לפרק את ורדה

אוגוסט 2009. בית המשפט המחוזי בתל אביב. אולמה של השופטת ורדה אלשיך. דיון בכינוס נכסים לאלי רייפמן, מבעלי המניות הגדולים בחברת אמבלייז שחייב 300 מיליון שקל לגורמים שונים. עו"ד דורון אפיק, המייצג את אמבלייז, יושב בקהל ומאזין בסקרנות לעדותו של רייפמן. עם סיום חלקה הראשון של העדות, שמותיר רושם רע, מעביר אפיק פתק קטן לעו"ד שלמה ארדמן, אז עורך דינו של רייפמן, ומציע להעלות נקודה מסוימת בהמשך החקירה. השנים מתלחששים קלות - טעות שהם עתידים לשלם עליה במהרה.

אלשיך, בעלת חושים חדים כחיה, קולטת את הלחשושים ואת העברת הפתק ומתחילה בחגיגה: היא דורשת מארדמן להגיש לה את הדף וקוראת אותו בפנים קפואים. מיד לאחר מכן היא פונה לקהל: "אמרת שאתה מסתיר נכסים, את זה עורך הדין היה צריך לתקן בחקירה חוזרת", היא קוראת בקול רם את הכתוב בפתק. אלשיך זועמת על הניסיון לשבש את העדות, ומוסיפה בפרוטוקול: "במשך התקופה הארוכה שבה אני יושבת על כס השיפוט עוד לא נתקלתי במצב שבו פרקליט לא נותן קרדיט לאינטליגנציה של בית המשפט". היא לא מסתפקת בזה ומחליטה שלא להתיר את חקירתו החוזרת של רייפמן.

ארדמן כבר לא מצליח להתאושש. במהלך הדיון נוטה אלשיך לקטוע אותו ומעירה לו ללא הרף שהוא נסחף בטיעוניו המשפטיים שאינם רלוונטיים לטענות שהועלו נגד רייפמן, וכי פרשנותו לחוקים ולתקנות אינה מוכרת לה. בסיום הדיון, כשהוא מותש וזועם, הוא מצהיר כי יעדיף שלא להופיע בפניה יותר, מאחר שהיא הטילה דופי במקצועיותו.

יום למחרת מחליף רייפמן את הייצוג ואת מקומו של ארדמן תופס אפיק. אלא שגם אפיק אינו מופיע מול אלשיך. שותפו, עו"ד שלומי תורג'מן, הוא שנוטל את המושכות בדיונים. הטעות של ארדמן ואפיק נבעה ככל הנראה מכך שהם אינם מורגלים בהופעות באולמה של השופטת, המשמשת כסגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב.

במשך הדיונים בעניינו, אלשיך לא חסכה מרייפמן את דעתה ואמרה לו בין השאר: "עניין לנו בחייב מתוחכם וממולח שאינו בוחל בהיתממות ובשינוי גרסאות לפי העניין". אלשיך הכניסה את רייפמן למעצר של 45 יום בעילת ביזיון בית המשפט אחרי שלא העביר את מניותיו לידי המנהל המיוחד. גם בהמשך הדרך היא סירבה לשחררו, ובשלב זה הוא נתון במעצר של 14 יום נוספים.

החודש הבין לב לבייב, בעל השליטה בחברת אפריקה ישראל, כי לא יהיו לו חיים קלים מול אלשיך שדנה באישור הסדר החוב שהגישה החברה. כבר בישיבה הראשונה היא ניגחה את מנהלי אפריקה בחדות ובעוקצנות על טענות שהעלו נגד התקשורת, שלטענתם מנהלת מסע ביקורת שיטתי נגד לבייב.

אלשיך, יודע כל עורך דין שפגש בה אפילו לרגע, היא דמות יוצאת דופן בנוף השופטים המקומי. היא אוהבת סדר, שקט מוחלט והפגנת כבוד באולמה. שפת רחוב המחלחלת לבית המשפט מעוררת את חמתה ושגיאות בעברית יזכו לתיקון מיידי. אסור לאיש לענות לשאלה שהיא מציגה מבלי לעמוד מולה, או לשבת מבלי שנתנה רשות לעשות זאת. אורח שיפנה לה את הגב וייצא מהאולם לפניה, יזכה לצעקות מכיוונה על דרכו הנלוזה.

גם מי שינסה ללחוש דבר מה בבית המשפט יהיה נתון במעקב. אלשיך עבדה בעברה עם חירשים-אילמים וקוראת שפתיים היטב גם ממרחק. מבעד למשקפיה הצבעוניים ראייתה חדה, ויש לה חוש שמיעה מעולה. כל רחש, פתק שנכתב, מלה שנלחשת, מסרים שמועברים בין פרקליטים ללקוחותיהם נקלטים - ונקטלים.

אלשיך תשתדל להוציא מבעל השליטה "תרומת בעלים" - הזרמה נוספת של הון, גם לאחר שהוא שיכנע את נושיו להסתפק בפחות. כשהמציאות המסחרית דורשת זאת, הקפאת הליכים בפניה יכולה לארוך גם שנתיים וחצי - כפי שאירע במקרה של חברת הכבלים "תבל" - אף שהחוק מתיר לכך תשעה חודשים בלבד.

פרופ' ידידה שטרן, מומחה לדיני חברות, ידע היטב על מה הוא מדבר כשבכנס על דיני חדלות פירעון טבע את האיום "נתראה אצל ורדה בסיטי של תל אביב". בעלי שליטה רבים חוששים ממנה - ובצדק. אלשיך, 65, ידועה במזגה השיפוטי הסוער ובדרישתה הבלתי מתפשרת מבעלי הון להזרים כסף לחברות שלהם כדי לנסות להחיות אותן.

"דבר אחד בטוח: יש לה יתרונות וחסרונות. זה שהיא עשתה לי צרות, זה לא אומר שהיא רעה", אומר בעל עסק מוכר שחברתו נמכרה בשנה האחרונה בהליכים בפני אלשיך.

לצד הנרגנות וחוסר השקט המאפיינים אותה, בולטים גם חוש ההומור של אלשיך והפתיחות שלה. היא אינה חוששת להביא את עולמה האישי לדיונים. כך למשל, בדיון על פירוק ומכירת חברת SBC שהוציאה לאור עשרות מגזינים בישראל, הביעה את צערה על כך שנכדה הצעיר לא יוכל ליהנות מאחד המגזינים לילדים שפירסמה החברה, שהוא מנוי עליהם. במקרה אחר, בדיון שנערך לפני ארבעה חודשים בעניין "ילדותי", רשת בגדי הילדים שנקלעה לחובות, ניסה עו"ד שלום גולדבלט, המייצג את הרשת, להסביר לה כי ההצעה שאותה הציג לרכישת הרשת היא הגבוהה ביותר בין חמש הצעות. בתגובה השיבה לו בציניות: "היה לי בלתי מספיק בחשבון כל החיים, עזוב את זה, אל תלמד אותי עכשיו".

יש לה צוות קבוע, נאמן ומסור מאוד, שחולק אתה את העומס, וגם את הנטייה לציניות: מזכירתה חגית קוסטינר, הקלדנית תפארת שחר, והעוזר המשפטי עו"ד גדעון אורבך, כולם מלווים אותה שנים ארוכות וקיימת ביניהם פתיחות יוצאת דופן המאופיינת בחום ובמשפחתיות. היא וצוותה נתונים ללחץ מתמיד מצד בעלי הדין, ושלושתם ניצבים באחת המחלקות העמוסות ביותר בבית המשפט.

לפי נתונים של כונס הנכסים הרשמי, ב-2008 נפתחו כ-700 בקשות למתן צו פירוק. יותר ממחצית מהן מתבררות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, רובן ככולן מופנות לאלשיך. לצד התיקים המתוקשרים היא מוציאה עשרות החלטות מדי יום בעניינים שוטפים, וקצב עבודתה מרשים בכל קנה מידה. יחד עם אורבך כתבה אלשיך את הספר "הקפאת הליכים הלכה למעשה", שיצא לאור ב-2006. בספרה היא סוקרת את התפתחות הדין בתחום ואת ההלכות החשובות, שאת מרביתן היא יצרה, לעתים בשונה ממה שנקבע בחוקים.

למעשה, היא כיום השופטת הבכירה ביותר בתחום חדלות פירעון וחתומה על תקדימים משפטיים, חלקם יצירי כפיה, שלעתים סותרים את החקיקה בתחום. מגמתה המוצהרת היא להגן על העובדים בחברות הקורסות.

בשבועות הקרובים עתידה אלשיך לדון באישור הסדר החוב הגדול ביותר במדינה: 7.5 מיליארד שקל שחייבת חברת אפריקה ישראל. לפני כשבועיים הגישה אפריקה בקשה לאישור ההסדר שלפיה העומד בראשה, לב לבייב, יזרים 300 מיליון שקל ויקבל כנגדם מניות שמבטיחות את המשך שליטתו באפריקה.

לבייב התחייב עוד להשקיע בחברה 100 מיליון שקל בכל שנה במשך ארבע שנים, ו-50 מיליון שקל בשנה החמישית. בתמורה תימשך הקצאת המניות בחברה, כך שבסוף ההליך תסתכם הזרמת לבייב ב-750 מיליון שקל והחזקותיו בחברה יהיו מעט יותר מ-50%, יחסית להחזקות של 75% לפני הסדר הנושים.

הסדר הנושים של אפריקה המונח כעת על שולחנה, הוא אחד ההסדרים המורכבים ביותר, מבחינה מסחרית ופיננסית, שהובאו לפתחו של בית המשפט. כל החלטה שלה בהסדר תהווה תקדים משפטי ואיתות לבעלי שליטה שאינם רוצים או יכולים לשלם את חובם. אם לבייב יזיע אצלה על דוכן העדים; אם היא תשנה מהותית את ההסדר, כפי שכבר עשתה בעבר, בהסדרים קטנים יותר; אם הנושים ייצאו מההליך מחוזקים - יידעו כולם שיש שופטת בתל אביב.

כבר בהחלטתה הראשונה בתיק, החלטה טכנית במהותה, הבהירה כי לבייב ואפריקה אינם שונים מבחינתה, והנימה הזועמת שרירה וקיימת. לאחר שאפריקה כתבה בבקשתה לאישור הסדר הנושים כי "על השיח הציבורי השתלטו קולות שדומה כי עטו על ההזדמנות לנגח את החברה ואת בעל השליטה בה לב לבייב ולהשתלח בה, תוך ניהול מסע ציבורי שיטתי של ביקורת מתלהמת" - הגיבה אלשיך בזעם האופייני לה. היא כתבה כי: "לא ברורה לי כלל ועיקר הרלוונטיות של הסעיפים לבקשה. האם יש בכך ניסיון לומר כי בית המשפט הושפע, מושפע או יושפע מהנאמר בתקשורת שעה שיבוא להכריע בתיק? מדובר בטיעוני אווירה וחבל שכך!"

סגנונה הבוטה והישיר של אלשיך, העמוס בדימויים, בא לידי ביטוי גם בעניין הקפאת ההליכים של חברת ההנדסה רמט, הנדון בפניה בימים אלה. "תיק זה מתנהל כמו בתחנת רכבת. בכל אחת מהתחנות יורדים נוסעים, עולים נוסעים - ואיש אינו מברר איזו רכבת זו ולאן פניה מועדות", כתבה לפני כשבועיים. בהחלטת ביניים קבעה כי יש לגבש הצעות חדשות, לאחר שבדיון בפניה הובהר כי נאמנת החברה, רו"ח עליזה שרון, הצליחה להשיג לה רוכשים ולהגיע להסדר נושים המוסכם על רובם, אך דווקא בעלי השליטה בחברה הם אלה שמתנגדים לו.

לשונה הביקורתית אינה שמורה רק לבעלי הון. כל גוף חזק, המנצל את כוחו כדי להרע את מצבו של החלש שלא כדין, מעורר את זעמה. לפני כשנה וחצי יצא קצפה על המדינה: "לא ברור לי כיצד עד היום מבזה המדינה, פשוטו כמשמעו, החלטה של בית המשפט. לו סברה כי ההחלטה אינה ראויה היה עליה להגיש ערעור, אך בוודאי לא ליטול הדין בידה ולבזות החלטה של בית משפט בריש גלי", כתבה לאחר שמשרד החינוך ניסה לדחות את ביצוע החלטתה, שלפיה עליו להעביר כסף למפרק חברה שמינתה. היא חייבה את משרד החינוך להעביר סכום בסך של 910 אלף שקל למפרק חברת ל.ה.ט.מ לקידום הכשרה טכנולוגית, ובאופן חריג השיתה על משרד החינוך תשלום הוצאות מפרק בסך 50 אלף שקל.

אלשיך, ילידת ישראל, גדלה בצפון הישן של תל אביב. הוריה עלו מפולין לאחר שרכשו השכלה: אביה, מהנדס במקצועו, תיכנן עם פנחס רוטנברג את תחנת הכוח בנהריים. אמה, עו"ד בהשכלתה, לא עבדה בתחום לאחר עלייתה. אחיה הבכור, שאליו היתה קרובה מאוד, נהרג בתאונת דרכים לפני 34 שנה, במה שהיא מכנה "האסון של חייה".

היא למדה משפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית והתמחתה בבית משפט השלום בטבריה ובפרקליטות מחוז תל אביב. לאחר שהוסמכה לעריכת דין עבדה במשך זמן קצר בשוק הפרטי עד ששבה לעבוד בפרקליטות מחוז תל אביב.

היא מונתה כשופטת לעניינים מקומיים בתל אביב בגיל 34. לפני כ-14 שנה החלה להתמקצע במדור פירוקים וכינוס נכסים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וב-2002 מונתה לשופטת הראשית בו. זה שנים רבות אלשיך היא השופטת המחוזית הבולטת והמאוזכרת ביותר בתקשורת. לתחום הפירוקים הגיעה באקראי. לאחר שנים רבות שבהן התנגדה לשכת עורכי הדין לקידומה מבית משפט השלום, עלתה למחוזי בתור רשמת. עם פרישת שופט הפירוקים הקודם, ישי לויט, נוצר חלל שאלשיך השתלטה עליו באמצעות שאפתנות ויכולת למידה יוצאת דופן.

עם השנים שמרה על הטריטוריה שלה בקנאות. כששואלים קולגות שלה מי הם חבריה הטובים מבין שופטי המחוזי, מדגיש אחד מהם שהיא מקפידה להתחבר למקבלי ההחלטות ולמי שיכול לסייע לה. לדברי אחד מהם, היא נהגה לקבל את פני הנשיא בדימוס אליהו וינוגרד בהגיעו בבוקר ללשכתו. וינוגרד, בתגובה, מסר כי אינו זוכר יחס ייחודי לאלשיך.

גם עם הנשיא בדימוס של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי גורן, רקמה אלשיך יחסים טובים, וכשרצה לבזר את סמכויותיה בתחום הפירוק, הורידה אותו מהרעיון.

ההתחככות במקבלי ההחלטות החלה בגיל צעיר. בצה"ל היתה פקידה בלשכת הפצ"ר, לימים נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר. "האם היתה חיילת ממושמעת?", אנו שואלים את שמגר. "אין לי טענות", עונה שמגר וצוחק קלות. בכל זאת, עברו 41 שנה מפרישתו מהתפקיד והוא לא מצליח להיזכר בקווים לדמותה של החיילת.

כך או כך, התוצאה של התהליך היא ריכוזיות, רבים אומרים ריכוזיות יתר, של תחום פירוק החברות. שטרן מסביר בזהירות: "צריך לומר בריש גלי כי בישראל דיני חדלות פירעון אינם מפותחים כפי שהיה ראוי, מה שמגדיל את הכוח המעשי של מי שמקבל הכרעות שיפוטיות. כדרכם של מצבים כאלה, מתפתחת תלות גדולה ביכולת של אותו אדם לתוצאה שיפוטית. במישור העקרוני, זהו מצב שראוי היה להימנע ממנו. המחוקק, באמצעות תהליך קבלת החלטת מסודר, היה צריך לייצר נורמות מדויקות יותר בתחום חשוב זה. כך היתה נוצרת ודאות רבה יותר, שהיא הכרחית לקבלת החלטות בעולם הכלכלי".

שופט לשעבר במחוזי של תל אביב, שאינו נמנה עם אוהדיה המושבעים של אלשיך, מודה כי עסקינן באשה חזקה, ישרה ומצפונית, אף שבמישור יחסי האנוש יש בה נוקשות רבה. "אדם בוטה" הוא צמד מלים החוזר בהקשר שלה. "היא חותכת, מהירת מחשבה ובסך הכל מנסה להגיע לצדק", אומר אותו שופט. "אשה יסודית שבודקת את העובדות. תמיד רוצה לראות את התמונה המלאה".

עוצמתה הפוליטית של אלשיך בבית המשפט המחוזי בתל אביב באה לידי ביטוי בכך שכששופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ד"ר אשר גרוניס, מומחה רב שנים בתחום הפירוק ופשיטות הרגל, הגיע מבאר שבע לתל אביב - הוא לא הצליח לקבל לידיו את תחום הפירוק והועבר לדון בתיקים שבהם הוא פחות מצוי. צחוק הגורל הוא שבשנים האחרונות, כשופט בבית המשפט העליון, מקבל גרוניס לידיו תיקי ערעור על החלטות אלשיך. אפילו את בית המשפט הכלכלי שיזמה רשות ניירות ערך, כמחלקה ממוקצעת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כופפה אלשיך. חרף כלכליותה המובהקת של מחלקת הפירוקים, היא ככל הנראה תישאר בשליטת אלשיך מחוץ לבית משפט זה.

נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, אורי גורן, חבר ותיק של אלשיך, מסביר שהקמת בית המשפט הכלכלי, כשהוא נטול תחום פירוק החברות, מותיר את המחלקה של אלשיך כ"כמחלקה קטנה בבית המשפט מבלי שהיא קודמה בהיררכיה".

אלשיך נשואה ליוסי אלשיך זה 28 שנה, ומתגוררת בשיכון דן בצפון תל אביב. אלשיך, כלכלן שהיה ממייסדי הבנק הבינלאומי הראשון, כיהן כמשנה למנכ"ל אל על, ועובד כיום כדירקטור חיצוני בחברות נטוויז'ן, שיכון ובינוי ומגה קמעונות. הוא משמש דירקטור בחברות ווייטווטר, פ.י.ב.י אחזקות וקמ"ע הקיבוץ הארצי. בנוסף הוא בעל חברה פרטית לייעוץ כלכלי-פיננסי.

היא נישאה בראשונה לד"ר חילקיהו זונדר, כשהיתה בת 22, ולאחר 11 שנה הם התגרשו. מנישואים אלה נולדה בתה היחידה הילה זונדר, כיום עורכת דין המתמחה בתחום המסחרי. זונדר הובילה ב-2007 את אחת ההנפקות המורכבות בשנים האחרונות: הנפקת בתי הזיקוק לנפט בשווי 6.5 מיליארד שקל. לאחר תקופה אינטנסיבית ביותר, שכללה ריצות מהמשרד לבית החולים שבו אושפז אחד מילדיה, פרשה זונדר לעצמאות.

משפחת אלשיך מכירה את בתי המשפט גם מצדם הפחות נעים. בשנות ה-90 הועמדו לדין יוסי אלשיך, עו"ד אלי זוהר ואיש העסקים דני בינקין בשל עברות לכאורה על חוק ניירות ערך. הם זוכו לחלוטין. לפני שנתיים וחצי נעצר בנה החורג של אלשיך, עופר - בנו של בעלה - על ידי רשות המסים, בחשד להעלמות מס בסך 1.4 מיליון שקל בקבוצת חברות שבה הוא משמש כמנהל כספים. הוא שוחרר זמן קצר לאחר מכן על ידי בית משפט השלום בתל אביב, בהסכמת הצדדים, בערבות עצמית ובערבות צד ג'. חקירתו הסתיימה ומרשות המסים נמסר כי "בימים אלה מתקבלת החלטה בתיק".

בתחילת השנה התמודדה אלשיך על תפקיד נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אך היא לא הומלצה על ידי ועדת האיתור. הוועדה ביכרה את השופט אורי שוהם, והעמידה אותו כמועמד לנשיאות, בנוסף לנשיאה שנבחרה לבסוף, השופטת דבורה ברלינר. את ההודעה המאכזבת קיבלה אלשיך בהיותה בשנת שבתון שהחלה באפריל ואמורה להסתיים החודש. אף שהיתה זכאית לחופשה מלאה, הקפידה אלשיך להגיע לבית המשפט, וריכזה את הדיונים בפניה לימים ארוכים.

אלשיך קשורה גם למה שנחשבת אחת הפרשיות המשונות בעולם המשפטי - יחסיה עם עו"ד חיים שטנגר, הידוע בהתנהלות עקשנית ודווקאית. היחסים בין השניים טעונים כבר יותר משני עשורים.

"אלשיך יושבת על תקן מחנכת הכיתה", אומר שטנגר. "באחד היא מצליפה, לשני היא מעירה. אני חושב ששופט אינו מחנך, אלא עושה עבודה שיפוטית. הוא לא חייב להיות סלבריטאי ואסור לו להיות סלבריטאי".

באורח יוצא דופן, השיג שטנגר פטור מהופעות בפני אלשיך. תיקים שלו, שאמורים להגיע אליה, עוברים אוטומטית לשופט אחר. ב-2008 אישרר השופט גורן לבקשת שטנגר את החלטתו מ-2002 כי יש לו פטור מהופעות אצלה. גם מלך הנקניקיות, משה בדש מפיקנטי, רשם בזמנו את החברה שלו בצפון כדי לנהל את הליך הקפאת ההליכים בבית המשפט המחוזי בנצרת - ולא באולמה של אלשיך.

שטנגר הוא היוצא מן הכלל, שאינו מעיד על כלל עורכי הדין שהופיעו בפני אלשיך. אולי מפני שאינו מופיע בפניה. רובם, הניצבים מול לשונה החדה מדי יום ותלויים בהחלטותיה ובשכר הטרחה שתפסוק להם, מעדיפים שלא להתראיין לכתבה מסוג זו. עם זאת, עו"ד שלום גולדבלט, ממשרד גולדבלט, גינדס, יריב, שייצג בפני אלשיך בין השאר את החברה מילומור של פרדי רובינסון, ואת "ילדותי" וג'אמפ, הסכים לומר את דעתו: "אלשיך היא מובילת הדרך בכל מה שקשור לשיקום חברות, כי החקיקה מתמצית בסעיף אחד. היא והמשרדים של עורכי הדין שעוסקים בתחום נאלצו לצקת תוכן לתחום". לדבריו, היא נהפכה לאוטוריטה בשל העובדה שמרכז העסקים בישראל הוא בתל אביב ובהכרח רוב תיקי הפירוק מוגשים למחוזי של תל אביב, מה ש"לעתים יוצר עומס רב מדי".

האם המערכת לא יצרה ריכוזיות יתר בידי אלשיך?

"קשה לדבר על עודף כוח. היא לא מחליטה אילו חברות יקרסו. היא עושה את המיטב מבחינה מקצועית. אסור לשכוח שאפשר לפנות לעליון".

מה דעתך על הביקורת כלפי המזג שלה?

"לא נחטא לאמת אם נאמר שהאישיות שלה סוערת, וגם אני חשתי בנחת זרועה בתיקים שניהלתי בפניה. אני חייב להגיד שבתחום פירוק החברות, שבו הכל אינטנסיבי ומהיר, ואתה עומד בפני עשרות נושים, אי אפשר לנהל דיונים כך שנותנים לכולם את זכות הדיבור. אין מנוס אלא לנהל את התיק ביד רמה. הכי חשוב כשופט זה להתנהל בביטחון עצמי ולקבל החלטות מהירות וחותכות. כל השתהות במתן החלטה, משיכת התיק או חוסר שליטה באולם - יכולים להביא לתוצאות גרועות יותר".

אתה מחבב אותה?

"היא מקצועית ויש לי אתה קשרי עבודה טובים ויעילים. אני מעדיף להגיע לאולמה מאשר לרוב האולמות האחרים. כשאתה חוטף ממנה על הראש זה לא נעים, אבל היעילות והיכולת שלה להגיע להכרעות עדיפות על אולמות אחרים של שופטים שלא בקיאים בחומר שלהם".

שופט בכיר לשעבר מסביר מדוע הוא לא רוצה לראות את שמו בעיתון בכתבה על אלשיך: "יש לה שכל ופקחות, אבל היא מדברת יותר מדי. צריך בתחום הזה לדבר כמה שפחות. היא רגישה מאוד למה שנאמר עליה. היא רואה את עצמה כל יום בעיתון והתרגלה לכך. על כל מלה שמישהו אומר עליה היא מתלקחת. אני ממש לא רוצה לקחת בזה חלק. יש לי גם הרבה ביקורת על הריכוזיות הזו".

בכיר לשעבר במערכת המשפטית, המכיר את אלשיך היטב זה עשרות שנים, מסביר בקצרה מדוע נהפכה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר על חיי המסחר. "היא הגיעה במקרה לתחום. התפקיד היה אצל ישי לויט והיא מעולם לא התמחתה בכך ולא למדה אותו. היא השתלטה על התפקיד באמביציה חזקה, עם כל הראש".

ב-2002 קיבלו באופן יוצא דופן שלושה עורכי דין פטור מהופעות בפני אלשיך: עו"ד גיל-עד חריש, בנו של היועץ המשפטי לשעבר יוסף חריש, עו"ד יוסף מולאור וכאמור, שטנגר. בעוד שטנגר ומולאור היו מסוכסכים עמה (מולאור הספיק להגיע לכדי פיוס והוא כבר מופיע מולה), לחריש היה ניגוד אינטרסים עם הבעל יוסי אלשיך בתיק אחר. בשנים האחרונות, עם תום היריבות, שב גם חריש לעמוד בפניה בבית המשפט. חריש אומר כי הוא בעד ההתמקצעות של אלשיך. "אם אתה פועל מולה נכון כעו"ד - תקבל תוצאה לשביעות רצונך. אם לא, אתה עף החוצה", הוא מדגיש את שיטת העבודה האלשיכית. "אי אפשר להשוות אותה לשופט ששומע שני תיקים ביום. היא צריכה להרביץ 50 תיקים ביום. אני מייצג הרבה חייבים והיא מצליחה, וזאת גדולתה, להבחין בין חייב תמים שמקבל אצלה עזרה ומסלול מהיר להיפטר מחובות, לבין חייבים סרבנים או נוכלים".