לפני זמן מה פגשתי איש עסקים ישראלי שהשתקע בארה"ב. הוא עקר לשם זמן קצר לאחר שחברה שהקים בישראל והעסיקה בשיאה כ-150 עובדים, נסגרה. הכישלון גרם לאיש לתחושות קשות. באופן אישי הוא אמנם לא הגיע לפת לחם - הוא חי ברווחה ועושה דברים מעניינים - אבל ברזומה שהוא כותב לעצמו, ליד שמה של אותה חברה, מוטבעת החותמת "כישלון".
האיש לא הקים עסק חדש מאז, אלא מסתפק בייעוץ וגוזר קופונים נאים על שירותיו הטובים בארה"ב. בתוך תוכו, כישלון סגירת העסק עדיין צורב, אפילו יותר מעשור לאחר שהעסק נסגר.
באחת מפגישותינו הצעתי לו זווית הסתכלות אחרת על המיזם שלו. תחשוב על האנשים שהעסקת, אמרתי לו. במהלך שנות פעילותה של החברה עבדו בה כ-250 איש, מתוכם כמה עשרות מנהלים בדרגים שונים. לכולם הענקת הזדמנות להיות שותפים להקמת עסק חדש. הם אמנם נשלחו בהמשך לשוק העבודה, אבל תחשוב במה ציידת אותם: ניסיון של שלוש שנים בהחדרת מוצר חדש לשוק. במשך שלוש השנים האלה נתנו האנשים הצעירים את כל מה שיש להם כדי שהעסק יצליח, אבל גם קיבלו הזדמנות להתנסות באתגרים שחברה ותיקה, מבוססת וכבדה לא היתה מספקת להם. סיפקת להם חדוות יצירה לכמה שנים. סיפקת גם למתחרים שלך אתגרים לקום בבוקר שעה קודם, להשתפר ולהתחרות טוב יותר. הפכת את התעשייה הזו - שאליה ניסית לחדור - לטובה ותחרותית יותר.
נכון שזה נכשל, אמרתי לו, אבל תסתכל על כל אותם עובדים ומנהלים שעברו דרך החברה שהקמת: מדובר באנשי מקצוע עם ניסיון וידע שהם לא היו צוברים אלמלא המיזם שלך. הם התגלגלו הלאה, התפתחו, למדו עוד קצת, חוו הישגים וכישלונות. אצלך הם למדו איך עושים דברים נכון, ואיך לא עושים נכון. "אין ספק, זו דרך מעניינת להסתכל על מה שעשיתי", הודה האיש.
תפקידם של ה"דב מורנים"
נזכרתי באיש העסקים הישראלי השבוע כשדב מורן, היזם והבעלים של חברת מודו, הודיע על גל נוסף - שלישי במספר - של פיטורים בחברת מודו. הפעם תשלח החברה כ-110 עובדים הביתה, ומורן אמר ביום רביעי, יום הפיטורים הגדול, כי "זה לא היום הכי טוב בחיי".
ייתכן מאוד שהמיזם השאפתני של מודו יתברר כפלופ אדיר, ואולי לא. ייתכן שהגל הנוכחי של המפוטרים הוא אקורד הסיום של ההבטחה הזו, ואולי לא. ייתכן שמורן היה קצת מגלומן כשפיתח מכשיר סלולרי שאמור להתחרות בשוק שבו פועלות ענקיות כמו נוקיה ואפל, ואולי הוא בכל זאת מצא נישה מעניינת.
הרבה מאוד סימני שאלה מרחפים מעל חברת מודו, אחת ההבטחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי בשנים האחרונות, והם הולכים ומתרבים. בשלב זה נראה שיותר מדי דברים עובדים נגד מורן ומודו, ולכן הוא נאלץ לערוך השבוע עוד סבב פיטורים. אבל אם יש דבר אחד בטוח לגבי מורן ומודו הוא שאנחנו צריכים להצדיע לו. גם אם הוא עשה את כל הטעויות האפשרויות שיובילו לסגירת החברה בעתיד.
אנחנו צריכים להצדיע לו דווקא בשבוע קשה שכזה, כי הצדעה למורן היא הצדעה ליזמות הישראלית, ליצרני מקומות העבודה בישראל וליצרני הערך המוסף האמיתי של המשק. היזמים הישראלים, הכוחות היצרניים והחדשניים, הם אלה שאיפשרו למשק הישראלי להגדיל את היצוא בשיעור חד של 46% באוגוסט-אוקטובר. יצוא תעשיות ההיי-טק הוביל את הזינוק ביצוא הישראלי, בעקבות עלייה חדה של 68% באותם חודשים (בחישוב שנתי).
לכן, גם לאחר שהוא שולח כל כך הרבה אנשים הביתה, צריך לזכור את התפקיד המכריע שתופסים "דב מורנים" במשק. זה אותו מורן שהקים לפני 20 שנה את אם סיסטמס, ממציאת הדיסק און-קי, ושאותה מכר לסנדיסק תמורת 1.55 מיליארד דולר. במשך 17 שנה סיפק מורן פרנסה, הזדמנויות קידום והתפתחות אישית למאות אנשים שעבדו לצדו. הוא לא עשה זאת כדי לייצר מקומות עבודה, אלא כדי לפתח מוצר, להרוויח ולהצליח כיזם - אבל מהלך כזה תמיד מספק הזדמנויות להרבה מאוד אנשים.
חוסר הוודאות בכלכלה העולמית מטיל צל כבד
מודו עלולה להתגלות ככישלון גדול. בקופת החברה נותרו מזומנים לשנה בלבד, והיא מתקשה לגייס סכומי כסף שיספקו לה אוויר לכמה שנים. המכירות של החברה רק בראשיתן, וחוסר הוודאות בכלכלה העולמית מטיל צל כבד מאוד על האפשרות שהחברה תיהפך לסיפור הצלחה.
אבל גם אם בעוד כמה חודשים יתברר שהתקוות של מורן ("בעוד שנתיים מודו תהיה חברת היי-טק מוצלחת שמביאה גאווה ישראלית, ושמוכרת טלפונים בעולם") יתבדו והחברה תיסגר, צריך לתת למורן את הקרדיט על היוזמה ועל הניסיון לבנות כאן חברה יצרנית גדולה. ייתכן שהחברה לא תגיע להישגים שצופה לה מורן, אבל מי שעבד בה בשנים האחרונות יצא לשוק עם נכסים בעלי ערך של ידע וניסיון. לא נתפלא אם בעוד כמה שנים נראה כותרות כמו "יוצאי מודו הקימו סטארט-אפ ומכרו אותו לנוקיה". מורן יוכל רק להתגאות בכך.
נ.ב.
רוב אנשי העסקים המפורסמים בישראל ("הטייקונים") לא מייצרים ערך מוסף ומקומות עבודה. דב מורן ויזמי ההיי-טק יצרניים הרבה יותר. הטייקונים קונים ומוכרים חברות זה לזה, אבל לא מקימים מפעלים חדשים. הם אמנם מגייסים עובדים, אבל לעתים קרובות הגיוס הוא של פוליטיקאי תורן שיצא לשוק או רגולטור שזה עתה סיים תפקיד. מודו וחברות ההיי-טק פועלים אחרת. הם מספקים עבודה לבוגרי תואר ראשון, ליוצאי צבא, לחוקרים צעירים. מדובר באנשים שלא זוכים בעבודה בזכות קשרים, אלא בזכות כישורים. העובדים של מודו לא מקושרים לאף אחד, לא מסוגלים להזיז סיכה במסדרונות השלטון, ואין להם ועד עובדים שמסדר להם את החיים. הם פשוט אנשים מקצועיים שרוצים להשתלב בשוק העבודה, להתפתח ולממש את כישרונם. הם העתיד שלנו, ויזמים כמו מורן הם העתיד שלהם. גם בשבוע שבו הוא שולח הביתה 110 עובדים.