ביניש לאגודה לזכויות האזרח: אם המשטרה עושה שימוש לרעה בחוק האח הגדול - זה לא פוסל אותו

שבעה שופטי בג"ץ יצטרכו להכריע בקרוב האם חוק סדר הדין הפלילי - סמכויות אכיפת נתוני תקשורת - הידוע בכינויו "חוק האח הגדול", פוגע בזכות לפרטיות ובחיסיון החל על עורכי דין ועל עיתונאים, ולכן יש לבטל הוראות הכלולות בו, אם לאו.



היום התקיים דיון שלישי בעתירה, בהרכב מורחב של שבעה שופטים: דורית ביניש, אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי, עדנה ארבל, אסתר חיות וחנן מלצר. בתום הדיון העירה נשיאת העליון השופטת ביניש הערה ממנה ניתן היה להבין כי בית המשפט העליון אינו ממהר להתערב בחוק.



לדבריה, "החוק צריך להיבחן מתוכו ומגופו ולא אם נעשה בו שימוש לרעה. השאלה היא האם החוק כפי שהוא יכול לעמוד בביקורת שיפוטית. אם נעשה בו שימוש לרעה או שהכנסת לא מספיק מבקרת את החוק זה לא מבחן שיפוטי, זה לא פוסל חוק, זו תלונה אחרת".



השופטת התייחסה בדבריה לטענת העותרת, האגודה לזכויות האזרח, לפיה בחצי שנה האחרונה קיימת עלייה גדולה ברמת השימוש בכל סעיפי החוק על ידי המשטרה. לטענת בא כוח האגודה, עו"ד דורי ספיבק, המשטרה מגישה אלפי בקשות לקבלת נתוני תקשורת. כך לדוגמה, 2769 מהבקשות לקבלת נתונים עוסקות בעבירות רכוש, 582 בקשות נוגעות למרמה והונאה, 1835 בקשות נוגעות לסדר ציבורי וסדר חברתי. לדבריו, הפגיעה באזרחים שנגרמת כתוצאה מהחוק היא "גורפת מאד".



בעתירה, שהוגשה באפריל 2008 נגד המשטרה, רשות ניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים ורשות המסים, משרד המשפטים וחברות תקשורת, טענה האגודה לזכויות האזרח כי חלק מהוראות החוק פוגעות בזכות החוקתית לפרטיות, ועשויות להביא למצב שבו מידע אישי ביותר אודות אזרחים יעבור למחשבי המשטרה ורשויות חוקרות אחרות. על פי החוק, שנכנס לתוקף בסוף יוני שעבר, יכולה המשטרה להקים מאגר מידע או מנוע חיפוש שיכלול את הנתונים הבאים: מספרי טלפון, בהם גם מספרים חסויים, שמות בעלי מנוי ואפשרות לחיפוש לפי שם ולפי מספר, מספרי ברזל של מכשירי הטלפון (המספרים החקוקים במכשיר), ומיפוי אנטנות הטלפונים הניידים.



בנובמבר האחרון הצטרפה לשכת עורכי הדין לעתירה, וטענה באמצעות עו"ד דן חי, כי יש לבטל את סעיף 4 לחוק, המאפשר לרשויות קבלת נתוני תקשורת ללא פנייה מוקדמת לקבלת אישור מבית משפט בנוגע למקרים שבהם המנוי הוא עורך דין.



עו"ד דן חי, שייצג את לשכת עורכי הדין, טען כי המשטרה אינה עושה הבחנה בין בעלי חיסיון לאזרחים אחרים כשהיא מבקשת להוציא צו דחוף לפי החוק. המקום היחיד לדבריו שיש הבחנה כזו הוא לגבי עיתונאי - לפי החוק, אפשר לקבל נתוני שיחה של עתונאי רק כאשר הוא מעורב בעבירה או הקורבן שלה. לדעת הלשכה, תנאי זה צריך לחול לגבי כל בעלי החיסיון - כמו עורכי דין. לדבריו, "אם המשטרה תוכל לשאול אדם למה התקשרת לעורך דין שלך ביום מסוים, זה יפגע בעבודת עורך הדין, נאשמים לא יתקשרו לקבל יעוץ משפטי מחשש שזה יפגע בהם".



לדברי עו"ד ארנה לין, המייצגת את מועצת העיתונות, "הכנסת לא מקבלת נתונים על פי החוק ולא עושה עליו בקרה. לעומת זאת יש גידול משמעותי בבקשות ובהחלטות שמוגשות לפי החוק שלא שוזפת אותן עינו של בית המשפט". "2,031 צווים במשך שנה לפי סעיף 4 לחוק זה מאוד מדאיג", אמרה.



באת כוח המדינה, עו"ד דנה בריסקמן, השיבה כי החוק הוא אחד האמצעים של המשטרה ללחימה בפשיעה. "האלטרנטיבה היא שלא יהיה למשטרה סמכויות. צריך קצת פרופורציות", אמרה.



באת כוח הכנסת הצטרפה לעמדת המדינה והוסיפה כי "החוק נחקק על מנת שהמשטרה תוכל להשתמש בו. לא יתכן שנקודת המוצא של ההתערבות השיפוטית תהיה שהמשטרה עושה בו לשימוש לרעה. צריך לעשות ביקורת על המשטרה אבל בהחלט אין עילה חוקתית להתערבות בחוק של הכנסת, כשנעשו כל הניסיונות להפוך אותו להסדר מידתי ומאוזן".