה נהפכת לשחקנית חשובה בבימה העולמית.



שינויים בכוח הגלובלי, כפי שמסמלת אותן עלייתה של אסיה, אינם תוצאה של ניצחונות צבאיים או של היערכות גיאו-פוליטית, אלא הם תוצר של גורם ייחודי לעולם בן זמננו - צמיחה כלכלית מהירה. גם במהלך המהפכה התעשייתית ולאחר מלחמת העולם השנייה נראתה צמיחה כלכלית מהירה, אך בתקופה שלאחר המלחמה הקרה הביאה הצמיחה הכלכלית עצמה לשינוי איכותני מהותי במאזן הכוחות הגלובלי.



הדוגמה הסינית ריסקה את השיטה הקומוניסטית



אירוע מגדיר נוסף שחל ב-1989 היה הטבח של מפגינים פרו-דמוקרטיים בכיכר טיאננמן בבייג'ין. סיומה של המלחמה הקרה גרם למערב לוותר, מנימוקים מעשיים, על סנקציות סחר נגד סין, ואיפשר לשלב אותה במוסדות הגלובליים על ידי ליברליזציה של השקעות זרות וסחר. אם ארה"ב ובעלות בריתה היו נוקטות גישה הפוכה ופועלות נגד סין באמצעות סנקציות, כפי שקרה עם קובה ובורמה, סין היתה משגשגת פחות, פתוחה פחות ויציבה פחות. במקום זאת, סין נמצאת כיום בדרכה להחליף את יפן ככלכלה השנייה בגודלה בעולם.



עלייתה של הודו כמעצמה כלכלית חדשה מקושרת גם היא לאירועים של 1989. להודו היה סחר חליפין (ברטר) עם ברית המועצות ועם בעלות בריתה הקומוניסטיות במזרח אירופה, כך שכשהגוש המזרחי החל להתפרק - הודו התחילה לשלם עבור היבוא במזומן. יתרות המט"ח הצנועות שלה התרוקנו במהירות ויצרו כמה משברים פיננסיים ב-1991. משברים אלה אילצו את הודו לבצע רפורמות כלכליות רדיקליות, שהניחו את היסודות לעלייתה הכלכלית.



תבוסתו המהדהדת של המרקסיזם ב-1989 איפשרה לכלכלות אסיה, כולל סין והודו, לאמץ מדיניות קפיטליסטית. אף שהרנסנס הכלכלי הסיני החל כבר תחת הנהגתו של דנג שיאופינג, מנהיג סין מאמצע שנות ה-70 ועד סוף שנות ה-90, לאחר 1989 זכתה המפלגה הקומוניסטית הסינית בלגיטימיות להכפיף את האידאולוגיה שלה ליצירת עושר באופן בפומבי. בעוד מאו טסה טונג העניק לסין אחדות, לאומנות וכבוד עצמי, דנג סייע לה לשגשג כלכלית. הדוגמה של סין היתה בעלת השפעה הרסנית על המפלגות הקומוניסטיות שעדיין שרדו באסיה ומחוצה לה. קריסת ברית המועצות מחקה מהמפה אימפריה מאיימת ופתחה את הדרך לבייג'ין להגביר את השפעתה האסטרטגית הגלובלית.



סין הרוויחה משקיעתה של רוסיה בשנות ה-90. סוף המלחמה הקרה השפיע אחרת על הודו, שפיתחה משבר כלכלי עם התפוררותה של השותפה הנאמנה ביותר שלה. הודו נאלצה להתגבר על המסורת הרומנטית שלה ולהזריק מידה רבה יותר של ריאליזם ומעשיות למדיניות החוץ שלה, כולל בריתות אסטרטגיות עם שחקניות מפתח אחרות בעולם. השותפות עם ארה"ב - מהמאפיינים הבולטים של העשור הנוכחי - התאפשרה בזכות שינויים שנעשו בעקבות 1989.



לא כל השינויים היו חיוביים. מדינות חלשות קרסו, מ כיוון שבזמן המלחמה הקרה נתמכו על ידי אחד הגושים. ללא ברית המועצות בתמונה, ארה"ב יצאה גם היא ממשחק התמיכה במדינות חלשות.



זוהי הסיבה לכך שבשנות ה-90 מדינות שלמות התפרקו - תופעה שהציבה איום על הביטחון האזורי והבינלאומי, בין אם בשל הופעת פיראטים מקומיים (כפי שקרה בסומליה), טרוריזם בין-גבולי (פקיסטן-אפגניסטן) או בגלל התנגדות לנורמות הגלובליות (צפון קוריאה ואיראן). אסיה סבלה מטרור בינלאומי יותר מכל אזור אחר בעולם.



בין 1988 ל-1990, עם גוויעתה של המלחמה הקרה, התעוררה מחאה פרו-דמוקרטית במקומות רבים בעולם, בהם סין, בורמה ומזרח אירופה, שעוררה תנועות התנגדות לעריצות גם בדרום קוריאה, טייוואן וצ'ילה. לאחר פירוק ברית המועצות, אפילו רוסיה נהפכה מועמדת לרפורמה דמוקרטית. נפילתם של משטרים טוטליטריים או אוטוקרטיים העבירה את מאזן הכוח העולמי לידי הדמוקרטיה. אולם לא כל התנועות הפרו-דמוקרטיות הצליחו לייצר שינוי ובמקרים מסוימים "מהפכות הצבע" שהן יצרו גרמו לשלטונות העריצים להכביד את ידיהן.



שני עשורים לאחר נפילת החומה בברלין, התפשטות הדמוקרטיה בעולם מתעכבת. סין, האוטוקרטיה הוותיקה בעולם, מראה שבמשטר אוטוריטרי בעל שורשים עמוקים, שוק של טובין ושירותים יכול לבלום שוק של רעיונות פוליטיים. קפיטליזם אוטוריטרי, כמו זה של סין, נהפך למתחרה המוביל בערכים הדמוקרטיים בעולם.



ברהמה צ'לאני הוא פרופסור ללימודים אסטרטגיים במרכז למחקר מדיניות בניו דלהי