ארבעה צעדים לשיפור המגזר השלישי

>> המגזר החברתי בישראל עדיין בחיתוליו והוא נקרא "השלישי", זה שבא אחרי שני אחיו הגדולים, הממשלתי והעסקי. מכיוון שאופיו עדיין לא התברר, נהוג לזהותו לפי מי שהוא אינו: לא ממשלתי ולא לכוונת רווח.

יש הסבורים שהמגזר יוכל לדלג על גיל ההתבגרות באמצעות יחסי ציבור ומיתוג של שם טוב. אבל הניסיון ממדינות אחרות מלמד כי על המגזר השלישי בישראל לרכוש כמה מרכיבים יסודיים לפני שיוכל לעמוד על הרגליים.



ראשית, נדרש מאגר נתונים על מלכ"רים. כיום, לא ידוע כמה ארגונים פועלים בישראל. בפרסומים מופיעים מספרים שנעים בין 12 אלף ל-45 אלף עמותות. קשה לגבש מדיניות ולפתח שירותים עבור המגזר, כשגודלו של השוק אינו ידוע. המגזר הוא בית למגוון מוסדות, בהם עמותות, גופי סעד, קבלני שירותים, אבל גם אוניברסיטאות, קופות חולים, בתי כנסת וקבוצות כדורגל. לכן, המאגר יצטרך להבדיל בין סוגי הארגונים, משום שכל עוד כולם נכללים בממוצע אחד, קשה ליצור הבחנות נדרשות בשאלות מיסוי, תמיכה ממשלתית ורמות שכר.



שנית, מלכ"רים חייבים ללמוד להוכיח את תרומתם החברתית. עמותה מתחילה ביזם או בקבוצת עמיתים המוטרדים מבעיה חברתית ומחליטים לעשות מעשה טוב. הם מקדישים ממיטב זמנם, מרצם וכספם, ומחפשים משאבים כדי שארגונם יתקיים ויתרחב. ואולם הרחבה של שירות חברתי שעדיין לא הוכחה תרומתו היא חסרת אחריות ולעתים מסוכנת. לכן, תפקידם של מנהלי העמותות להטמיע ניטור ומדידה, כדי לכמת את הערך החברתי. זהו המידע החשוב ביותר על עמותה ומנוף חיוני לשיפור.



שלישית, עמותות צריכות לאמץ ניהול מקצועי. כשסטארט-אפ חברתי גדל, ההתלהבות החלוצית כבר אינה מספיקה. עליו לנהל עובדים ותקציבים ולעסוק בנושאים משפטיים, טכנולוגיים וארגוניים. בשלב זה עמותות רבות מתברברות. הן צומחות במהירות ונוטלות על עצמן פעילות מגוונת, תוך שאינן בונות תשתית ניהולית וארגונית תומכת. העמותות המצליחות הן אלה שמטמיעות טכניקות ניהול, שבבסיסן מיקוד אסטרטגי, מדידת תוצאות ובהירות פיננסית.



רביעית, יש להגדיל ולגוון את המקורות הכספיים העומדים לרשות המגזר. עמותות תלויות בעיקר בתמיכות של משרדי ממשלה וקרנות מחו"ל. רצוי לעודד פילנתרופיה ישראלית באמצעות זיכוי במס לתרומות גדולות. כדאי גם להקל על עובדים לקבל זיכוי על תרומות באמצעות תלוש השכר. חיוני לאפשר לעמותות לייצר הכנסות שיהיו פטורות ממס.



סביר שארבעה הצעדים הללו יקדמו את המגזר השלישי ויתרמו למוניטין שלו כמגזר מקצועי המניב תוצאות איכותיות. אלא שמהלך שכזה אינו חף מסיכונים. האתגר הגדול יהיה לא לדכא את רוח היצירתיות והחדשנות. במלים אחרות, אם ארגונים יתמקדו רק במה שכבר הוכח, כיצד הם יניבו מתוכם פתרונות חדשים? לכן, צריך יהיה לעודד יזמות חברתית סוערת ופעלתנית, אבל גם מקצועית. אין להסתפק רק בחלוציות של "אחרי", אלא בכזו שתישען על לימוד של הפתרונות שנוסו עד כה, ותכנון של פתרון יצירתי חדש, תוך חתירה להוכיח את תרומתו.



הכותב הוא המשנה למנכ"ל קרן רוטשילד (יד הנדיב)