הפייבוריט: וינשטיין. המתאימה ביותר: ברק-ארז

>> מיהו המועמד האופטימלי לכהונת היועץ המשפטי לממשלה מבין ארבעת המועמדים שזכו לתמיכה חלקית של הוועדה בראשות השופט בדימוס תיאודור אור? הממשלה החליטה כי היועץ (או היועצת) הבא ייבחר מבין ארבעה מועמדים שזכו לתמיכה של שלושה קולות בוועדה: עורכי הדין יהודה וינשטיין וצבי אגמון והפרופסורים למשפטים דפנה ברק-ארז וידידיה שטרן. כולם מוכשרים מאוד, אך מי המתאים ביותר?



גילוי נאות: כותב שורות אלה כיהן בתחילת העשור כעוזרו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בתחום המשפט האזרחי והכלכלי. עבודת לשכת היועץ המשפטי לממשלה מוכרת לכותב היטב.

כך נראה יום בחיי היועץ. התיאור דמיוני, אך מבוסס על היכרות אינטימית עם המציאות המשתקפת מלשכת היועץ בקומה הראשונה של בניין משרד המשפטים ברחוב צאלח א-דין בירושלים:



7:00 מגיע למשרד. כוס קפה עם חוקרי יאח"ה (היחידה הארצית לחקירות הונאה). צריך לאשר האזנת סתר לשר (אישור כזה ניתן על ידי היועץ בלבד). החוקרים מציגים את החקירה. הפרקליט המלווה מסביר מה מטרת ההאזנה. הציתות מאושר לזמן מוגבל. החוקרים מתבקשים לדווח על תוצאותיו. נושא רגיש. נדרש פיקוח צמוד על המשטרה.



7:45 שיחה דחופה משר התשתיות הלאומיות שאיחר לטיסת אל על באוזבקיסטן ושואל אם יוכל לטוס ארצה כאורח חינם במטוסו של הטייקון נוח-לי דנקר המתחרה על מכרז לאומי לכביש אגרה חדש. צריך להשיב לו מיד: לא, הנחיות היועץ לשרים מתחילת כהונת הממשלה אוסרות זאת (למה הם לא קוראים?).



8:00 ישיבה רבת משתתפים. בג"ץ פסל את החוק שאיפשר להקים כלא פרטי. להחלטה השלכות רבות על הליכי הפרטה הנמצאים בקנה. בכירי הפרקליטות האזרחית מציעים להיערך לתביעה שתוגש מצד הזכיינים שבנו את הכלא. הם רוצים עוד פיצויים? יש לנו קייס חזק. לא נתפשר.



10:00 מזכיר הממשלה על הקו. "הוועדה למינוי היועץ הבא לא הגיעה להכרעה. יש ארבעה מועמדים אבל אף אחד לא קיבל את הרוב הנחוץ. מה עושים?" צריך להמשיך במתווה הקיים - כלומר, לפרסם לציבור את שמות המועמדים שהוצעו ואחר כך להעלות את השמות להצבעה בממשלה. אני שולח את המשנה ליועץ, עו"ד מייק בלאס, לכתוב חוות דעת דחופה.



10:15 המשנה ליועץ לעניינים כלכליים, עו"ד אבי ליכט, נכנס עם טיוטת החוק להארכת הזיכיון לערוץ 10. מעלים לשיחת ועידה את היועצים המשפטיים של משרדי התקשורת והאוצר. באוצר טוענים שהוויתור לזכיינים עמוק מדי. בתקשורת מזהירים שערוץ 2 יגיש בג"ץ. אני מחליט על איזה קו משפטי נוכל להגן. צריך להיזהר, ביניש התחילה לבטל חוקים. אבל גם אני מבין במשפט חוקתי.



11:00 עו"ד בלאס נכנס בתפר שבין הישיבות: הביא טיוטת חוות דעת. הכנסתי כמה שינויים ושלחתי לנתניהו ונאמן.



11:15 אנשי משרד החוץ הגיעו עם הפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר). מה עושים עם גולדסטון?



13:00 מנהלת הלשכה מכניסה סנדוויץ'. זה זמן טוב לעבור על טיוטות מכתבים שהכינו העוזרים: תשובה לעמותת אומ"ץ (לא נחקור את השר חומי שליט), תשובה לאדם טבע ודין (התעלמות עיריית זרזורה מחוקי הביוב נבדקת על ידי מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס). דרישה שאתערב בפתיחת מפעל אינטל בשבת (צריך לדון בזה). אין רגע דל.



13:10 תיק ליברמן. גמרתי לקרוא את חומר הראיות אתמול בלילה. אני מודיע ללדור שאפשר לקבוע סדרת ישיבות מרתונית כדי לקבל החלטה. צריך לפנות שלושה ימים בלו"ז בשבוע הבא.



13:30 פגישה שבועית עם השר נאמן. הוא מת לראות אותי הולך הביתה.



14:30 ישיבה עם רשות ניירות ערך. זוהר גושן רוצה לקבל סמכויות אכיפה מינהליות. משרד המשפטים מתנגד. הרשות גם רוצה להגיש תביעות ייצוגיות נגד חברות בשוק ההון. זה משנה לחלוטין את תפקידה כרגולטור. צריך תיקוני חקיקה. גושן משכנע אבל חייבים להיות מתונים. צריך לחשוב על זה עוד קצת.



17:00 פרידה ממנכ"ל המשרד הפורש. לא היה לי זמן להכין נאום.



17:30 פגישה עם סטנלי פישר. הוא רוצה גיבוי בדיון על חוק בנק ישראל החדש. יש גם תיקוני חקיקה שאנחנו צריכים לקדם כדי להצטרף ל-oecd.



19:30 המפכ"ל מעדכן לגבי החקירה נגד חברת הכנסת נולי גלגולי. התיק יגיע אלינו בקרוב. קבענו דיון על התגברות בעיית הסכינאות בקרב בני נוער. צריך לטפל בזה.



20:30 שר הביטחון מתקשר. נלחץ מהביקורת על העלאת השכר לשרים ושואל אם יוכל לוותר על התוספת. לא, מבחינה חוקית אי אפשר. שיתרום אותה לנזקקים.



21:00 ראש הממשלה מתקשר. בלמתי מינוי של איזה מקורב לתפקיד מנכ"ל המכון לתולדות האומה. לא, לא אשנה את דעתי. מזל שאני פה.



21:30 יש עוד חוות דעת לכתוב. לא אצא לפני חצות.



גיבוי מהפרקליטות



המלחמה בפשיעה ובשחיתות תופסת אמנם חלק ניכר מזמנו של היועץ המשפטי לממשלה, אך תהיה זו טעות להניח שזהו התחום היחיד שצריך להדריך את הממשלה בבחירת היועץ הבא. נהפוך הוא. עבודת היועץ מתפרשת על תחומי המשפט המינהלי, החוקתי, האזרחי-כלכלי, הפלילי, הביטחוני, הבינלאומי, דת ומדינה ותחומים נוספים.



היקף עבודת היועץ בתחום הפלילי אינו עולה על 30% מזמנו, אולי אף פחות מכך. בסביבתו של היועץ מאשרים כי זהו המצב כיום. חלק מזמן זה מוקדש להחלטות בתיקי אישי ציבור (בדרך כלל בימים מרוכזים של דיונים). חלק נוסף מוקדש לקביעת מדיניות כגון החלטות להגביר את האכיפה בתחומי ההימורים, עבירות הבנייה וכדומה. חלק קטן מוקדש להחלטות בתחומים שהחוק קובע כי רק היועץ מוסמך להחליט בהם כמו האזנות סתר לשרים או כתבי אישום על עבירות הסתה.



70% מעיסוקי היועץ אינם בתחום הפלילי. בנוסף, בתחום הפלילי מקבל היועץ גיבוי של ידע ומומחיות מצד פרקליט המדינה והפרקליטות. יש לו על מי להישען. ההחלטות בתחום הפלילי אינן מחייבות תגובה מיידית ולכן ההישענות על פרקליטות המדינה הגיונית ומקלה גם על יועץ שאינו פליליסט מובהק.



שר המשפטים יעקב נאמן טבע דימוי של רמטכ"ל הנלחם בפשיעה כאשר תיאר את תפקיד היועץ בעיני רוחו. כפי שרמטכ"ל אינו חייב להיות טייס כדי להפעיל את חיל האוויר, כך לא צריך היועץ להיות מומחה פלילי.



יועצים משפטיים בעבר לא היו משפטנים פליליים מובהקים. היעדר ידע פלילי לא הפריע ליועצים ליהפך לשומרי סף חזקים של שלטון החוק וללוחמים בשחיתות. חלקם גילו עמוד שדרה לוחמני לאחר מינויים. אחרים, שלא עשו זאת, קיבלו דחיפה מפרקליטי מדינה אגרסיביים או ננזפו על ידי בג"ץ ונאלצו להפנים את המסר. בשדה הפלילי, היועץ אינו צועד לבד.



לעומת זאת, היועץ המשפטי לממשלה חייב להיות מומחה למשפט חוקתי ומינהלי. תחומים אלה, הנכללים במה שמכונה "המשפט הציבורי", הם לחם חוקו של היועץ מדי יום ומדי שעה. עליו לקבל החלטות בתחומים אלה ללא הסתמכות על עזרה ולא פעם עליו לתת חוות דעת או ייעוץ בדרג הלאומי הבכיר ביותר ללא שיוכל להסתמך על מערכת עוזרים ויועצים.



זאת ועוד, בשנים האחרונות גובר מאוד הצורך לשלב בידע זה הבנה במשפט כלכלי. העתיד צופן ליועץ אתגרים בכמה תחומים מרכזיים מחוץ לתחום הפלילי. תחום אחד הוא תחום זכויות אדם במישור הפנימי והבינלאומי. דו"ח גולדסטון הוא דוגמה אחת, ועוד תבואנה רבות אחרות. תחום נוסף הוא הרגולציה של מוסדות השלטון, התחום המינהלי. משיק לו תחום ההפרטה והשלכותיה.



החלטת בג"ץ לפסול את התיקון לחוק שנועד להפעיל בית סוהר פרטי, בשבוע שעבר, היא דוגמה לשאלות המורכבות שעמן נדרש להתמודד יועץ בתחום זה. הפרטה צריכה לבוא בצד רגולציה ומנגנוני פיקוח. בג"ץ המחיש בשבוע שעבר כי תפקיד היועץ המשפטי הוא להבהיר לממשלה מתי מותר ומתי אסור לה להתפרק מסמכויותיה ולהפריט אותן. בנוסף, תפקיד היועץ להבטיח כי ההפרטה לא תרוכז בידי מעטים וחזקים, וכי תיטיב עם הציבור ולא תהפוך אותנו למדינת אוליגרכיה נצלנית.



ארבעת המועמדים שרואיינו אתמול על ידי שר המשפטים הם כולם משפטנים בכירים.



עו"ד יהודה וינשטיין הוא המועמד המוביל על פי הדיווחים בתקשורת. ויינשטיין הוא פרקליט פלילי מעולה. הופעותיו בבית המשפט שובות לב. הוא ניחן בקסם ויכולת שכנוע של באריסטר אנגלי מהודר שהשתפשף במאות דיונים בבית המשפט. מעין רמפול ישראלי יוקרתי, אם תרצו. עם זאת, כאמור, המומחיות הפלילית אינה עיקר תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה. היא אפילו לא רוב רובו של התפקיד.



אחת הטענות העולות בימים האחרונים היא כי מינויו של וינשטיין אינו עולה בקנה אחד עם רצונו של שר המשפטים לקדם את הפיצול בין סמכויות הייעוץ לתביעה הפלילית אשר מרוכזות כיום בידי היועץ. לכן, נטען, וינשטיין הוא מינוי בעייתי מבחינת נאמן, אף על פי שהוא רוצה בו.



ניתן לפרש את המציאות בצורה אחרת. נאמן עשוי להעדיף את וינשטיין דווקא בשל חולשתו. בהיעדר מומחיות במשפט ציבורי-אזרחי, יהפוך נאמן עצמו למשפטן הבכיר ביותר בממשלה בתחום זה. יותר מכך, הממשלה תוכל לחלוק בקלות על עמדות ציבוריות של וינשטיין בתחום שהוא אינו נחשב מומחה בו. זהו תרגיל פוליטי ידוע: החלש את המערכת ואז תוכל לטעון כי דרושה רפורמה.



עו"ד צבי אגמון, העומד בראש משרד עורכי דין פרטי, הוא משפטן מבריק וחד לשון. יחסית לעורכי דין בכירים בפרקטיקה הפרטית הוא עוסק במגוון רחב של תחומים: הגבלים עסקיים, בנקאות, צווארון לבן ועוד. יתרונותיו הם גם החסרון העיקרי שלו. טווח עיסוקיו ולקוחותיו עלול להעמידו בניגודי עניינים רבים דווקא בתחום המשפט האזרחי והמינהלי. זאת ועוד, על אף כישוריו הרבים, אגמון אינו מומחה בתחום המשפט הציבורי.



פרופ' ידידיה שטרן הוא מומחה לדיני חברות ודיקן לשעבר של הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן. שטרן הוא גם הוגה דעות בולט ביחסי דת ומדינה. הוא נחשב פייבוריט בשל קרבתו לנאמן: שטרן התמחה אצלו ונאמן הוא גם ממייסדי הפקולטה למשפטים בבר אילן.



שטרן הוא מועמד ראוי בהחלט לכהונה והעובדה שאינו פליליסט מובהק אינה צריכה לעמוד לו לרועץ. חסרונו העיקרי, לעומת זאת, נעוץ בכך שתחומי ההתמחות המובהקים שלו מהווים לכל היותר 10%-15% מהתחומים שבהם עוסק היועץ. אך שטרן הוא עילוי משפטי ויש להניח שעקומת הלמידה שלו תהיה מהירה.



פרופ' דפנה ברק-ארז, מומחית למשפט מינהלי וחוקתי מאוניברסיטת תל אביב, נחשבת מטאור אקדמי וזה כמה שנים מוזכרת כמועמדת לבית המשפט העליון. מבין המועמדים לכהונת היועץ מסווגת ברק-ארז כ"אנדרדוג", אולי בגלל שהותה הזמנית בשבתון באוניברסיטת סטנפורד.



לברק-ארז רקע מובהק בתחומי המשפט החיוניים לעבודת היועץ. מבין כל המועמדים, כישוריה הם התואמים ביותר את צורכי התפקיד. היא עסקה שנים רבות בחקר הביורוקרטיה, מכרזים, הפרטה של שירותים ציבוריים ובחינה של אפקטיביות האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון כלפי השלטון ביחס למציאות בשטח. זאת בצד התנדבות לתפקידים בפרקליטות הצבאית ובוועדות ממשלתיות. היא כיהנה כיו"ר העמותה למשפט ציבורי. כתיבתה, למשל, מצוטטת בהרחבה בפסק הדין התקדימי של בג"ץ בעניין בית הכלא הפרטי מהשבוע שעבר.



בין הרצוי למצוי, כישוריה של ברק-ארז מתאימים יותר מאלה של שאר המועמדים. מלבד זאת, עוד לא היתה בישראל יועצת משפטית לממשלה. בין מועמדים שווי כישורים, גם זה אמור להיות שיקול.