כלכלת השמש השוקעת

>> היה זה תהליך שגרם למנהלים בכירים בארה"ב לשקשק בנעליים המבריקות שלהם, ועודד דור שלם של עובדים שכירים ביפן. "מידת העליונות של יפן על ארה"ב בתחרותיות בתחום התעשייה גדולה בהרבה ממה שרבים אומרים", טען עזרא ווגל מאוניברסיטת הרווארד לפני 30 שנה בספר "יפן מספר אחת", שנהפך לאחד מספרי העסקים המדוברים ביותר של זמנו.



הכלכלה השנייה בגודלה בעולם עלתה על זו של ארה"ב במונחים של תמ"ג לנפש לפי כמה מהמדדים, ונראה היה באותה עת כי היא עומדת לעלות עליה גם בכל שאר המדדים. "ספרו של ווגל סייע להסביר מדוע יפן היא האומה התעשייתית הדינמית והמודרנית ביותר", השתפך המגזין "פוריין אפיירס". אמריקה כרעה תחת סטגפלציה, עם שיעור אבטלה כמעט דו-ספרתי. נראה כי יפן היא הימור בטוח יותר.

אך הדברים לא התרחשו בדיוק כפי שצפה ווגל. התפוקה התעשייתית של יפן צמחה ב-50% במהלך שנות ה-80 - הישג כביר עבור מדינה שדחוסה באזור ששטחו לא גדול מזה של מונטנה. אך הצמיחה הונעה בידי מינוף פיננסי והשקעות-יתר. מחירי הנכסים והמניות תפחו לבועה, ועלו בשיעור של עד פי שישה.



הבועה התפוצצה בדצמבר לפני 20 שנה, והובילה לכמעט שני עשורים של קיפאון כלכלי. עברו 15 שנה לפני שהתפוקה התעשייתית הצליחה לחזור לשיא שנרשם ב-1991. במשבר הנוכחי היא קרסה לרמות שלא נראו מאז שנות ה-80. חששות האמריקאים מפני "מהלומה יפנית" פינו את מקומם ללעג, ואז לאדישות. באוקטובר העניקו אנשי פיננסים שהשתתפו בסקר של בלומברג לטוקיו את המקום האחרון ברשימת בירות ההון העולמיות. בשנות ה-80 כל עשרת הבנקים הגדולים בעולם, לפי נכסים, היו יפניים.



מדוע לא חזרו העסקים ביפן לתנופה הקודמת שלהם? החברות, שהתרגלו להגנה ממשלתית, השתנו באטיות רבה מדי, אומר קארל ואן וולפרן, מחבר הספר "the enigma of japanese power" (חידת העוצמה היפנית), שפורסם לפני 20 שנה. סטיוון ווגל מאוניברסיטת קליפורניה (ובנו של פרופסור ווגל), תלה את האשמה ברגולטורים שנכשלו בניסיון לנקות את מערכת הבנקאות גם זמן רב לאחר הקריסה.



ב-1979 טען אביו כי יפן הציבה דוגמאות רבות לאמריקה: יחסי עבודה טובים, פשיעה נמוכה, בתי ספר מעולים וביורוקטיה משובחת עם אופקים ארוכי טווח. "וארה"ב אכן למדה", במיוחד בתחום התעשייה, הוא אומר כיום, לאחר שיצא לגמלאות. אך יפן זקוקה לשינוי, הוא מודה. ביפן לא התפתחה מערכת שמתאימה לצמיחה חזקה.



יפן היא עדיין הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, אך רק במונחים נומינליים דולריים. כשמחשבים את גודלה במונחי שיוויון כוח הקנייה - כלומר בהתבסס על כוח הקנייה של אזרחיה - היא מידרדרת אל מתחת לסין, בהפרש גדול, והודו נמצאת לא הרחק ממנה. למעשה, גם כשבוחנים את מעמדה הנוכחי במונחים נומינליים, רואים שסין נושפת בעורפה בעוצמה רבה - ולפי הערכות תשיג אותה כבר ב-2010.



הצמיחה של סין נחשבת בשנים האחרונות נס כלכלי, ואולם הלקח של כלכלת יפן הוא ששום דבר לא מובטח לנצח - וגם המבטיחות שבכלכלות העולם יכולות לסוב על עקבותיהן במהירות רבה.