לפני כשלוש שנים עמדה מנרב הנדסה, המחזיקה ב-50% מזכיינית בית הסוהר הפרטי בנגב (שותפות א.ל.א) בפני מכירה לאיש העסקים ארקדי גאידמק. עסקה זו לא יצאה לבסוף לפועל, בין היתר משום שהמדינה סירבה לאשר לגאידמק אחזקה בבית הסוהר הפרטי. במקביל, הונח על המדף גם חלקה של השותפה השנייה בפרויקט, אפריקה-ישראל. ואולם, הסבך הביורוקרטי הכרוך בהעברת האחזקה בבית סוהר לגוף פרטי אחר, והחשיפה העמוקה לה יידרש, הרתיעו רבים מלהיכנס בנעליו של בעל השליטה באפריקה, לב לבייב, ומנעו ממנו להיפגש עם מזומנים, דווקא בפרויקט שבו התגאתה אפריקה פחות (ונמנעה מחשיפה התקשורתית סביבו).
בפסיקתו התקדימית ביום חמישי, הוציא למעשה בג"ץ את הערמונים מהאש עבור לבייב. הוא איפשר לאפריקה להוריד מעל גבה באופן מיידי חוב של 88 מיליון שקל לבנק לאומי, ולהשיב לידיה הון עצמי בסך 17 מיליון שקל - בפרויקט רווחי אולי, אך כזה שאת הרווח ממנו ניתן היה לראות רק בצבירת תקבולים שוטפים הפרושים על פני 22 שנות הפעלה.
לאחר שחולצו מן "הכלא המוזהב" שלהם, נותרה כעת ללבייב ולשותפו, אברהם קוזניצקי, מטרה אחת: למקסם את סכום הפיצויים לו יזכו מן המדינה, כדי להשאיר בכיסם רווח יזמי מסוים. במשא ומתן שייפתחו השבוע מול המדינה, ינסו אפריקה ומנרב לזכות בפיצוי נוסף של עשרות מיליוני שקלים בגין אובדן הרווחים העתידיים מן הפרויקט, אף כי לא הספיקו לאכלס בו אף לא אסיר אחד.
בבנק לאומי ישנים בשקט
ביטול פרויקט בית הסוהר לפני ההקמה היה מחייב את המדינה בפיצוי מזערי יחסית של הזכיינית, אשר אמור היה לכסות רק את עלות הכנת המכרז. ביטול הסכם הזיכיון כעת, חושף את הזכיינית להפסד הוצאות הקמה ותפעול (ראשוני), אותו תידרש המדינה לכסות. עלות הקמת בית הסוהר המוערכת ב-210 מיליון שקל, מהם 176 מיליון שקל ניטלו כהלוואה מבנק לאומי ו-34 מיליון שקל הועמדו מההון העצמי של השותפות. עלויות המימון בגין ההלוואה נאמדות בסכום חודשי של 450 אלף שקל.
בנוסף, נדרשה זכיינית הפרויקט לשאת בעלויות שימור תשתית בית הסוהר הנאמדות ב-1.6 מיליון שקל בחודש. זאת, לאחר שגייסה והחלה בהכשרתם של כ-80 מאבטחי אסירים, יחד עם כ-25 עובדי זכיין אחרים אשר נועדו להוות את צוות בית הסוהר. בית הסוהר נמסר רשמית למדינה רק בספטמבר האחרון, כך שהמדינה תהיה חשופה לתשלום חודשי של 1.6 מיליון שקל רק החל בחודש זה. עוד סוגיה שתידון היא שיפוי הזכיינית כתוצאה מתביעות שיוגשו נגדה בגין ביטול הפרויקט. מצד ספקים למשל, עמם חתמה שותפות א.ל.א על הסכמים ארוכי טווח, ובעיקר מצד 100 העובדים שגייסה, אשר נותרו כעת בלי מקום עבודה. זאת, כאשר המדינה תישא בקיזוז תקופת האחריות על המתקנים בהם צויד בית הסוהר.
2. הקרב על הרווחים האבודים
לצד השיפוי המוסכם תעמוד כעת לדיון שאלת הפיצוי לזכיינית בגין אובדן הרווחים להם היתה זכאית אם הפרויקט היה יוצא לדרכו ולמשך כל תקופת ההפעלה (22 שנה). היקף ההכנסות מהפעלת פרויקט בית הסוהר הפרטי הוערך ב-1.5 מיליארד שקל. כלומר, אם נגזור מההכנסות רווח יזמי מינימלי של 10% - הרי שלאורך תקופת הפרויקט אמורה היתה הזכיינית ליהנות מרווח מצטבר של 150 מיליון שקל לפחות (בחישוב גס). אלא שהסכם הזיכיון אשר נכנס לתוקפו באוקטובר 2006 לא נותן מענה מפורש למקרה שבו מבוטל הפרויקט בהוראת בית משפט.
ההתייחסות לאפשרות כי הפרויקט יבוטל (termination) מעלה בהסכם הזיכיון שלוש סיבות אפשריות: כוח עליון, כלומר, הפרה כתוצאה מנסיבות שלא ניתן לצפות או למנוע. במקרה זה זכאית הזכיינית להחזר הוצאות הקמה, וכן לכיסוי מינימאלי של תקורה ורווח. אפשרת נוספת: הפרת מדינה - אז תלוי היקף הפיצוי במועד ההפרה. אם מדובר בשלב ההקמה, הזכיין יהיה זכאי להחזר הוצאות בלבד; אם בשלב ההפעלה, הפיצוי יאמיר משמעותית מכיוון שיכלול גם אובדן רווחים עתידיים. אפשרות שלישית: שינוי מפלה בדין, כלומר, שינויי חקיקה או פסקי דין אשר יתקבלו במשך תקופת ההפעלה ועשויים להשליך על הפרויקט ועל הזכיין. הסכם הזיכיון התייחס למצב שבו שינוי שכזה מגדיל את הוצאות הזכיין, ולכן יהיה זכאי להחזר עבור הוצאות היתר בלבד; או למקרה שבו השינוי מביא להקטנת מספר האסירים - אז יהיה הזכיין זכאי לפיצוי בגין אובדן הכנסה (בניכוי הוצאות מסוימות שנחסכו ממנו).
מכאן ברורות העמדות שיציגו בימים הקרובים פרקליטות המדינה ומשרד עוה"ד יגאל ארנון ושות' בא כוחה של הזכיינית. בעוד המדינה תנסה לטעון כי ביטול הפרויקט משויך לקטגוריה של שינוי מפלה בדין, או לכל היותר, הפרת מדינה בשלב ההקמה - הזכיינית תטען כי המדובר בהפרת מדינה אשר בוצעה גם תחת משטר הפעלה, ומשום כך היא זכאית לכיסוי אובדן רווחים עתידי.
כלא בונים ב-3 שנים - החלטה מקבלים ב-4.5
העתירה נגד הפעלת בית הסוהר הוגשה לבג"ץ ב-16 במארס 2005. המדינה התנגדה אז לעצירת הפרויקט בטענה כי עד שיושלמו הליכי המכרז, בניית בית הסוהר ואכלוסו יעברו שלוש שנים וכי "פסק הדין בעתירה יינתן הרבה לפני כן". ב-12 ביולי 2006 החליט בג"ץ שאין מקום למתן צו ביניים בעתירה. "אכן, הליכי הקמתו והפעלתו של בית הסוהר עתידים להימשך זמן רב. ההכרעה בעתירה לגופה תינתן לפני שיסתיימו הליכים אלה", הסכים הרכב שופטי העליון בראשות הנשיא אהרון ברק.
ואולם, הדיון האחרון בעתירה התקיים ב-8 ביולי 2007 ומאז, משך 20 חודשים, המתינו כל הצדדים להחלטה שבוששה לבוא. ב-18 במארס 2009 הפתיע הרכב השופטים כשהפעם החליט הפעם על הוצאת צו ביניים המונע הפעלת בית הסוהר עד פרסום פסק הדין - ודן את העותרים והמשיבים לתקופת אי ודאות נוספת בת 8 חודשים. בסיומה ביטל למעשה את הסכם הזיכיון.
בחודשים האחרונים נמתחה ביקורת על שופטי העליון בשל משך הזמן עד פרסום ההחלטה. זאת, משום שהותרת בית הסוהר מיותם פגעה ביכולת להקל על מצוקת מיטות האסירים, ובמקביל הגדילה את חשיפת המדינה לתביעות פיצויים מצד הזכיינית.
ביטול פרויקט אשר גובה בחקיקה ראשית אינו עניין של מה בכך לאחר שכבר הוכחה כמעטפת מגן יעילה בפרויקטים כגון כביש חוצה ישראל ומנהרות הכרמל בחיפה. ערעור חסינות זו המוענקת בידי הרשות המחוקקת, כמו גם עיתויה המאוחר של פסיקת בג"ץ, עלולים לפגוע בעתיד בתדמיתו של המשק הישראלי. זאת, כאשר למרבית הפרויקטים מסוג P.P.P יש ממד בינלאומי והם משלבים חברות זרות. גם כאן, אגב, שולבו בפרויקט שתי חברות אמריקניות: דוראנט בתחום האדריכלות, ואמראלד המשמשת יועצת התפעול של הזכיינית, ועשויה אף היא לתבוע כעת את הזכיינית בגין ביטול ההתקשרות עמה.