הרשויות קורסות, ובאשמת הממשלה

באחרונה נחשף הציבור למשבר שבו שרויה חצור הגלילית. אז מה, משכנו בכתפינו. חצור הגלילית זו בטח בעיה נקודתית. אגב, איפה הנקודה הזו בכלל? אי שם בצפון, לא?

יחד עם צעדי המחאה של חצור הגלילית, פתחו גם ראשי הרשויות הבדואיות בדרום בצעדי מחאה. שוב משכנו בכתפינו, בדואים בדרום זו בטח בעיה ייחודית למגזר הבדואי. במקביל, היתוספו צעדי מחאה ברשויות ערביות במשולש וראשי הרשויות הדרוזיות הגיעו לוועדות הכנסת בתחינה לסיוע. גם לזה נותרנו אדישים.

המציאות מכה בפנינו יום אחר יום. יותר מ-30 רשויות נאלצות להלין שכר. 20 רשויות נוספות, בעיקר מהפריפריה, מתריעות כי בקרוב לא יוכלו עוד לשלם משכורות וייאלצו להפסיק לספק שירותים שאותם אמורה להעניק כל רשות לתושביה: אבטחה וניקיון של בתי הספר ופינוי האשפה. לשכות הרווחה ברשויות קורסות, התקציב עבור החינוך הבלתי פורמלי והמשלים שנותנת המדינה קוצץ וכך גם תקציב ההסעות לבתי ספר מרוחקים. זו אינה תחזית אפוקליפטית, זו המציאות.

בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך שבו המדינה מעבירה מטלות וגזירות חדשות על הרשויות המקומיות. אם קיימת בעיה בבית הספר, פונים התושבים לראשי הרשויות, לא לשר החינוך. אם חסר תמרור, פונים אלינו, לא למשרד התשתיות. הממשלה מעבירה אלינו סמכויות אך לא תקציבים. ואולם בלי תקציב מתאים, לא נוכל לשפר את השירותים ולהפוך את חיי התושבים בישראל לטובים ונוחים יותר.

השנה אף הגדילה הממשלה לעשות כשאישרה תקציבים מקוצצים לרשויות רק ביולי. המשמעות היא קיצוץ רטרואקטיבי לרשויות, שהעניקו עד כה שירותים, אך כעת מתברר כי אין כיצד לשלם עליהם. איזו אפשרות עומדת בפני ראש רשות שקיצצו לו רטרואקטיבית מתקציבו יותר מ-50%, דוגמת שלומי? האם עלינו לבקש מהעובדים להחזיר את שכרם? האם עלינו לבקש מהאזרחים שלנו קיצוץ רטרואקטיבי על אבטחת בתי הספר?

הרשויות המקומיות בקריסה. זו כבר לא הכתובת על הקיר, אלא זעקה מרה הפורצת מפי ראשי רשויות רבים ועובדיהם. המשבר הפוקד כיום את חצור הגלילית עלול לפקוד מחר כל עיר בישראל.

הכותב הוא ראש עיריית מעלות-תרשיחא ויו"ר מרכז השלטון המקומי