פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לגברים החרדים לא באמת משתלם לעבוד

      מירב ארלוזורוב שואלת האם ישראל, ברוב נדיבותה, מרפדת את דרכם של החרדים שלא לצאת לעבוד ולחיות על חשבונה של המדינה

      "תלמיד חכם" הוא הסטטוס החברתי הגבוה ביותר בחברה החרדית. זהו סטטוס של מי שנחשב לעילוי בתורה - תלמיד מצטיין בכולל שלו - והוא זוכה להערצה מכל הסובבים אותו. אלא שלא רק בהערצה מדובר. לסטטוס של תלמיד חכם יש שכר נאה בצדו.

      כך, "תלמיד חכם" הוא שידוך מבוקש, מה שאומר שהוא בדרך כלל זוכה להתחתן עם אשה טובה יותר, ובעיקר אשה שמביאה עמה נדוניה גדולה יותר- במקרה של תלמידי חכמים מקובל כי הורי הכלה מספקים להם "סידור מלא", הכולל דירה וריהוט הכרחי. לא רק, אלא שתלמיד חכם גם מקבל מלגות גדולות יותר מהכולל שלו, מה שאומר שההכנסה השוטפת שלו היא גבוהה יותר.

      "החשיבות הרבה המיוחסת למעמד תלמיד הישיבה בקרב החברה החרדית הוא חסם משמעותי להשתלבות של גברים חרדים בשוק התעסוקה", כותב על כך חגי לוין, מהמועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה. "גבר חרדי צעיר ורווק שינסה להשתלב בשוק העבודה, צפוי לפגוע במעמדו החברתי, ובהתאם לכך ביכולתו העתידית למצוא שידוך טוב ואף להשיג מלגה גבוהה בכולל".

      לצעירים חרדים יש חסמים תרבותיים וכלכליים שפוגעים במוטיבציה שלהם לעבוד. בניגוד לתרבות הצריכה של החילונים, החברה החרדית מקדשת את הסגפנות ואת ההסתפקות במועט ההכרחי לקיום. לכן, משפחה חרדית שיש לה הכנסה המאפשרת קיום מינימלי, תעדיף את הקיום המינימלי תוך המשך לימודי תורה וטיפול האם בילדים, על פני יציאה לעבודה והעלאת רמת החיים - שמשמעותה הקדשת פחות זמן ללימודי תורה ולגידול הילדים. למעשה, המועצה הלאומית לכלכלה אף סבורה כי הקיום המינימלי בעיניים חרדיות נמוך מהגדרת קו העוני - כלומר, שגם למשפחה חרדית ענייה אין מוטיבציה להצטרף לשוק העבודה.

      נדיבותה של מדינה

      המציאות הטרגית היא שהשאיפה החרדית לקיום מינימלי בלבד, יחד עם מערכת התמיכות במגזר החרדי, מביאים לכך שחלק גדול מהמשפחות החרדיות מצליחות להגיע לסף המינימלי הנדרש להן בלי לעבוד - משמע, לא באמת משתלם לחרדים לצאת לעבוד. כך, לפי הניתוח של לוין, משפחה חרדית עם שישה ילדים שבה שני ההורים לא עובדים, יכולה להגיע להכנסה של כ-5,000 שקל בחודש. המשפחה הזו תקבל 910 שקל בחודש קצבת ילדים, 940 שקל בחודש קצבת אבטחת הכנסה - קצבה שהמדינה משלמת באופן ייעודי לחרדים בלבד - ועוד 700 שקל בחודש מלגת כולל שמממן משרד החינוך, סך הכל, 2,550 שקל בחודש קצבאות מהמדינה.

      מנגד, המשפחה הזו תהנה מחיסכון ניכר בהוצאותיה, שוב באדיבות המדינה. מדובר במימון מלא של מעונות יום או משפחתונים לילדים ופטור מלא ממסים (לרבות ארנונה). בשנים האחרונות נוספה גם תוכנית של משרד הרווחה, שמממן ל-10,000 בני נוער חרדים לימודים ומחיה במימון המדינה בגילאי תיכון, ובתנאי שההורים אינם עובדים.

      על נדיבותה הרבה של המדינה צריך להוסיף את מקורות ההכנסה הנוספים של האוכלוסייה החרדית, מחוץ למדינה. בראש ובראשונה מדובר במלגות שהכולל משלם, באמצעות גיוס תרומות. מדובר במלגה של 1,000-2,000 שקל בחודש. בנוסף, מקבלת משפחה גם תלושים לחג, שהחברה החרדית מארגנת ללומדים בכולל, בסכום של 500 שקל בחודש. על אלה יש להוסיף את התעסוקה החלקית של המשפחות החרדיות - כמובן, תעסוקה לא חוקית ולא מדווחת. מדובר בחלטורות מסוג של מתן שיעורים פרטיים כמורה על ידי הבעל, או מסחר זעיר של האשה. בסך הכל, הכנסה של משפחה כזו מגיעה ל-5,000 שקל בחודש, עם מעט מאוד הוצאות.

      כל יציאה של אחד מבני הזוג לעבודה מוסיפה להכנסה המשפחתית עוד 3,700 שקל בחודש (שכר מינימום), אבל פוגעת בהכנסה מקצבאות, בהנחות בארנונה ובמעונות הילדים. יציאת הגבר לעבודה מביאה גם לאובדן של מלגת הכולל, בסכום של עד 2,000 שקל בחודש, וגם מובילה לצמצום את הזמן הפנוי לחלוטורות. לפיכך, לפי החישוב הזה משפחה חרדית שאינה עובדת נהנית מהכנסות בניכוי הוצאות של 4,000-5,000 שקל בחודש; משפחה חרדית שבה האם עובדת נהנית מהכנסה נקייה של 5,500-6,700 שקל בחודש; ומשפחה חרדית שבה שני בני הזוג עובדים, נהנית מהכנסה של 6,500-6,700 שקל בחודש.

      הפער בין יציאת האם בלבד לעבודה לבין יציאת שני בני הזוג לעבודה אינו מאוד גדול. לפחות, אינו גדול מספיק כדי להצדיק את אובדן הסטטוס של הפסקת לימודי הגבר. הנתונים של לוין נתמכים בעדויות של ארגון ג'וינט ישראל, שהוא המפעיל העיקרי של תוכניות עידוד תעסוקה במגזר החרדי. "גבר חרדי דורש שכר של 4,500-5,000 שקל בחודש לפחות כדי לצאת לעבוד - וזה בשעה שהוא מגיע לשוק העבודה בלי השכלה וכישורים מינימליים, שיכולים לעזור לו למצוא עבודה", אומר ראובן גורבט, האחראי על תעסוקת חרדים בג'וינט.

      האם ישראל, ברוב נדיבותה, מרפדת את דרכם של החרדים שלא לצאת לעבוד ולחיות על חשבונה? הנתונים הכלכליים מעידים כי הקצבאות המשולמות - יחד עם ההנחות הניתנות בהוצאות שונות - למשפחות החרדיות אכן מאפשרות להן להגיע לסף הקיום המינימלי בלי לעבוד. העובדה כי אין קשר בין תשלומי הקצבאות לבין יציאה לעבודה, מביאה לכך שהמדינה במו ידיה מעודדת את החרדים להימנע מעבודה.