משתלם להשקיע במלחמה בתאונות

>> המלחמה בתאונות הדרכים היא בראש ובראשונה סוגיה אתית, המתייחסת לאחריות המדינה לשלום התושבים. מידת המעורבות תלויה בעדיפויות הכלכליות של המדינה, באילוצים פוליטיים וחברתיים וביכולת האובייקטיבית להשתמש במשאבים במידה אופטימלית.

בבואנו לבחון את ההשקעה במניעת תאונות כדאי להביא בחשבון, מעבר לאחריות האתית שיש למדינה על ביטחון תושביה, גם את הנזק הכלכלי שנגרם למדינה כתוצאה מתאונות דרכים, ומולו את ההשקעה שיכולה להקטין נזק זה.



ב-2005 הראה דו"ח שיינין כי עלות תאונות הדרכים למדינה היא כ-12 מיליארד שקל בשנה, 3% מהתל"ג באותה עת, כאשר תחשיב זה מביא בחשבון נזקים כלכליים ישירים בלבד. בנוסף, הדו"ח הראה את הכדאיות הכלכלית לטיפול בסוגיה זו באמצעות שילוב רב מערכתי וקיום פלטפורמה פרו-אקטיבית ממלכתית למניעת תאונות, שתוביל גם לחיסכון הכרחי בעלות התאונות. ואכן, בעקבות הדו"ח הוקמה רשות לאומית עצמאית האמונה על הפיקוח, הבקרה והתיאום בין כל הגופים הרלוונטיים.



הדו"ח המליץ כי תקציב הרשות הלאומית יהיה 550 מיליון שקל בשנה בלבד. סכום שבהשקעה רב-שנתית קבועה של חמש שנים, עתיד להביא לירידה של 30% בהרוגים כתוצאה מתאונות דרכים - חיסכון של 4 מיליארד שקל בשנה לקופת המדינה. ב-2009, ולמרות קיצוץ בתקציב הרשות, נרשמה ירידה של 20% בהיקף התאונות. כדי לשמר ירידה זו ולהביא לירידה נוספת יש להשקיע מאמץ לאומי. איני מכירה השקעות עם תשואות כל כך גבוהות ובצדן מימוש מטלה חברתית כל כך נכבדה.



בעשור הבא לא צפויה האטה בקצב גידול התנועה, ולכן זה יהיה הישג עצום אם בזכות התחבורה הציבורית ושינויים בהרגלי הצריכה, הגודש הנוכחי יישמר. בנוסף, נתמודד עם אתגרים נוספים כמו הזדקנות האוכלוסייה, עלייה בהיקף הדו-גלגליים והאופניים. גידול זה יגדיל את הסיכונים הכרוכים באובדן חיים כתוצאה מתאונות.



למדיניות הממשלתית דרושה התגייסות ציבורית. חברות עסקיות המודדות כל דבר באמות מידה כלכליות, מן הראוי כי יבחנו השקעה במניעת תאונות עבור עובדיהן. הדבר יוריד את העלויות הישירות של אובדן ימי עבודה, ישפר את מצב הרוח הארגוני ויגרום להתייעלות תפעולית. זאת כמובן, בצד כל התועלות החברתיות שנראות כמובנות מאליהן.



הכותבת היא יו"ר מועצת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים