>> כנראה צריך להיות איש בן 82, עטור תארים ורב מוניטין, כדי להודות שאתה פשוט לא יודע. "עוד לא לגמרי פיצחנו את הנושא הזה", אומר דון ג'ייקובס, כלכלן ברמה עולמית והאיש שעל שמו רשומה הצלחתו של בית הספר למינהל עסקים קלוג של אוניברסיטת נורתווסטרן, כשהוא נשאל על המשבר הנוכחי.
בתוך ים חוזי המשבר, היועצים יודעי הכל והאנשים שהתשובות נמצאות בכיסם, יש משהו מרענן באדם שכבר ב-71' כיהן כדירקטור בוועדת האנט, הוועדה הנשיאותית האמריקאית לענייני רגולציה ומבנה פיננסי, שמבהיר בצניעות מרשימה שהעסק מורכב הרבה יותר.
מניעת משבר הסאבפריים, אומר ג'ייקובס, אינה פשוטה, מכיוון שהתניה חברתית מעודדת אנשים לעשות את ההשקעה הגדולה בחייהם במוצר (בית) שמחירו אינו קבוע, תהליך שיוצר תופעות פיננסיות קיצוניות שבסופו נאלצת הממשלה להתערב כדי למנוע קריסה מוחלטת של המערכת. איך מונעים אותו בעתיד (בהנחה שאתה חי במדינה דמוקרטית וגורמים פיננסיים שאינם ג'יי.פי.מורגן צ'ייס, שלא נכנס מלכתחילה לתחום המשכנתאות, תמיד יהיו), עוד לא לגמרי ברור.
גם לשאלה אם המשבר הנוכחי ייצור הסדרה של תחום התגמול הפרוע של פיננסיירים ובכלל, התשובה חלקית. "האנשים האלה הרוויחו מיליונים כשהכל הצליח, וכשנכשלו - במקרה הגרוע איבדו את משרתם", הוא אומר. "התהליך לא נכון, אך אין ברירה אלא לתת תמריצים. אם לא נתגמל את עובדי המוסדות הגדולים, המוחות הטובים יילכו לארגונים הקטנים יותר, ואנחנו לא רוצים שזה יקרה".
ומה בכל זאת הפתרון?
ג'ייקובס (מחייך): "אם יש לך רעיון שיביא נושאים מהסוג הזה לפתרון אחד, תהיה איש עשיר".
בכל זאת, יושבים סביב השולחן הזה שלושה מוחות מהמבריקים בעולם.
"אנחנו מהאקדמיה", עונה סוניל צו'פרה, הדיקאן הטרי של קלוג, כשדיפאק ג'אין, שסיים זה עתה את התפקיד, מהנהן בראשו בהסכמה. באמירה הזו נקבע קו חד ביותר בין תיאוריה למעשה. אף שבמהלך השיחה הארוכה עולה הפרקטיקה המשולבת במחקר של מגדל השן כאחד הנושאים ה"חמים" בבתי הספר למינהל עסקים בעולם כיום, נדמה שבקלוג לא מתיימרים לתקן את העולם, או אולי מודעים למגבלות הפורמט.
"אני יכול רק להגיד שבעיית הבעיות במשבר הזה נובעת מהעובדה שאיש לא הסתכל לאחור ולא למד היסטוריה", מנדב צ'ופרה תובנה ועובר לביקורת הקשה על בתי הספר המובילים למינהל עסקים, שייצרו בסרט נע בוגרים שפנו בעיקר לתחום הפיננסי והתגלו כתאבי בצע ובעלי חשיבה אינטרסנטית אישית, קצרת טווח ונטולת כללי אתיקה.
"לו היו פיננסיירים פועלים כפי שלמדו בבתי הספר למינהל עסקים - הכל היה נראה אחרת. המשבר קרה בין היתר כי אנשים פעלו בניגוד לחשיבה האקדמית, שדורשת חשיבת t - לרוחב, אבל בעיקר לעומק. תיאוריה טובה שמיושמת נכון מייצרת חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח, שלא נראתה במשבר הזה".
גם בוגרים שיצאו מבית המדרש שלכם נהגו כמו כולם.
ג'אין: "נכון, אבל אנחנו לא ניכנס לזה כי מדובר בהתנהלות של פרטים, לא של קבוצה".
לא שמישהו מציע כי בקלוג מעודדים תאוות בצע, חלילה, אבל מסקר תוכניות המנהלים של "פייננשל טיימס" ל-2009 עולה כי בוגרי קלוג הונג קונג, למשל, ידעו למנף יפה את המוניטין של בית הספר ועומדים בראש רשימת המרוויחים. וגם הבוגרים מארה"ב ומגרמניה נמצאים בין 20 בתי הספר הראשונים ברשימה.
האם משהו בתוכנית הלימודים ישתנה בעקבות המשבר?
ג'אין: "אני נתקל בשאלה הזו שוב ושוב, אלא שחשוב להבין שתוכנית הליבה היא דבר קבוע שלא משתנה באופן דרמטי. אנחנו גאים בעובדה שכבר לפני שלוש-ארבע שנים הוכנסו לתוכנית קורסי חובה כמו 'ניהול בזמן משבר' או 'פוליטיקה של הכלכלה'. אנחנו גם מאפשרים לסטודנטים ללמוד להשקיע כסף אמיתי בסביבה בטוחה שמאפשרת לימוד והכוונה".
ג'ייקובס: "אנו גאים מאוד בגמישות של תוכנית הלימודים שלנו. מאז ומתמיד עודדנו את המרצים להביא עוד ועוד רעיונות לקורסים חדשים. בניגוד לתהליך הביורוקרטי המתיש שהם עוברים במקומות אחרים, אצלנו הם עוברים ועדה אחת, נכנסים לתוכנית הלימודים ומדורגים על ידי הסטודנטים. רק אחר כך חוזרים לוועדה שנייה שמביאה בחשבון ברצינות רבה את חוות הדעת של התלמידים".
אתם בעצם סומכים על חוות דעת המשתמש.
ג'ייקובס: "בהחלט. סיפרתי על התהליך לדקאן באוניברסיטה אחרת שהיה מופתע מן המשקל הגדול שאנחנו נותנים לדעת סטודנטים. אמרתי לו שאם אני לא יכול לסמוך על האנשים שקיבלתי ללמוד אצלי - אני בעסק הלא נכון".
עד כמה נפגע תקציב האוניברסיטה בעקבות המשבר?
צ'ופרה: "פחות מהארוורד וייל. רמת התרומות בתזרים המזומנים היתה 15% בלבד, לעומת 30%-35% במקומות אחרים. היינו פחות פגיעים".
האם במילייה שלכם נוצר תהליך הפקת לקחים או שבעצם מבזבזים את המשבר הזה?
ג'ייקובס: "רם עמנואל, ראש הסגל של הנשיא אובמה, כבר אמר שמשבר טוב הוא עניין חשוב מדי מכדי לבזבז אותו".
כשהאנגלית חשובה מהציונים
באחרונה הגיעו דון ג'ייקובס, דקאן ג'ייקובס כמו שקוראים לו בארה"ב אחרי 26 שנות דקאנות מפוארות בקלוג, יחד עם ג'אין וצ'ופרה לביקור קצרצר בישראל. השלושה השתתפו בטקס הסיום של בוגרי תוכנית קלוג רקנאטי, התוכנית המשותפת להם ולפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב.
על אף שנחתו אחרי מסע ארוך שכלל את ארה"ב, סין וגרמניה, והגיעו הישר מנתב"ג לראיון עיתונאי, הם נראו רעננים, חייכניים וחיוביים במיוחד. שיתוף הפעולה עם כלל הגורמים הסובבים אותם נמצא, כך אנשי קלוג, "עמוק בדנ"א".
"הסטודנטים לומדים את זה, המרצים מעודדים את זה וגם המחקר מבוסס על קשרי גומלין", מסביר צ'ופרה. "הדרך להצלחה נובעת בין היתר מהיכולת ליצור באופן שיטתי וקבוע קשרים חדשים. העולם שמסביב משתנה מהר הרבה יותר מהאקדמיה ואנחנו נאלצים, אם כי לא תמיד מצליחים, להחזיק יד על הדופק כדי לשמור על רלוונטיות ולהפוך את מגדל השן למקום פרקטי וחי".
מפת הקשרים הענפה של קלוג נפרשת הן בתוך האוניברסיטה והן מחוצה לה. לבית הספר תוכניות מקבילות בישראל, הונג קונג וגרמניה והקשרים הבינלאומיים עם סטודנטים ובוגרים מטופחים בהתמדה. במקביל מקפידים לשמור על קשרים עמוקים עם התעשייה, התקשורת וכמובן גורמים מתוך האוניברסיטה.
"העולם הולך לכיוון ברור מאוד - שילוב של עסקים עם טכנולוגיה ומדעי החיים", אומר הדקאן לשעבר ג'אין. "חשוב לשמור על קשרי גומלין בין הפקולטות ולחזק את שלושתן בכל אוניברסיטה. במקביל חשיבה גלובלית היא חובה בכל בית ספר שרוצה להיות מהמובילים בעולם".
תוכניות מנהלים גלובליות, נושא חדש וחלש עדיין גם בכמה מן האוניברסיטאות המובילות בישראל, הוא כבר חדשות ישנות בקלוג. זו גם אחת הסיבות שהפכו בית ספר לא ידוע לפני 30 שנה לאחד המובילים בעולם.
"חשבתי איך אני הופך את המקום לראשון בתחומו בתוך עשר שנים", מספר ג'ייקובס. "הבנתי שאנחנו, אנשי האקדמיה שלא עשו עסקים מעולם, צריכים להזמין לתוכנו אנשים בעלי ניסיון עסקי שרוצים ללמוד את התיאוריה. ככה החלו תוכניות האקזקיוטיב - היה ברור שהסטודנטים מעבירים מניסיונם למרצים ומביאים את השטח לתוך בית הספר. טייבנו קודם כל את הכוח החוקר והמלמד".
לאותן תוכניות ואחרות מקפידים בקלוג להזמין סטודנטים מכל העולם, מתוך הבנה שחדשנות מגיעה רק מתוך תמהיל אנושי מגוון. העובדה ששני הדקאנים - הנוכחי והיוצא - הם הודים, אולי מוכיחה יותר מכל על המשיכה הדו-צדדית.
לא שהכל קצפת ודובדבנים. הדיקאן סוניל, שהגיע לארה"ב ב-82', מודה כי חש לא מעט פעמים אפליה גזעית על רקע מוצאו, אבל אומר כי מדובר בחלק מתהליך ההתערות באמריקה. "בהודו בודקים מאיזה קסטה אתה והגזענות הפנימית לא פחות עמוקה. אני לא מתרגש מהדברים מהסוג הזה".
מה תמליצו לבית ספר ישראלי שרוצה ליהפך לקלוג ביום מן הימים: סינון קפדני של מועמדים? תוכניות גלובליות? לימודים באנגלית?
ג'אין: "לא נמליץ, אבל כן נספר מה בדיוק עזר לנו. אנחנו למשל היינו הראשונים לראיין אישית כל מועמד, גם אם הגיע ממקומות שונים בעולם. מצד אחד לא רצינו ליצור אפליה ראשונית על ידי העדפתם של אלה שיכלו להגיע פיסית לבית הספר (כמו שנעשה עד אז בבתי ספר אחרים) וגם לא ביקשנו תהליך מאוד יקר, לכן הפעלנו את הבוגרים שלנו. אלה ריאיינו את המועמדים במדינות המוצא שלהם ונתנו חוות דעת מפורטת.
"כפי שאנו סומכים על הסטודנטים וחוות דעתם קובעת במידה רבה אם קורס חדש נכנס לתוכנית או לא, אנחנו סומכים מאוד גם על דעתם של בוגרינו, עליהם חלה במידה רבה אחריות על שמירת הרמה הגבוהה של הסטודנטים החדשים. כך אתה מחבר את האנשים המצוינים שלך לבית הספר בקשר עמוק ומפרה".
אחד הפרמטרים היותר חשובים בתהליך היה בדיקת רמת האנגלית. "הנושא הזה היה לעתים חשוב מהציונים שהביאו מהבית", אומר ג'אין. "מי שלא מדבר אנגלית ברמה נאותה מתקשה בעצמו ובעיקר לא תורם לצוות ולכיתה, כך שכולם נפגעים. אנחנו, שמקדשים את שיתוף הפעולה הרב-לאומי, יוצרים תמהיל אנושי מגוון של אנשים מהרבה מדינות ותרבויות שגם מדברים היטב באותה שפה".
בישראל לא מלמדים באנגלית, מה שמקשה על יצירת תמהיל בינלאומי גם בקרב הסטודנטים וגם בקרב המרצים.
"אצלנו הנושא חשוב במיוחד".
לכו על קיימות ומים
חלק נכבד מהחוקרים בקלוג הגיעו מישראל. הסיבה לבריחת המוחות מתבהרת אל מול המספרים. משכורתו של מרצה מתחיל בקלוג נעה בין 120 ל-130 אלף דולר, ועשויה לטפס ל-250 אלף דולר לבעל מוניטין. מכיוון שמדובר בהרבה פחות שעות הוראה מאלה הנדרשות בישראל, ובהרבה יותר תקציבי מחקר, אין לחוקר הישראלי הרבה סיבות לחזור לישראל.
התהייה המתבקשת - האם המשבר יחזיר חוקרים שלא מוצאים את עצמם בחו"ל הביתה - מתנפצת אל סלע המציאות הקלוגית. "בעוד אחרים פיטרו אנחנו קלטנו חוקרים חדשים השנה", אומר ג'אין ומספר כי כמו בכל אוניברסיטה אחרת גם מספר המועמדים הפוטנציאליים קפץ פלאים. "משבר, מבחינתנו זו הזדמנות לקבל מן השוק לא מעט אנשים מצוינים שרוצים לנסות את מזלם בתחום אחר".
מדברים בישראל הרבה על בריחת המוחות והניסיון להשיב חוקרים הביתה.
צ'ופרה: "אנו חיים כיום בעולם גלובלי. אני, למשל, הגעתי מהודו. יש אצלנו כמה חוקרים צעירים ומצוינים שלא רק תורמים למחקר העולמי אלא גם יוצרים שם טוב לישראל".
יש תפישה בישראל שחוקר טוב לא יכול להיות מרצה טוב ולהפך.
ג'אין: "הדירוגים אצלנו מוכיחים כי החוקרים הטובים והפוריים ביותר הם גם המרצים הטובים ביותר".
באיזה תחומים אתם מרגישים שבית הספר עדיין חסר?
צ'ופרה: "קיימות (סאסטיינבליטי) זה תחום מתפתח שהתעשייה כבר הבינה את חשיבותו, אבל המחקר עדיין מדשדש מאחור. חוקרים טובים בתחום הזה נדרשים מאוד כבר כיום וימשיכו להיות בעתיד".
באיזה תחום ספציפי הייתם מציעים לחוקרים ויזמים להתמקד בשנים הבאות?
ג'אין: "מים. הנושא הזה עומד להיות חשוב ביותר בעולם שלנו, ובישראל כבר היום יש טכנולוגיות מצוינות ואנשים שמבינים בתחום. כדאי להעמיק אותו".
nihul@themarker.com
"המשבר היה נראה אחרת אם אנשי עסקים היו מיישמים את מה שלימדנו אותם"
מאת גיא רולניק וטלי חרותי-סובר
23.11.2009 / 7:02